החלק של בתי המשפט באסון בכבישים

רף הענישה לתאונות פגע וברח הוא 14 שנות מאסר, אבל שופטים בוחרים להקל על עבריינים. בכך הם מעבירים מסר מסוכן ומקרבים את התאונה הבאה

ארז קיטה פורסם: 20.08.19 , 12:50

אלי בר זכאי וקובי אמסלם (צילום: מוטי קמחי)

ארכיון. האב השכול קובי אמסלם ליד הנהג הפוגע בבית המשפט(צילום: מוטי קמחי)

הלב נקרע למקרא הטור שפרסם כאן קובי אמסלם, שבנו איילון בן ה-13 נהרג לפני שנה בתאונה בתל אביב. הנהג הפוגע אלי בר זכאי מואשם בעבירות רבות בהן הריגה, חבלה חמורה, נהיגה בשכרות ועוד. אני מכיר את קובי כמה חודשים, מאז הצטרף למועצת המנהלים של עמותת אור ירוק. הוא הצטרף למלחמה לא כי יש בו רצון לרחמים אלא כמיהה להצלת חיים וצמצום הקטל בכבישים.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

הדברים שכתב תואמים את הרגשות של משפחות שכולות רבות אחרות. כולן מדברות על הענישה המקלה והרף הנמוך כשהדבר נוגע לתאונות הדרכים. התסכול שלהן נובע מכך שנהגים שבוחרים באופן מודע לשתות אלכוהול ולעלות על ההגה ימשיכו את חייהם בעוד כמה שנים, בעוד שחייהן נעצרו.

בר זכאי ימשיך את חייו, וכך גם נתנאל סנדרוסי, המואשם בדריסת הילד חיים בנימין ביגלאייזן בן ה-11 בירושלים, וכמוהם שי טסמה, שחשוד שפגע בארבעת בני משפחת טקלה שצעדו ברחוב בקריית גת, ובגופו נמצאה כמות אלכוהול הגבוהה פי 29 מהמותר בחוק.

המשותף לשלושת הפוגעים הוא הניסיון והרצון לברוח מאחריות לתאונה ולתוצאות הטרגיות. הראשון לכאורה נהג בשכרות ובמהירות, לא הגיש עזרה לפצועים, לא הזעיק עזרה, שיבש ראיות וניסה להתל בשוטרים. השני חשוד שברח ממקום התאונה והשאיר את הפצוע להתבוסס בדמו. השלישי סירב לשתף פעולה עם המשטרה ולעבור בדיקת אלכוהול.

לשלושתם מכנה משותף: הם זלזלו בחיי אדם, גם אם עורכי הדין שלהם יגדירו אותם "אנשים נורמטיבים" ששגו בתום לב.

למערכת המשפט יש מקום מרכזי במיגור תאונות הדרכים. הענישה שעליה מופקדים השופטים אינה רק למען הצדק הפרטני אלא יש לה מקום מרכזי ורחב הרבה יותר: הם שופטים למען יראו וייראו. עיניהם של כל הנהגים נשואות עליהם.

פסקי דין יוצרים אווירה ציבורית. פסק דין מקל משדר מסר של זלזול בחיי אדם, ולמרבה הצער במקרים רבים מתגלים שופטי ישראל כרחמנים בני רחמנים. בתאונות פגע וברח, לדוגמא, המחוקק החמיר את רף הענישה עד כדי 14 שנות מאסר בגין הפקרה. אבל באור ירוק בדקנו 71 פסקי דין של נהגים שהורשעו בעבירת הפקרה והעונש הממוצע שנגזר עליהם היה שנתיים ושבעה חודשים, ו-2,100 שקלים קנס.

הענישה המקלה נוכחת גם בפסיקות נגד נהגים שהורשעו בנהיגה בשכרות, ועל פי מחקר שנערך באוניברסיטה העברית בוחרים שופטי תעבורה להקל בעונשם של נהגים שנתפסו בזמן שלילת רישיון או נוסעים במהירות מופרזת.

אין שום סיבה להקל עם נהגים שבוחרים להמר על החיים של כולנו. יש לנקוט נגדם מדיניות של יד ברזל כי רק ענישה מחמירה תוכל לשדר מסר מרתיע לבא שיחשוב על שתיית אלכוהול ואחיזה בהגה, או הפקרת פצוע על הכביש במטרה לחמוק מעונש. חינוך ומודעות הם הבסיס לשינוי התנהגותי לאורך זמן, אבל עד אז - ענישה מרתיעה וקשה תמנע את התאונה הבאה.