"העסק במינוס קבוע של 200 אלף שקל, אבל אני לא נלחצת. נסתדר"

מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת יונה מתל אביב.

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו

"מה הייתם אומרים אם היו עושים את זה לכם - 'אין כניסה ליהודים'?"  

"אנחנו לא מערבבים בין העסק למשפחה. רבים רק עד 12:00 בצהריים"

בצילום: נעמי (36), נתי (43), שיראל (11) ואיתן (9). 

משפחת יונה(צילום: אסי חיים)

הדירה: דירת 4 חדרים בפרויקט גינדי בתל אביב. משלמים 7,900 שקל לחודש שכירות ועוד 1,200 שקל דמי ניהול. נעמי: "אנחנו שנה וחצי כאן. זה הרבה יותר ממה ששילמנו במרכז העיר, אבל מאז שעברנו לכאן אני מרגישה שיש אנרגיה טובה, והכל הסתדר, גם מבחינת זוגיות וגם מבחינה כלכלית, אז היה שווה".

מתכננים לקנות? נעמי: "אני רוצה רק תל אביב ואני לא ממש יכולה לקנות כאן, אז שכירות בינתיים מתאימה לי. אני בונה על הירושה".

מאיפה המבטא? נעמי: "ההורים שלי הם ישראלים שירדו לבלגיה לפני 40 שנה, ובגיל 15 החלטתי לעלות לארץ לבד. זה היה קשה בהתחלה. הגעתי לפנימייה וזה היה שוק לגמרי, כי רוב הילדים היו רוסים או אתיופים וזה משהו שלא הכרתי בכלל. אני באתי עם מלא קרמים ואיפור ומלא בגדים, כי ככה כל החברות שלי גדלו, והגעתי למקום שלילדים מבחינה כלכלית היה הרבה יותר קשה, ופתאום הייתי חריגה בנוף. פתאום ראיתי את הקושי של האנשים, של ילדים שלא הולכים הביתה בסוף השבוע כי אין מה לאכול בבית. אחרי זה למדתי תעשייה וניהול כי ההורים שלי התעקשו. בסוף הלימודים הכרתי את נתי. הוא היה מארגן מסיבות במועדון בתל אביב, ניסה להתחיל איתי והצליח".

מה את עושה? נעמי: "כשהגענו לתל אביב עבדתי בבוטיקים, ומאוד רציתי לפתוח מקום משלי. יום אחד ראיתי חנות פנויה ברחוב בזל, אבל לא היה לי כסף ואף בנק לא רצה לתת לי הלוואה. אחרי כמה בנקים שלא התייחסו היה בנק אחד שהמנהל אמר לי: 'אני מאמין בך', והסכים לתת לי הלוואה קטנה של 150 אלף שקל. זה לא מספיק כדי לשפץ חנות ולקנות סחורה, אבל החלטתי לנסות ופתחתי את הבוטיק שלי, 'בוטיק נעמי'. אני מביאה בגדים מצרפת".

לא פחדת? נעמי: "לא, כי אמרתי מה כבר יכול לקרות. אני אתאבד על זה ואעשה את הכי טוב שאני יכולה ונראה מה יהיה. בהתחלה הגירעון גדול ואתה לוקח עוד ועוד הלוואות ומגלגל אותן. אחרי כמה שנים פתחתי עוד בוטיק למידות גדולות ורק עכשיו, אחרי תשע שנים, אני מגיעה סוף סוף לאיזון. עסק זה נראה תמיד יפה וזורם אבל זה הכל הלוואות וזה לוקח זמן. הבוטיקים מצליחים, אבל היו לא מעט מתחים בבית". נתי: "אתה כל הזמן חושב מאיפה אני מביא כסף. גרים בתל אביב ויש כבר ילדים, וזה קשה מאוד כלכלית".

מינוס? נעמי: "ברור, אני חיה על המינוס. מאז שאני מכירה את עצמי אני במינוס, והיום זה כבר לא מפריע לי. אני ישנה טוב בלילה. העסק תמיד באוברדראפט של 200 אלף שקל. אני לא נלחצת מזה כי העסק עובד ומרוויח כסף. הוא תמיד מפחד וזהיר, ואני אומרת: מה כבר יקרה, נסתדר".

מה אתה עושה? נתי: "אני מתכנת ועיקר העבודה שלי בחו"ל. יש לי עובדים בהודו ואני בונה אתרי אי קומרס לחברות גדולות. אני גיק לכל דבר. יש הרבה התקפות סייבר על האתרים שאני בונה וצריך להגן על זה".

מי תוקף? נתי: "מרוקאים או טורקים שמנסים להשיג כרטיסי אשראי או לגנוב מידע ולגרום נזקים. פעם הם פרצו והרסו אתר. אנחנו כל יום מתמודדים עם התקפות כאלה. האמת שאני קצת עייף מהעולם הזה ובדיוק מתלבט מה הכיוון הלאה".

מחוץ לתמונה: נתי: "אני בונה מטוסים ללא טייס ומטיס אותם, דגמים מדויקים של מטוסי קרב. מתעסקים בזה אנשים ברמה, חבר'ה מחיל האוויר, וכולם מכירים את כולם, נפגשים ומטיסים את המטוסים. אני בונה גם רכבים חשמליים שמגיעים ל-150 קמ"ש ואנחנו מתחרים".

מה התחביב שלך? נעמי: "אוכל ומסעדות טובות. רואים, לא?".