הכירו את משפחת אילן
יעל ומאיה, האמהות של רוני ויונתן, מרוויחות יפה אבל לא מצליחות לצאת מהלופ שמנציח את המינוס. איך משפיע אקסל ההוצאות/הכנסות? מתי יעברו לדירה גדולה יותר? ולמה בוטל הדייט הדו-שבועי? פרויקט "משפחה בצמיחה"
בשיתוף בנק הפועלים
צילום: ירון שרון. בימוי: אסף קוזין. עריכה: שגב גינזבורג. הפקה: דולב לשם
משפחת אילן: יעל (39), מאיה (36), רוני (2.5) ויונתן (בן שנה). גרות בדירת 3 חדרים בחיפה
הכנסות נטו – 27,250 שקל
מינוס בבנק – 23 אלף שקל
הוצאות חודשיות:
בגדים – 500 שקל
גנים לילדים – 5,225 שקל
בילויים – 2,000 שקל
מזון ומוצרי תינוקות- 3000 שקל
משכנתה – 3,720 שקל
7:30
יעל: "בדרך כלל הילדים דואגים להעיר אותנו. אנחנו מארגנות אותם יחד. אנחנו גרות בדירת שלושה חדרים קטנטנה בשכונת רוממה הישנה בחיפה, קנינו אותה לפני שנה וחצי בעזרת תמיכה כלכלית מההורים" מאיה: "ההורים שלי גרים בחיפה וזה עוזר מאוד עם הילדים אבל לצערי הבית ממש לא מותאם לצרכים שלנו. הוא נורא קטן, אין מרחב להעסיק את הילדים בתוך הבית, יש לנו שולחן אוכל פצפון שמתאים לשני אנשים, אין סיטואציה שכולנו אוכלים יחד".
8:00
מאיה: "אני מפזרת את הילדים בגנים ויעל נוסעת לעבודה. אני מנחת רכזים ב'עמיתי דילר - תוכנית מנהיגות יהודית לנוער', ובמקביל אני עובדת כפרילנסרית בניהול המשלחת הישראלית למחנה הקיץ בסארוואש בהונגריה. רוב העבודה שלי היא מהבית, במחשב ובטלפונים, ומדי פעם אני יוצאת לפגישות וטסה המון לחו"ל".
8:30
יעל: "אני יוצאת מהבית לעבודה. שלוש פעמים בשבוע אני נוסעת ברכבת מחיפה ללוד. אני עובדת כמנהלת הערכה ולמידה בארגון 'חותם' (הפועל לקידום שוויון הזדמנויות וצמצום פערים בחינוך). לרכבת אני נוסעת עם הרכב, אבל לצערי לא תמיד מגיעה. הרכב שלנו מתקלקל המון, זה רכב עם יותר מ-260 אלף ק"מ, נורא קטן, אנחנו מתחלקות בו שתינו. רק החודש הוצאנו עליו 3,000 שקל ואנחנו רוצות מאוד להחליף אותו".
10:00
מאיה: "היום הבטחתי שאשב על האקסל שלנו. יש לנו טבלה מסודרת עם תקציב ואנחנו כותבות את כל ההוצאות וההכנסות. אחת הסיבות שבגללה רצינו להצטרף לפרויקט היא שהגענו למקום שאנחנו נותנות המון תשומת לב להכנסות ולהוצאות ואנחנו מרוויחות טוב, אבל עדיין בלופ שאני לא רואה איך אנחנו מצליחות לצאת ממנו. יש לנו מינוס שנראה שלא הולך לשום מקום ודירוג אשראי נמוך. אנחנו לא מצליחות להבין איך לצאת מהלופ הזה, אין לנו מושג איך לקנות אוטו חדש או לעבור לבית גדול יותר. אנחנו כל הזמן בלחץ איך לסגור את החודש".
