"יש לך חצי שנה להתאהב ולהיכנס להיריון"
הוא אמר לי שאני צריכה לחפש את הדגים במקומות אחרים, ושאם עושים את אותו דבר כל הזמן ומקבלים את אותה תוצאה, אז צריך לנסות משהו אחר. הוא גם חזר ואמר שאני חייבת להשקיע בזה וממש לעבוד בזה ולא להרפות. אם רק היה יודע מה אני עוברת וכמה אני מנסה, אבל פשוט לא מצליחה
"אני לא רוצה להביא ילדים לבד".
"את חושבת שבחצי שנה הקרובה תכירי מישהו ותהיי בזוגיות?"
"אני לא יודעת... אני מקווה. איך אני יכולה לדעת דבר כזה?"
"היית בקשר ארוך בזמן האחרון?"
"הייתי בקשר שנגמר לפני כמה חודשים".
"כמה זמן הוא נמשך?"
"חמישה חודשים, בערך".
"או-קיי, אז בואי נגיד שהסיכויים שלך להיכנס לזוגיות בחצי שנה הקרובה נמוכים. יש אנשים שלא יודעים איך להיות בזוגיות".
בשלב זה של השיחה, כבר לא הצלחתי לעצור את עצמי והדמעות כבר ירדו מעצמן. הוא אמר בקול רם את החשש והפחד הכי גדול שלי. כשהוא ראה את הדמעות, הוא שינה קצת את הגישה ודיבר איתי על 'עקרונות הדייג', ואמר לי שאני צריכה לחפש את הדגים במקומות אחרים, ושאם עושים את אותו דבר כל הזמן ומקבלים את אותה תוצאה, אז צריך לנסות משהו אחר. הוא גם חזר ואמר שאני חייבת להשקיע בזה וממש לעבוד בזה ולא להרפות. אם רק היה יודע מה אני עוברת וכמה אני מנסה, אבל פשוט לא מצליחה.
כשיצאתי ממנו, התנצל שפגע בציפור הנפש שלי, אבל אמרתי לו שאני מרשה לו. שלרופא הנשים שלי מותר להיכנס לרחם שלי, בניגוד לאחרים שמרשים לעצמם הרבה יותר מדי, והכל תחת מסווה של נחמדות, אכפתיות ורצון טוב לכאורה. אם רק היה אפשר לתת ביסים לבני אדם, הייתי נושכת לא מעט אנשים "טובי לב" שכאלה.
הדייג, הדג והחכה
יום קודם עבר עליי יום טעון. הוא התחיל במפגש שלישי עם בחור שווה ומתוק במיוחד שצעיר ממני בשש שנים כמעט, ואמר לי שהוא לא רואה את עצמו נכנס לזוגיות בזמן הקרוב. פעם הייתי זורמת ואומרת לעצמי שאולי עם הזמן ועם ההיכרות, התחושות שלו ישתנו ושנינו נתאהב והסוף יהיה אחר ממה שהכריז, כי כשזה 'זה', אז כל ההכרזות לא באמת תקפות ודברים כאלה קורים. הרי זה קרה לכמה אנשים שאני מכירה. גילי מהעבודה שלי התחתנה עם אחיה הקטן של חברה שלה. הם היו שוכבים תקופה ארוכה והיו בקשר לא רציני ולא מחייב, והיום הם נשואים ויש להם שלושה ילדים. אז למה שזה לא יקרה גם לי?
אז זהו, שלא. ניסיוני המר כבר הבהיר לי שזה לא באמת המצב, וכשגבר אומר לך שהוא לא רוצה זוגיות בזמן הקרוב, אז עדיף להתרחק מאשר להיות באיזושהי ציפייה שלא תתממש. ההבנה הזאת חיזקה אותי, וסגרתי את הדלת עם תסכול קל כי הוא באמת מצא חן בעיניי, אבל ידעתי שזה הדבר הנכון בשבילי ושעדיף שאהיה חזקה ופשוט אתרחק.
באותו ערב, חבר טוב שלי אמר לי שיש לו רגשות כלפיי ושהוא חושב שאנחנו יכולים להתאים ולהיות טובים ביחד. כל כך רציתי להיסחף איתו, לצאת מתהום הרווקות ולהרגיש כמו בסרט רומנטי שבו האהבה של הדמות הראשית נמצאת כל הזמן לנגד עיניה, אבל הגיבורה לא רואה את זה, עד שיום אחד היא מתעוררת ומבינה שהחבר הטוב שלה הוא בעצם הגבר לו ייחלה כל הזמן הזה. איזה באסה שהחיים שלי מורכבים מדי ורחוקים מאוד מהפנטזיה, וכך יצא שביום אחד הרגשתי שאיבדתי שתי אהבות גדולות, שבעצם מעולם לא היו שלי.
כשאני חושבת על זוגיות ואהבה, הכל נראה לי מאוד פשוט. גבר ואישה נפגשים, מתלהבים, יש פרפרים, יש התרגשות, הם רוצים להתקרב, רוצים לבלות ביחד, וככל שהזמן עובר הם מכירים יותר ומתאהבים. ככה אני מדמיינת את האהבה שלי - פשוטה, אמיתית, כנה וחזקה. אני מנסה להבין מה אני עושה לא בסדר, למה בעצם אני לא מצליחה לדוג את הדג שלי? האם אני לוחצת מדי? אני לא מחוברת למציאות? אני לא מעניינת מספיק? באמת הייתי רוצה לדעת איך אני מחבלת בקשרים שלי. מסביב אומרים לי שזה הרבה עניין של מזל וטיימינג, אבל הספק מתעורר והפחדים צפים. מה אם הגינקולוג שלי צודק? מה אם בחישוב קר וגס הסיכוי שאני אכנס לקשר בחצי שנה הקרובה נמוך, כי הסטטיסטיקה שלי לרעתי?
אותו רופא דיבר איתי על שלושה עקרונות בדייג ואמר שהוא יודע על מה הוא מדבר כי הוא היה בחיל הים. העיקרון הראשון הוא שצריך שתהיה חכה טובה, וכאן הוא הצביע עליי ואמר שאת זה יש לי. העיקרון השני היה קשור להפעלת שיקול דעת - וגם את זה היה לי. אבל העיקרון השלישי הוא בחירת הדג, והוא הציע לי לחפש במקומות אחרים מאלו שהתרגלתי לחפש בהם את הדגים שלי. סך הכול די פשוט. בעצם קיבלתי ממנו מרשם רופא למציאת אהבה. מקווה שהרוקח, בבית המרקחת הקרוב, יקבל את המרשם הזה וימסור לי את מה שאני מחפשת.
לפנייה לכתב/ת 
