שתף קטע נבחר
 

מרוץ חימוש גרעיני כבר כאן - וגם בישראל צריכים לדאוג

התאונה הגרעינית ברוסיה אמנם אינה "צ'רנוביל 2", אבל היא מראה ששלטון פוטין אינו שונה מהמשטר הסובייטי, שהתשתיות במדינה קורסות - ושהסכנה לשלום העולם גדלה. אם טיל השיוט שיכול לשנות מסלול יגיע לאזור, הוא יאתגר מאוד את מערכות ההגנה בישראל. זה הזמן לפתח נשק לייזר מבצעי

 

צילום: ירון ברנר

צילום: ירון ברנר

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

התאונה הגרעינית שאירעה בשבוע שעבר בצפון רוסיה היא אירוע מבשר רעות, לא רק לאזרחי רוסיה אלא גם לאנושות כולה - ויש גם זווית ישראלית לא סימפטית. אזרחי רוסיה צריכים להיות מודאגים בעיקר מפני שהאירוע הבהיר סופית כי השלטון הסמכותני של פוטין, בכל מה שנוגע לשלום הציבור ולזכות הציבור לדעת, אינו שונה בהרבה מהשלטון הטוטליטרי הסובייטי שקרס בתחילת שנות התשעים של המאה שעברה.

 

הערב: רוסיה הטיסה מפציצים גרעיניים אל מול אלסקה

 

עד עתה איננו יודעים מה בדיוק קרה שם ומה בדיוק התפוצץ בים הלבן מול חופי ארכנגלסק, אבל די ברור שמדובר במערכת הנעה גרעינית זעירה עבור טיל שיוט שרוסיה פיתחה, טיל שהיה אמור להיות מסוגל להגיע לכל מקום על פני כדור הארץ ולהטעות את מערכות היירוט וההגנה מפני טילים הקיימות כיום בעולם.

הפיצוץ בתאונה הגרעינית (צילום: MCT)
הפיצוצים בים הלבן, לאחר התאונה הגרעינית(צילום: MCT)

פיצוצים מחסן תחמושת נשק ב בסיס של צבא רוסיה אצ'ינסק סיביר (צילום: AP)
(צילום: AP)
 

פוטין הכריז בשנה שעברה כי ארצו מפתחת טיל כזה ואף נקב בשמו "בורובסטניק" (הוא ידוע במערב בשם Skyfall ssc-x-9). אבל מסתבר שהטפיחה העצמית על השכם של פוטין הייתה מוקדמת. על פי מידע מוסמך שהגיע ממקורות מערביים, סביר להניח כי המתקן הגרעיני שהתפוצץ בתאונה בים הלבן היה אמור להיות מערכת הנעה גרעינית זעירה עבור טיל השיוט הזה.

 

הפיצוץ - בכור גרעיני ניסיוני זעיר

במילים פשוטות: מה שהתפוצץ, הרג חמישה מדענים ומומחי טילים רוסיים ופצע אחרים היה כור גרעיני ניסיוני זעיר או מערכת הנעה אחרת שעושה שימוש בחומרים רדיואקטיביים וטיבה אינו ידוע. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ צייץ שגם ארצות הברית מפתחת מערכת הנעה דומה שמאפשרת לטיל השיוט לטוס ללא הגבלת זמן ומרחק ולשנות מסלול תוך כדי מעוף. לדברי הנשיא האמריקני, המערכת שארצו מפתחת מתקדמת יותר.

 

אפשר לומר בוודאות שהתאונה לא היתה בממדים של אסון צ'רנוביל, אפילו לא קרוב. אבל איננו יודעים בדיוק מה היו נזקי הקרינה ומה יהיו בטווח הארוך הנזקים מהחלקיקים הרדיואקטיביים שנפלטו לאוויר ויסכנו בטווח הארוך את חיי תושבי האזור שנשמו אותם לריאותיהם.

פיצוצים מחסן תחמושת נשק ב בסיס של צבא רוסיה אצ'ינסק סיביר (צילום: mct)
ההערכה - הפיצוץ היה בכור גרעיני ניסיוני זעיר(צילום: mct)

פוטין מציג את טיל השיוט (צילום: MCT)
פוטין מציג את טיל השיוט המתמרן, בשנה שעברה(צילום: MCT)

מפה הים הלבן  ()
המקום שבו אירעה התאונה הגרעינית
 

אזרחי רוסיה צריכים להיות מודאגים גם מהזיגזג התפקודי והתקשורתי של הקרמלין ושל מוסדות הממשל הרוסי באזור שנפגע, זיגזג שגרם לבלבול ולפאניקה בקרב התושבים, ואולי אף לנזקים בריאותיים בלתי הפיכים למי שלא התפנו בזמן. הנקודה השנייה שחייבת להדאיג מאוד את תושבי רוסיה כולה היא קריסת התשתיות הצבאיות, המדעיות והתעשייתיות שבנתה ברית המועצות בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, ואשר השלטון הנוכחי אינו מתחזק ומחדש אותן.

