"היינו עושים שאכטה והולכים לראות פליני"
30 שנה אחרי הקמתה, חברי להקת נקמת הטרקטור מסתכלים אחורה בגאווה, וקובעים: "עשינו מהפכה". בריאיון באולפן ynet הם מספרים על ההשראה שמצאו בנעוריהם בבית הכנסת ובקולנוע, על ההתחלה הקשה ועל הדרכים המפתיעות שבהן הרוויחו כסף. צפו בריאיון ובביצועים
30 שנה חלפו מאז הוקמה נקמת הטרקטור אי שם בסוף שנות ה-80. במהלכן הם הספיקו להוציא תשעה אלבומים, להכניס שירים לפנתיאון של המוזיקה הישראלית ולכתוב מוזיקה לסרטים ולמחול. בקרוב הם יחגגו את העשייה שלהם במופע חגיגי באמפי שוני ב-31 באוגוסט, שיכלול גם איחוד עם חברי הלהקה המקוריים, אילן גרין ודני מקוב.
"מה שמחזיק את הלהקה זאת אהבה לאמנות, למוזיקה", מספר אבי בללי בריאיון באולפן ynet, כשלצידו חברי הלהקה גליה חי (ויולה), רועי ירקוני (קלידים), אביב ברק (תופים) ואופיר לייבוביץ' (גיטרה). בללי מוסיף: "אם לא הייתה לנו איזושהי מתנה, איזה גודיז בדרך, אז לא היינו מחזיקים שלושים שנה. עשינו פה דברים חשובים, עשינו מהפכה".
המהפכה של "נקמת הטרקטור" החלה עם להיט "משחק של דמעות", שחברי הלהקה ביצעו באולפן, ושבזמן אמת כמעט ולא נכנס לאלבום. את השיר הפיק ברי סחרוף, שיתארח גם הוא במופע האיחוד, וחברי הלהקה מכנים אותו האח הגדול של המשפחה. "בזכותו בעצם נולד השיר לאלבום הזה. איך זה קרה? הייתה לי איזו בדיחה באיטלקית על מעבר של אקורדים, ותרגמתי את זה לעברית", מספר בללי. "השמעתי לברי את מהלך האקורדים, והוא אמר: 'שמע, חייבים מהר להקליט את זה', כי סיימנו הרי את האלבום. זה נכנס ממש בדקה התשעים. בעידודו של ברי הלכתי הביתה וכתבתי מהר טקסט".
באותה תקופה נקמת הטרקטור הייתה בחיתוליה. בעוד שאת האלבום הפיק סחרוף, את השם תרם שותפו המוזיקלי רמי פורטיס, על פי שיר שבסופו של דבר לא נכנס לאלבום "סיפורים מהקופסא". בערב ההשקה של האלבום, הטרקטורים חיממו את הצמד. "עלינו לבמה ואף אחד לא יודע מה זה 'נקמת הטרקטור'. ניגנו את 'משחק של דמעות', 'עפיפונים' ו-'סליחות', ופשוט היינו בשוק. הקהל לא מכיר אותנו", נזכר בללי, "אני חייב להגיד שכשעלינו היה מאוד קשה, היה המנון כזה: 'פור-טיס, פור-טיס'. אתה לא יכול לנגן, אז אתה עולה אומר: 'וואלה, אני יוצא לקרב עכשיו'". והאומץ השתלם: "כשירדנו צעקו: 'טרקטור'", מספר בללי.
אומנם את הקהל הם כבשו מהר, אבל האהבה הזו לא הפכה להצלחה כלכלית. "נקמת הטרקטור אף פעם לא הביאה כסף", בללי אומר, אבל מיד מתקן: "היא הביאה כסף דווקא מהקטע המאוד מפתיע, מהאמנות הטוטאלית. מהמחול, מהקולנוע. זה בא מהחיפושים האלה".