11:00
יעל: "אני בעבודה. יום עמוס. מתקשרת למאיה לשאול מה עם הילדים ואם התקשרו מהגן. לפני שהיו לנו ילדים גרנו בתל אביב. הוצאנו הרבה כסף על בילויים ושילמנו מלא על שכר דירה. עכשיו אנחנו בעיקר מנסות לחיות. ילדים זה דבר שעולה הרבה כסף ובגלל שהם קטנים, שניהם בגן פרטי ושניהם צריכים חיתולים - אז זה עולה אפילו עוד יותר"
12:00
מאיה: "אני יוצאת לפגישה. לצערי צריכה להוציא כסף על אוכל בחוץ. לא הייתי אומרת שאנחנו עושות את זה הרבה אבל בהחלט יש מקום לשפור בהוצאות בסגנון הזה".
16:00
מאיה: "אני אוספת את הילדים מהגנים. הכניסה של יונתן, בן שנה, לגן פרטי הכניסה אותנו צעד נוסף לתוך בלגן כלכלי. נכנסו לתקופה שלקחנו הלוואה אחרי הלוואה, הגענו לדירוג אשראי הכי נמוך שאפשר והמינוס רק גדל. עכשיו אנחנו טיפה יותר מאוזנות".
16:30
יעל חוזרת מהעבודה ומצטרפת למאיה והילדים. יעל: "ילדים קטנים צריך להעסיק במגוון דרכים יצירתיות. בדרך כלל אחרי הגן אנחנו הולכות איתם למשחקייה או לגן שעשועים, לפעמים אנחנו נשארות איתם בבית ואנחנו מנגנות באורגנית ושרים כולנו יחד שירים".
17:00
יושבות יחד על טבלת האקסל כדי לראות שאנחנו עומדות בתקציב החודשי. יעל: "המינוס תמיד שם. הוא חבר קבוע. זה בעיקר מלחיץ כי זה מגביל ולא מאפשר לעשות הרבה דברים. בבנק מסתכלים בצורה הרבה יותר קפדנית עלינו כשאנחנו רוצות לבקש הלוואה". מאיה: "אנחנו מאוד מחושבות, יש לנו תקציב שנתי ואפליקציה שאנחנו רושמות את כל ההכנסות וההוצאות. אנחנו משתדלות לא לקנות בתשלומים, מאז שיונתן נכנס לגן אנחנו מצמצמות ומצמצמות. הורדנו את הבייביסיטר, קיצצנו 1000 שקל מהתקציב של הבילויים". יעל: "אנחנו פחות לוקחות את הילדים לרופאה פרטית, לא יוצאות לחופשות ולא עושות הרבה דברים שנחשבים כמותרות. השנה לא רשמנו את רוני לשום חוג אבל כן נרצה לרשום אותה בעתיד לחוגי העשרה".
18:00
מאיה: "יעל מכינה ארוחת ערב לקטנים. היא מבשלת מצוין. אם אני הייתי צריכה לבשל זה כנראה היה אסון". יעל: "הילדים קטנים אז אחרי ארוחת ערב הם בדרך הולכים לישון".
20:00
יעל: "היום בעיקרון זה יום הדייט שלנו. זה קורה פעם בשבועיים. הבילוי האהוב עלינו זה ללכת לחדר בריחה אבל זה נורא יקר. היום יונתן לא כל כך מרגיש טוב אז החלטנו להישאר בבית ולהתפשר על כוס יין".
21:00
על הספה, מדברות על החלומות. מאיה: "יש לנו מלא חלומות. בעיקר להיות מסוגלות לקנות ולשלם על מה שאנחנו צריכות בלי להיות עסוקות בזה כל הזמן. להיות מסוגלות לרשום את הילדים שלנו לחוגים, לא לחיות בפזרנות אבל לא להצטרך לחשב כל דבר".
יעל: "להחליף את האוטו, להעביר לבית שמתאים לצרכים שלנו. חיפה זאת התפשרות מבחינתו, היינו שמחות לגור קרוב יותר לעבודות שלנו באזור המרכז. לקנות בית בקיבוץ או בירושלים אבל מבחינת נדל"ן זה לא אפשרי".
לפנייה לכתב/ת 
