איך לשדך לחברתי בלי לצאת מתנשאת?

היי קצ'קעס,

יש לי שאלה שקצת מעסיקה אותי בזמן האחרון: אני בזוגיות מגניבה וכיפית, ויש לי חברה שעדיין לא. יש לי שתי בעיות בקשר לזה - האחת, אני נמנעת מלספר לה לפעמים כמה טוב לי איתו, כדי לא לגרום לה להרגיש רע. זה קשה לי במיוחד כי היא באמת אהובת נפשי. בעיה שנייה היא הצורך האובססיבי שפיתחתי לשדך לה בחורים. אני רואה אותם שם, בקצה האופק, יפים, שנונים ורווקים, עד שזה נראה לי כמו פשע לא לעשות מאצ'ינג. אבל עם כל ההיגיון שבשידוך, אני חוששת לצאת מתנשאת ולא רגישה, או חלילה לגרום לה למנת יתר של בחורים שתגרום לה להכריז עליהם חרם. מה אני אמורה לעשות?

התשובה של קצ'קעס

בהחלט אפשר להבין את המקום שבו את נמצאת. אחרי שנים של חיפוש ושיטוט בברים מקומיים, והתחככות עם ארסנל הדושים הזמין, קרה המקרה ופגשת בגבר שעושה לך טוב, מקשיב ואמפתי, מצחיק ומלא אור. זה ממלא את הימים שלך באושר שגורם לך לרצות להפציץ את הרשת בתמונות דביקות, לפרסם ספר עזרה עצמית ולכתוב איזה שיר או שניים על מה קורה ללב האנושי כשהוא מלא עד אפס מקום.

רואה אותו? הוא פנוי ועובד איתי(צילום: Shutterstock)

יש ציטוט יפה של מריאן ויליאמסון, סופרת אמריקאית ואקטיביסטית, שלפעמים מייחסים אותו בטעות לנלסון מנדלה, והוא הולך כך: "הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא להיתפס כחלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה מעל לכל שיעור. זה האור שבנו, לא האפלה שבתוכנו, שמפחיד אותנו יותר מכול. אנחנו שואלים את עצמנו איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות? כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים".

או בקיצור, כשאת בוחרת לצמצם את הדיווח על האושר הזוגי שלך, את גורמת גם לה לצמצם את השיתוף בכל הדברים הנפלאים שקורים לה. את תעלימי את המחווה הרומנטית של הבחור, והיא "תשכח" לספר לך על הקידום שקיבלה בעבודה. זאת דרך מובטחת להזדקנות מהירה, שיח פסימי ומדכא והתחלה לא רצונית של צקצוק מריר ומלא קמטים. לא כדאי. 

ובאשר לעסק השידוכים שחשבת לפתוח, הצעתי היא לבדוק עם עצמך - מה מניע אותך לרצות לשדך לה? האם את משדכת בין בריות חסרות פרטנר כדי להביא שלום לעולם, או שאת עושה זאת כי זה גורם לעצמך להרים האף ולהרגיש משמעותית? מובן שבכל מעשה טוב יש תחושת גדלות עצמית, אך צריך לוודא שהיא נותרת שם כפי שהיא, קטנה ולא מזיקה. כשמשדכים רק בשביל לשדך – מביאים על הבחורה המסכנה בחורים מבאסים ולא מתאימים. אך כשמשדכים מתוך רצון אמיתי באושר שלה, יש סיכוי טוב יותר לשידוך הולם שגם יתאים לה.

הנקודה השנייה והלא פחות חשובה היא – מה הילדונת רוצה? האם הגיוני שתטרחי ותכיני עוגה לתפארת, עוגה שאת בטוחה שתעשה נעים בפה וטוב בלב לכל מי שטועם ממנה – ואז תדחפי אותה לעוברים ושבים כנגד רצונם? מובן שלא. כנ"ל איתה. היא רוצה זוגיות או שהיא נהנית מתקופת הצינון לפני הקפיצה לביצה המקומית? איזו מן זוגיות היא רוצה? קצרה, ארוכה, או משהו באמצע? וגם – האם היא מעוניינת בכלל לזכור אותך בתור זאת שאיחדה בין שני לבבות, או שאולי זה מסב לה אי-נוחות והיא מעדיפה לחפש לבד?

כל אלו הן שאלות שיש להפנות לאהובת נפשך. ספרי לה שאת אוהבת אותה מאוד, שאת עובדת/לומדת/מתנדבת במקום שיש בו חומר איכותי של גברים. שאלי אותה מה היא מחפשת, והאם היא תרגיש בנוח אם תעבירי לה מספרים של בחורים שנקלעים לדרכך. שיחה שכזאת לא רק שלא מוציאה אותך מתנשאת, היא גם שמה לך בייגלה על הראש.

בהצלחה!