בכירה באוצר נהגה בשכרות - וקיבלה הוצאות רכב בתקופת השלילה

בית הדין למשמעת של עובדי המדינה נזף נזיפה חמורה באפרת שני תבור, מנהלת אגף תכנון ותקצוב במשרד האוצר, לאחר שהרשיע אותה על פי הודאתה בנהיגה בשכרות ובקבלת החזרים כספיים בגין הוצאות רכב בתקופה שבה רישיונה נשלל.

בית הדין למשמעת בראשות עו"ד אורי כהן אף קבע כי מחצית ממשכורת אחת של שני תבור תופקע והיא תורד בדרגה אחת למשך שלושה חודשים.

משרד האוצר. ארכיון(צילום: בילי פרנקל)

שני תבור הורשעה בבית המשפט לתעבורה בעבירה של נהיגה בשכרות ונגזרו עליה עונשים של תשלום קנס, פסילת רישיון נהיגה לשלושה חודשים ופסילה על תנאי. היא לא דיווחה על כך לאחראי על המשמעת במשרד האוצר כפי שנדרש ממנה. היא גם לא דיווחה לחשבות המשרד על שלילת רישיון הנהיגה שלה ובמהלך תקופת השלילה המשיכה לקבל החזרים כספיים. סך הכל קיבלה שלא כדין מקופת המדינה 6,164 שקל.

התביעה ביקשה מבית הדין להשית עליה נזיפה חמורה, הורדה בשתי דרגות למשך שנתיים והפקעת משכורת אחת. נציג התביעה, עו"ד רועי גול, אמר כי המדינה רואה בחומרה רבה את העבירה של נהיגה בשכרות בה הורשעה. ריכוז האלכוהול שנמצא בבדיקה שנערכה לנאשמת היה גבוה כמעט פי 9 מהכמות המותרת בחוק. זו צריכת אלכוהול משמעותית, וברור שלאחריה אין לשבת מאחורי ההגה. הנאשמת לא דיווחה על הרשעתה ועל פסילת רישיונה. אותה חובת דיווח הייתה ידועה לה מכוח תפקידה כאחראית על תיקצוב הרכב במשרד. תפקיד זה חייב אותה באחריות ובאמינות, ולפיכך מתווספת חומרה נוספת למעשיה.

הרשעתה בבית המשפט לתעבורה נודעה מגורם חיצוני רק חודשיים מאוחר יותר, עד אז המשיכה לקבל כספים שלא כדין. הנאשמת החזירה את הכספים בסופו של דבר. התביעה דרשה אמצעי משמעת חריפים כדי לשמור על שמו, תדמיתו ותפקודו של שירות המדינה, והרתעת עובדים אחרים מביצוע עבירות דומות.

נציג משרד האוצר דני גבאי ביקש להקל עם שני תבור כך שהפגיעה בה תהא פחותה. לטענתו, באמצעי המשמעת שביקשה התביעה טמונה פגיעה כלכלית קשה.

עורכת דינה של שני תבור, עו"ד אילה הוניגמן, אמרה כי בהגשת האישום הראשון יש אכיפה בררנית, ומטעם זה יש להקל באמצעי המשמעת שיושתו על הנאשמת. מדיניות התביעה במשך שנים הייתה שלא להגיש תובענות לאחר הרשעה בעבירות תעבורה או בעבירות תכנון ובנייה. הנאשמת נתפסה נוהגת בשכירות בליל שבת. ביחס לאישום השני – הגם שהנאשמת אחראית על תקצוב רכבים היא אינה העובדת המזינה את רכיב הנסיעות בתלוש המשכורת. טעותה נעשתה בתום לב. היא לא ידעה שצריך לדווח על שלילת הרשיון; עם פניית המשרד אליה להחזרת דמי הנסיעות, חודש וחצי לאחר הארוע – עשתה זאת מיידית.

שני תבור אמרה בדיון כי היא מבקשת להקל עימה ככל הניתן וכי האירועים בהם כשלה אינם פשוטים לה מבחינה כלכלית ונפשית. בית הדין למשמעת קיבל את הטענה שאי הדיווח על השלילה לא נעשה בזדון אם כי ראוי היה שלא תעצום עיניה בפני החזר הרכב שקיבלה, שעה שידעה כי בתקופה הפסילה נשללה ממנה האפשרות להשתמש ברכב והיה אמור להיות לה ברור לחלוטין שהיא לא זכאית להחזר כספי. לאור חוות הדעת הטובות על תיפקודה ועמדת משרד האוצר – החליט בית הדין למתן את אמצעי המשמעת.