 

מצב מחסני הנשק ברוסיה מסכן את האזרחים

הדבר גורם לריבוי תאונות במחסני נשק ובמפעלי התעשיה הצבאית, כולל תעשיית הנשק הכימי. בשנה הנוכחית לבדה היו ארבע תאונות קטלניות חמורות כאלה. איש אינו יכול לומר בוודאות אם הקרמלין הקצה תקציבים בכמות מספקת לאחזקה ולחידוש התשתיות הקריטיות והמסוכנות האלה, ואם הייתה הקצאה תקציבית - לאן הלכו הכספים והאם נגנבו בדרך בידי פקידים מושחתים? בכל מקרה, עובדה היא שמחסני נשק עצומים וציוד צבאי מסוכן, כולל נשק כימי ואטומי, נמצאים במצב שבו התבלותם מסכנת את אזרחי רוסיה ואת המדינות השכנות.

 

התאונה הגרעינית צריכה גם להדאיג מאוד את הקהילה הבינלאומית, מפני שעצם התרחשותה מעיד על חידוש מרוץ החימוש הגרעיני בין המעצמות. למעלה משני עשורים חלפו מאז חתמו ארצות הברית וברית המועצות על ההסכמים השונים להגבלת החימוש הגרעיני והטילים. מאז חלה הפסקה כמעט מוחלטת במירוץ החימוש הגרעיני בין שתי המעצמות הגרעיניות הגדולות, שכל אחת מהן מחזיקה אלפי ראשי קרב גרעיניים וטילים המסוגלים לשאת אותם, ומסוגלת להשמיד את הצד שכנגד כמה פעמים.

 

אמנם סין ומעצמות גרעיניות אזוריות כמו הודו, פקיסטן, צפון קוריאה ולפי פירסומים זרים גם ישראל ממשיכות לפתח יכולות צבאיות גרעיניות - אבל אלו אינן מאיימות על שלום העולם כמו הארסנלים האדירים והמתוחכמים של נשק גרעיני שיש בידי ארצות הברית ורוסיה. אנו יודעים גם מהניסיון שהטכנולוגיות שמפתחות רוסיה וארצות הברית בתחום הגרעין הצבאי מוצאות את דרכן בסופו של דבר גם לסין וגם למעצמות האזוריות החברות במועדון האטומי, שאיראן עושה מאמצים כבירים להצטרף אליו.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין נותן הצהרה במהלך ביקור באוסקה, יפן (צילןום: רויטרס)
פוטין. לא שונה מהמנהיגים הסובייטים(צילןום: רויטרס)
 

פוטין מציג את טיל השיוט (צילום: MCT)
הדמיית שיגור טיל השיוט על ידי נשיא רוסיה(צילום: MCT)

נשיא ארה
טראמפ. פרישתו מההסכם מעוררת דאגה(צילום: AFP)

לכן אנחנו צריכים להיות מודאגים כשטראמפ מודיע שהאמריקנים פרשו רשמית מההסכם להגבלת ייצור והתחמשות בטילים לטווח קצר ובינוני (500 עד 5,500 ק"מ) ועומדים לפרוש בסוף השנה הנוכחית מהאמנת לצמצום הנשק הגרעיני (הסכם START). רוסיה אמנם לא פרשה רשמית מהאמנות, אבל במערב יודעים בוודאות שפוטין מזה זמן מפר בחשאי את ההסכמים הללו. זה מה שגרם לארצות הברית לפרוש מההסכם. מירוץ חימוש גרעיני מואץ בין המעצמות, כולל סין שהצטרפה למרוץ זה, מעלה את מפלס הסכנה הנשקפת לשלום העולם, כפי שהיה בימי המלחמה הקרה - ואולי אף סכנה חמורה מזאת.

