זאת לא הכלכלה, טמבל
ההאטה המסתמנת בעולם בימים אלה לא דומה להידרדרות ב-2008, שנבעה אז מכשלים פיננסיים. הפעם הסיבה היא הפוליטיקה הבינלאומית
האם הכלכלה העולמית מידרדרת למיתון כמו ב-2008? לא בהכרח, ולא כל כך מהר. ההאטה בפעילות הכלכלית בשורה של מדינות מפותחות מוחשית ובהחלט מטרידה - אך המרחק בינה לבין החור השחור שאליו כמעט וקרסה כלכלת העולם בסוף 2008 גדול מאוד ושונה מהותית.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
להבדיל ממשבר 2008, שמקורו היה במערכת פיננסית בלתי יציבה ומפוקחת, ההאטה המסתמנת של 2019 מקורה בפוליטיקה בינלאומית. העננים מעל ראשנו הם תוצר של מהלכים פוליטיים בלתי אחראיים של מדינאים בלתי אחראים: השיגעון של פרישת בריטניה מהאיחוד, עימות המכסים בין ארה"ב לסין, הסיפוח הפתאומי של חבל קשמיר על ידי הודו, דיכוי האופוזיציה הדמוקרטית ברוסיה ובהונג קונג, הזעזוע מהאפשרות של חזרת ה"פרוניזם" לארגנטינה - זהו רק מבחר מההתפתחויות שלכל אחת מהן פוטנציאל לזעזע את הסדר העולמי, הפוליטי והכלכלי.
במבט אובייקטיבי, הכלכלה העולמית מסוגלת לספוג האטה. במדינות המערב המובילות האבטלה נמוכה, האינפלציה לא קיימת, החברות משגשגות, הפיקוח על הבנקים הדוק ורמת החיים והשכר לשכירים התאוששו מהמשבר. בל נשכח כי לפני עשרה חודשים בלבד הצמיחה העולמית המהירה הייתה הסיבה לדאגה: רווחה אז הדעה שהמשק הגלובלי סובל מחימום יתר ושאו-טו-טו תרים האינפלציה את ראשה. הבנקאים המרכזיים כבר התחילו לסגור את ברזי הכסף הזול. לא יעלה על הדעת, אמרו המומחים, שהזרמת מיליארדים בריבית אפסית ואפילו שלילית לא תתגלגל, בסופו של דבר, לאינפלציה - והנה היא באה. מדדי הבורסות המובילות התחילו להידרדר בשל "סימנים מובהקים" לעודפי ביקושים בשווקים העולם. עכשיו אותן בורסות יורדות באותם השיעורים בשל "סימנים מובהקים" הפוכים: לירידות מחירים, לירידת ריביות ולמיתון.
האמנם מצבה של הכלכלה העולמית התהפך בפרק זמן כה קצר? לאו דווקא. הבורסות לא משקפות ממשות כלכלית אלא הלכי רוח מתחלפים — אצל ברוקרים, מנהלי תיקים, סוחרים וספקולנטים. ציבור המשקיעים הרחב לא זז. שומר על קור רוח ולא ממהר למכור או לקנות.
המקור הגיאופוליטי של ההאטה בשווקים יכול לשמש גם מקור לאופטימיות מסוימת: פוליטיקאים, במיוחד הפופוליסטיים והסמכותניים, חשופים ורגישים להלך רוחות עממי. מטרתם "להטיב עם העם" והם יעשו הכול כדי לבלום את ההידרדרות הכלכלית העלולה לסכן את שלטונם. זה נכון ביחס לשי ג'ינפינג הסיני לא פחות מאשר ביחס לדונלד טראמפ האמריקני ולבוריס ג'ונסון הבריטי.
אם הפוליטיקאים (גם אצלנו) יבינו שהאירועים הכלכליים הם קריאת השכמה לשינוי דרמטי במדיניות וחזרה לאחריות, הסערה תירגע עד מהרה ומעז ייצא מתוק. אם לא, הסערה תגבר עד שלא ניתן יהיה עוד לעצור אותה באמצעים הכלכליים המקובלים. כי הפעם הכול פוליטיקה.
- סבר פלוצקר הוא הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