עוד באולפן המוזיקה:
A-WA: "קיבלנו הצעה ל-The Voice דובאי"
רן דנקר: "במצעד הגאווה בי-ם אנשים הולכים בתוך כלובים, זה נורא"
סולן התקווה 6: "ההופעות מול החיילים הכי כיפיות"
כשהוא מדבר על החיפושים, בללי מתכוון בין היתר לשיתופי הפעולה השונים שלו בתחום האמנות, כמו כתיבת מוזיקה לטלוויזיה וסרטים. כל אלה התחילו משיתוף פעולה מרתק עם אוהד נהרין ולהקת בת שבע בשנת 1989. חברי הלהקה לא הכירו את נהרין באופן אישי, אך הוא זה שניגש אליהם עם הרעיון להלחין את "אחד מי יודע". העיבוד האמנותי לשיר המסורתי יצר מהומה, שלפי הלהקה קשורה דווקא לפרובוקציית הלבוש של חברי להקת המחול ולא לבחירה המוזיקלית. "אוהד נורא הכתיב לנו", בללי מספר על העבודה עם והכוריאוגרף, "כשבנינו את המוזיקה לבת שבע דובר על לאומיות, שבטיות, יהדות, ישראליות, פלמ"ח".
הרגשתם שאתם עושים משהו אוונגרדי באותה תקופה? או שהבנתם רק אחר כך?
"לא, הרגשנו שאנחנו עוברים חוויה מוזיקלית, שאנחנו ברי מזל. הרגשנו שאנחנו נוגעים במשהו כל כך אייקוני של היהדות, ואנחנו מביאים אותו לעולמות שלנו. זה להביא את זה לפיטר גבריאל פתאום, לעולם הזה של המוזיקה המודרנית שאנחנו מחוברים אליה".
"אחד מי יודע" לא הייתה ההרפתקה הראשונה של הלהקה עם חומרים מהמקורות, ולמען האמת הרבה לפני שזה הפך להיות טרנד - הלהקה הלחינה את "אדון הסליחות" ואת "אל נורא עלילה" המוכרים מיום כיפור. "אני זוכר את עצמי בבית כנסת עם חברים, בן שתים עשרה. זה היה בשכונה והיינו נפגשים ביום כיפור, ימי שבת. זה היה מקום של מפגש כזה. שמעתי את 'אל נורא עלילה' ואת כל הציבור שר את זה. ואני זוכר שאמרתי 'וואי, זה חזק כמו לד זפלין'".
וזו לא חוויית הילדות המכוננת היחידה שעיצבה את הצליל הייחודי של הלהקה. "היינו קבוצה. גרין, אני, אופיר ומקוב. בנעורינו היינו הולכים לראות פליני, בקולנוע פריז, בתכלת - זה היה הפאן. היינו עושים שאכטה והולכים. לאן? לפליני. היום לוקחים אקסטה והולכים לרקוד. זה היה הקטע שלנו. ללכת לראות רומן פולנסקי או פזוליני, כן? כל החבר'ה הטובים".
"המוזיקה שם תמיד נורא נגעה בנו. אמרנו: 'ראית בסצנה הזאת...?'", בללי נזכר ומכנה את עצמו ואת חבריו "חבורת יורמים". "אתה יוצא מסרט ואומר: 'איזה צליל היה שם על המבט שלה'. זה בחר אותנו, אני לא יודע איך לקרוא לזה. המשיכה שלנו הייתה לעיצוב צליל וויז'ואל מגיל נורא צעיר".
היום נקמת הטרקטור היא לא רק משפחה מוזיקלית שפועלת באולפן או על הבמה. לגליה ואבי שהכירו במסגרת הלהקה יש בן קטן בן שבעה חודשים. "הוא טרקטוריסט גזעי, נקמה שקטה", אומרת גליה.
בימוי: גידי ישראלי | צילום: אורי דוידוביץ', חגי דקל וירון שרון | הפקה טכנית: עידן ארבל ושרון שדה | סאונד: ניסו עזרן | הפקה ראשית: רז גרוס | איפור: עדיה שיפמן | עריכת וידאו: דפנה פלד
