"הם לא מוגבלים, הם מקצוענים": 17 חירשים בלב התעשייה הביטחונית ב'רפאל'
בזמן ששוק העבודה חשדן על פי רוב כלפי לקויי שמיעה, החברה מעסיקה רבים במערכות המתקדמות ביותר, ובראשן כיפת ברזל. "כששומעים שאני עובד פה קצת מתפלאים", אומר אחד מהם. אז איך מסתדרים? הקולגות קוראים שפתיים ולומדים לדבר בשפת הסימנים. צפו בביקור ynet במפעל בקריות
"אלה מקצוענים". העובדים החירשים ברפאל (צילום: אביהו שפירא)
"בחוץ קשה מאוד להתקבל לעבודה. אנשים מחפשים ומחפשים. כשאתה הולך לריאיון עבודה ומבינים שאתה חירש, אומרים 'אהה, נחזור אליך', ולא חוזרים. זה עצוב מאוד. אני מצאתי את המקום שלי פה, זה הבית השני שלי. אני מרוצה מהמקום הזה ואני חושב שאישאר פה עד הפנסיה", סהר הוא חרט ומפעיל CNC במחלקת מבנאות במפעל של חברת רפאל בקריות. את החלקים שהוא חורט, תוכלו למצוא במערכות המתקדמות ביותר, בראשן כיפת ברזל.
סהר הוא לא אנקדוטה חריגה במקום: רבע מכלל עובדי המחלקה הם חירשים או כבדי שמיעה, ובחברה כולה עובדים 17 עובדים חירשים. "אנחנו אנשי מקצוע, יש לנו ידיים טובות והבנה מהירה", הוא אומר בזמן הביקור של ynet במפעל וממליץ: "קבלו גם את החירשים באופן שווה".
אלון, מנהל תחום המבנאות ברפאל, מדגיש ש"אני אפילו נבוך לדבר על זה שהם אנשים עם מוגבלויות, כי אנחנו כמנהלים לא מרגישים בזה. למעשה הם לא בעלי מוגבלויות בעבודה. אלה חבר'ה מאוד מקצועיים. אנחנו לא חשים במוגבלויות. אני לא יודע איפה זה תופס אותם בחיים, אבל מבחינת המקצוענות שלהם והעולם המקצועי שלנו, הם עובדים לכל דבר".
אברהם עובד כבר 40 שנה בחברה והחל את דרכו ככרסם. בהמשך עבר למכניקה עדינה וכיום הוא המנהל הלוגיסטי של מחסן מכשירי המדידה – קליברים ומיקרומטרים – שאותם הוא אחראי לרכוש, לחלק לעובדים ולכייל. כדי להתגבר על הקושי בשמיעה מותקנת במחסן נורה אדומה גדולה. כאשר אחד העובדים מגיע לקבל כלי, הוא לוחץ על כפתור פעמון – שמדליק את הנורה שמסבה את תשומת לבו של אברהם.
"אני מאוד מרוצה, פה הכי טוב בשבילי", הוא אומר. "אין הבדל בין העובדים. מבחינתי פה כולם שווים ואנחנו עובדים ביחד. אני מרגיש הכי רגיל שיכול להיות".
היותו חלק מהמערך האחראי על מערכות ההגנה המתקדמות של המדינה הוא מקור לגאווה עבור אברהם. "אני מאושר, ומרגיש תחושה של ביטחון וגאווה בתרומה שלי לביטחון ישראל", הוא אומר.
רפי, מנהל תחום העיבוד השבבי, מוסיף שהעבודה עם אברהם וחבריו לא שונה מעבודה עם שום קולגה אחר: "המגבלה שלו היא מבחינתנו לא מגבלה בכלל. אנחנו עובדים בשוטף ואין שום בעיה עם זה. אין לי שום בעיה לדבר איתם. רוב העובדים קוראים שפתיים ולמדתי גם לדבר בשפת הסימנים".
השניים, אגב, חולקים גם חיבה לתחום המוטורי. בעוד אברהם מחזיק בג'יפ עתיק ומשופץ, רפי הוא חובב אופנועי שטח.
ועדיין, החברה בחוץ מתקשה לקבל את העובדה שאנשים בעלי מוגבלויות עובדים במפעל כה מתקדם. "אני מאוד צנוע ולא מספר לכולם שאני עובד ברפאל", אומר סהר. "אבל כששומעים על זה קצת מתפלאים. מה לעשות, זו העבודה. היחס בין עובדים למנהלים פה מושלם. מתייחסים אליך בגובה העיניים".
עובד אחר, אלון, מספר שלמד רק מעט שפת סימנים, אולם התקשורת עם העובדים לקויי השמיעה עדיין טובה. "משתדלים במהלך השיחה איתם להפעיל כמה שיותר את הידיים כדי לתאר דברים, מדגישים את השפתיים", הוא מסביר. "יש להם אינטואיציה מאוד טובה, גם בלהעביר מסר וגם לקבל. האינטואיציה שלהם זה הבסיס הטוב ביותר לתקשורת.
"אנחנו לא צריכים להסתכל על העובדים האלה כבעלי מוגבלויות מאחר שהמקצוענות שלהם לא נמדדת בכושר השמיעה שלהם. ההבנה שלהם היא כמו של כולנו. בסופו של דבר התקשורת בין העובד למנהל מושגת מהר מאוד. אני יכול להגיד לך שאני מתקשר עם כל אחד מהעובדים שלי בעלי לקויות השמיעה בצורה מצוינת, לכן אני חושב שצריכים לתת הזדמנות לכל אחד באשר הוא להיקלט בעבודה ולהוכיח את היכולת. המוגבלות שלו לא רלוונטית כאן. היא לא פונקציה בעבודה".
רפי ואברהם. "אין הבדל בין העובדים"
צילום: אביהו שפירא
מומלצים