פתאום הם טוענים שאפשר לנצח את חמאס

(צילום: EPA)

אין כמו ארבע רקטות בעוטף עזה לניעור קלישאות מאובקות, לפיזור הבטחות שווא, ולחימום הקנה לקראת הבחירות המתקרבות. ורק חבל, אוי כמה חבל, שאי-אפשר לחסל, למוטט, להשמיד, לאיין ולגמור אחת ולתמיד את חמאס בהבל הפה - במתקפת הבלים אם לדייק - של הרצים לצמרת.

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

רוצה לומר, והיה אם נתניהו, חלשלוש בפיהם, יקבל את ההצעה ונצא למתקפה עזה בעזה, אז מה? המציאות מוכיחה שנחטוף עד הרגע האחרון, כשנבקש, שלא לומר נתחנן, להפסקת אש, אלפי טילים - אולי עשרת אלפים, בהסתמך על מכפלות העבר - נהרוג אלפים בצד השני, נשלם מחיר דמים כבד בצד שלנו, ונחזור, כמה לא מפתיע, לנקודת ההתחלה: שקט יחסי לזמן מוגבל והכפלה, שילוש או ריבוע ארסנל הנשק בצד השני לקראת העימות הבא. עימות שייתכן כי מי שיצטרכו להתמודד עימו יהיו מנסחי תרופות הפלא עכשיו, שימצאו את עצמם מחפשים תשובות למתקפה שימטיר עליהם נתניהו. אז מה קורה אחי, הוא יאמר לגנץ, מה נסגר עם ההכרעה הסופית של חמאס?

וכך, עדיף נתניהו חלש על ליברמן חזק, בהתחשב בעובדה ש-13 שנים אחרי לבנון השנייה, וחמש שנים אחרי צוק איתן, אנחנו כבר יודעים היטב שלא הפוליטיקאים המתלהמים הם אלו שחמושים עד צוואר יחצו את הגדר בדרך למלחמה מיותרת בעזה, רוויית נפגעים. מלחמה שאת תוצאותיה אפשר לנסח כבר היום, כולל - בניגוד להערכות חלק מהפרשנים - עליית כוחם של פונדמנטליסטים קיצוניים עוד יותר מחמאס.

אז מה כן? להתאפק. לחסוך מאיתנו את הטיעון המעופש שהפתרון עובר רק דרך הכוונת, משוכללת ככל שתהיה, כשההיסטוריה הקרובה מלמדת בדיוק ההפך מכך. להמשיך ולהכניס מזוודות דולרים כדי לאפשר שם מינימום של חיים נורמליים ולחפש דרכים יצירתיות להנמיך את גובה הלהבות עד שתבוא ההזדמנות, גם אם זה ייקח זמן, ואפילו הרבה זמן, לקדם שינוי אמיתי.

• אריאלה רינגל הופמן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"