 

הזווית הישראלית לסיפור נוגעת למערכות ההגנה מפני טילים שישראל פיתחה ושמשמשות מרכיב חשוב בהגנה על העורף האזרחי והצבאי של ישראל בעת עימות מלחמתי, בין אם מדובר בעימות עם מדינות רחוקות כמו איראן או מדינות קרובות כמו לבנון. לישראל ארבע שכבות של הגנה מפני טילים בליסטיים, וכן מפני טילי שיוט וכלי טיס למיניהם. כל מערכות ההגנה מבוססות על העובדה שמסלול המעוף של רקטות וטילים בליסטיים אינו ניתן לשינוי אחרי שהטיל התוקף שוגר. לכן יכולות מערכות הגילוי והיירוט של המגן לחשב בדיוק רב את מסלול הטיל התוקף אחרי ששוגר, ולחשב את הנקודה האופטימלית שבה יוכל הטיל המיירט לפגוש את הטיל התוקף ולהשמיד אותו. זה נכון במידה רבה גם גם לגבי טילי שיוט, שהם בעקרון כמו מטוס ללא טייס שטס במהירות גבוהה מאוד ובגובה נמוך, אבל ניתן ליירטו.

 

הרוסים, שהצליחו לפתח מערכות הגנה מפני טילים יעילות כמו S-300 ו-400-S, היו הראשונים להבין שצריך לפתח טילים שיכולים לשנות את מסלול מעופם בדרכם למטרה, ועל ידי כך לבלבל את מערכות ההגנה ולמנוע חישוב מראש של נקודת היירוט. הסינים הלכו בעקבותיהם ולכן כעת בארסנלים של רוסיה, של סין ואפילו של איראן יש טילים קונבנציונליים-טקטיים כאלה, שמסוגלים לשנות מסלול בצורה מוגבלת. יתרה מזאת. מערכות ההגנה של צה"ל כבר התקשו כמה פעמים ליירט טילים מהסוג הזה.

ניסוי טיל חץ  (צילום: אגף דוברות והסברה במשרד הביטחון)
ניסוי חץ 3 באלסקה. מערכות ההגנה יתקשו מול טילי שיוט מתמרנים(צילום: אגף דוברות והסברה במשרד הביטחון)

אולם טיל שיוט שיש לו מערכת הנעה גרעינית - כמו הטיל שבו אירעה התאונה - זו ליגה אחרת לגמרי שעלולה לזלוג לאזורנו ולאתגר קשות את מערך ההגנה האקטיבית של ישראל. משמעות הדבר היא שמערכות כיפת ברזל, קלע דוד, חץ 2 וחץ 3 יעמדו למעשה חסרות אונים לא רק מול כמויות גדולות של טילים וראשי קרב מדויקים ש"ירוו" את מערכות היירוט וינטרלו אותם, אלא גם מול טילים "משני-מסלול".

 

רק לייזר יכול להתגבר על טיל שיוט מתמרן

אמנם זה לא יקרה מחר בבוקר, אבל אנחנו צריכים להתכונן לכך שהטכנולוגיות האלו יגיעו במוקדם או במאוחר גם למדינות וגורמים שרוצים להשמיד את מדינת ישראל, כמו איראן. כרגע נראה כי האמצעי היחיד שיכול להתגבר על טילים הבאים במסלול נמוך ושמשנים מסלול תוך כדי מעוף הוא נשק לייזר עוצמתי שיכול להתגבר לא רק על שינוי מסלול, אלא גם על כמויות גדולות של טילים מדוייקים הנורים לעברנו בבת אחת. את קרן הלייזר ניתן להסיט במהירות גדולה ממטרה למטרה וכמעט ללא הגבלת כמות. המגבלה העיקרית היא שהלייזר אינו יעיל בתנאי ראות קשים ובמזג אוויר גרוע. אבל על בעיה זו, כמו גם על בעיית אספקת הכוח החשמלי העצומה שהלייזר דורש, ניתן להתגבר.

 

ידוע שבישראל ובארצות הברית נעשים מאמצים לפתח נשק לייזר הפועל בטכנולוגיות שונות, אבל מאמצים אלה לא הניבו עד עתה מערכת מבצעית מתפקדת, וזה מחדל שאנו עלולים לשלם עליו ביוקר. אם בגלל שהתעשיות הישראליות מעדיפות את טכנולוגיית הטילים שהן מכירות, ואם מפני שאין השקעה מספקת במערכות יירוט מבוססות לייזר במדינת ישראל. אם המצב הזה יימשך, זו עלולה להיות בכייה לדורות.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: MCT
הפיצוצים שלאחר התאונה הגרעינית
צילום: MCT
מומלצים