האי הסורי שהמלחמה לא הגיעה אליו
ארוואד, אי קטנטן עם כמה אלפי תושבים מול חופי טרטוס, הוא אחד המקומות היחידים בסוריה שלא ספגו את אש הקרבות. עכשיו כשהמלחמה דועכת ואסד מתקרב לניצחון – האם התיירים יחזרו?
בעוד אזורים אחרים בסוריה ספגו הפגזות, הפצצות, קרבות ירי, מכוניות תופת ומחבלים מתאבדים, החיים בארוואד – פחות או יותר – נמשכו כרגיל.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
ארוואד שוכן בים התיכון, כשלושה קילומטרים מעיר הנמל טרטוס, שהיא ממעוזיו של הנשיא בשאר אסד ושבה ממוקם בסיס של חיל הים של רוסיה, בעלת בריתו. זה האי המיושב היחיד בסוריה, וכמה אלפי תושבים גרים בו – יותר מ-10,000 אם להסתמך על דברי ראש הרשות המקומית עלי נאג'ם. המזון והמצרכים הבסיסיים מגיעים אליהם בסירות קטנות השטות מהנמל בטרטוס – מרחק של כ-20 דקות שיט. לפי מפקד האוכלוסין של 2004, רוב תושבי ארוואד היו אז סונים, ולא עלווים כמו נשיא סוריה או שיעים כבעלי בריתו.
ארוואד יוּשב על-ידי הפיניקים בתחילת האלף השני לפני הספירה, ובמלחמת העולם הראשונה נכבש על-ידי חיל הים הצרפתי והופגז על-ידי העותמאנים. במלחמת העולם השנייה החלה צרפת לבנות בו בסיס צבאי בניסיון לשמר את מעמדה הצבאי והתרבותי באזור, אבל אחרי המלחמה הסתלקה ממנו, כמו משאר סוריה.
בעשורים האחרונים, לפני פרוץ מלחמת האזרחים הסורית, היו יצרני הסירות בארוואד, אי המתגאה במורשת הימית שלו, מוכרים את כלי השיט עשויי-העץ שלהם לאורך חופי הים התיכון, מלבנון ועד טורקיה, אבל בזמן שעבר מאז, המלחמה עשתה רע לעסקים. אש הקרבות אמנם לא הגיעה לארוואד, אך גם הוא סובל מהשלכות: המלחמה פגעה בענפי הדיג ובניית הסירות, והקריסה הכלכלית של סוריה הורגשה גם בענף התיירות – שהיה מקור הכנסה מרכזי באי.
יצאו להילחם ולא שבו
"אבותינו נהגו לבנות אוניות סוחר גדולות", מספר פארוק מוחמד בהלוואן, בונה-סירות בן 50. פארוק מסתפק בבניית סירות מודרניות באורך 14 מטרים, ואינו מאמין שלעסק שלו יש עתיד: לבנון הגדילה את מכסי הייבוא, הגבול עם טורקיה סגור בגלל המלחמה, ומחירי הייצור עולים בגלל הקושי לייבא חלק מהחומרים. "לא לימדתי את הבנים שלי את המקצוע הזה, כי הוא לא רווחי", הוא אומר. "במקום זה לימדתי אותם לדוג".
אלא שגם בענף הדיג לא רווים נחת כעת. חאלד עותמאן, שגר בארוואד ומייצר רשתות דייגים, מדווח על עלייה במספר הדייגים באי, אבל אומר שמספר הדגים הולך ופוחת, בין השאר משום שאנשים רבים יותר מתעלמים מהאיסור על דיג במהלך הקיץ – עונת הרבייה של הדגים באזור. "לא הרגשנו את המלחמה, הרגשנו את המשבר הכלכלי", אומר חאלד.
אף שאל ארוואד עצמו הפּצצות לא הגיעו, גם הוא תרם את שלו למאמץ בשדה הקרב ולהצלת הנפגעים. מאז תחילת העשור הגיעו לאי פליטים שברחו מבתיהם בעיר חלבּ, שבה התנהלו קרבות עזים בשנים 2016-2012, ובאי הם השתלבו בעבודה בענף הבנייה. מנגד יצאו מהאי עצמו צעירים להילחם ביבשה הסורית, ויותר מ-20 מהם נהרגו.
בכל הקשור למתרחש באי עצמו, ראש הרשות המקומית נאג'ם אומר שהפגיעה הקשה ביותר הייתה התמעטות התיירים. בימים שלפני המלחמה היה ארוואד יעד אהוב על סורים, ורבים נהגו לבוא ולנפוש בחופיו. לפי אורווה מוחמד אבו בכר, בעל מסעדה בארוואד, חלק מהתיירים מתחילים כעת לחזור.
"האי נעשה עמוס יותר ב-20 הימים האחרונים של הקיץ ובימי חמישי, שישי ושבת", אומר אבו בכר בן ה-35. "בתחילת המלחמה אנשים פחדו לצאת מהבית, אבל אחרי שנתיים הם התחילו לצאת החוצה ולבוא לאי, כשהמצב השתפר".
יותר מחצי מיליון בני אדם נהרגו בסוריה מאז מרץ 2011, אז החלה ההתקוממות העממית נגד משטרו של הרודן בשאר אסד, שהפכה למלחמת אזרחים איומה. מיליונים – יותר מחצי מאוכלוסיית המדינה ערב המלחמה – נעקרו מבתיהם.
בשיא המלחמה איבד אסד את שליטתו ברוב חלקי סוריה, אבל בעזרת רוסיה, ששלחה ב-2015 את צבאה לסייע לו, הוא השתלט מחדש על רוב השטחים.
לפנייה לכתב/ת 
