הפצוע הקשה ביותר מ"חומת מגן" הלך לעולמו בטרם עת
רותם לנגר, לוחם צנחנים שנפצע אנושות מירי צלף בשכם, הלך לעולמו בגיל 38. לאחר פציעתו עבר שיקום ממושך והפך סמל לנחישות עבור פצועי צה"ל. הוא הותיר אחריו אלמנה ושני ילדים
במהלך השנים סייע לנגר בשיקום של פצועי ונכי צה"ל ומערכת הביטחון, והיה מכור לספורט אתגרי וסנובורד. "רותם לנגר היה חבר של כל הלב", כתב אחד מחבריו בפייסבוק. "חזק מאוד, חד מחשבה ומלא בחוכמת חיים. רותם, אח בלב שלי, אתה ניצחון של כל עם ישראל ואיתי לתמיד. אוהב אותך".
לנגר הוזעק להצטרף ללחימה בערב חג שני של פסח. "אור, המפקד שלי, צילצל בערב והודיע שבבוקר כולם חוזרים", סיפר בשעתו. "לא שאלתי למה. מלחמה זו מלחמה. ממש לפני שנכנסנו לקסבה בשכם צילצלתי למי שהייתה החברה שלי ואמרתי לה שבזמן הקרוב לא אהיה זמין בגלל שאנחנו יוצאים למסיבה גדולה"
בעבר התראיין לנגר ל"ידיעות אחרונות" וסיפר על תהליך השיקום שעבר לאחר שנורה על ידי צלף בקסבה בשכם. בצהרי יום שישי, 5 באפריל 2002, יצא לנגר מהבניין שבו התמקמה הפלוגה אל הנגמ"ש שחנה בחוץ כדי להביא ליתר הלוחמים מנות קרב.
"הנוהל היה שנשארים בבניין עד רדת החושך", שחזר בזמנו. "אבל החבר'ה שהיו בנגמ"ש הודיעו שהם מתים מרעב, אז יצאתי להביא להם מנות קרב. עשיתי כמה צעדים בשביל, וסימנתי לנגמ"ש בידיים להתקרב. זה היה עניין של דקה, לא יותר, ופתאום חטפתי".
תוך כדי הליכתו נורה לנגר על ידי צלף פלסטיני. הכדור הראשון פגע לו בכתפו והכדור השני פילח את צווארו. במשך חודשיים וחצי היה לנגר מחוסר הכרה ולהוריו אמרו מדי ערב בבית החולים שכדאי להם להתחיל להיפרד - אך הוא נלחם ושרד. "אמא שלו אמרה, 'רותם, היו לך עשרים שנות חיים טובות ויפות, עכשיו אני משחררת אותך, אל תתאמץ להישאר בחיים רק בגללי, אני לא רוצה שתסבול'", סיפרה בת זוגו בריאיון ל"ידיעות אחרונות". "אבל אבא שלו שמע את הנבואות השחורות ואמר 'אני מכיר את הבן שלי, הוא יילחם, הוא ישרוד".
במהלך אשפוזו עבר לנגר שישה ניתוחי ראש ובמשך ארבע שנים לא הוציא מפיו מילה אחרי שהאונה השמאלית במוחו, שאחראית על הדיבור, נפגעה.
לפני שמונה שנים הכיר את מי שהפכה לאשתו, שלי, באתר היכרויות, ולאחר חצי שנה השניים נישאו. הרופאים חששו שהפגיעה באונה השמאלית מחקה את יכולתו לחוות רגשות. "פחדו שלא יידע לאהוב, לשנוא או לקנא", סיפרה שלי בריאיון. "כשרותם התעורר, אביו מיהר להתקין טלוויזיה מעל מיטתו וחיבר את רותם לאוזניות, שלא יפריע לאחרים. כשערן, אחיו, התיישב לצידו, רותם שלף אוזנייה אחת ונתן לו. זו הייתה ההוכחה שהיכולת שלו לחוש ולחוות לא נפגעה".
לפנייה לכתב/ת 
