"תן לי חופש" הוא אחד מהסרטים הבולטים שנבחרו החודש להיות מוקרנים ב-JCC שבאפר ווסט סייד, מנהטן. הסרט, דרמה קומית, נכתב ובוים על ידי קיריל מיכנובסקי, במאי רוסי אמריקאי בשיתוף עם אליס אוסטין, תסריטאית זוכת פרסים, עבר הרבה מכשולים וצלח לא מעט שנים עד שהגיע לאקרנים.

עלילת הסרט סובבת סביב דמויות מהגרים עם נכויות השואפים לחופש בחירה בצורה בה הם חיים, ומעבירה את חווית החיים האנושית המשותפת לכל גווני האוכלוסייה. בכך, מצא את עצמו הסרט, מתכתב עם אתגרי הקהילה היהודית, הנאבקת גם היא, להגשים את החלום האמריקאי ולחיות בסביבה שמאפשרת לה לחיות לפי בחירתה.

ויק בן ה25 (כריס גאלוסט), הוא נהג רכב רפואי המשרת מטופלים בעלי נכויות, שמחליט יום אחד לסכן את עבודתו בכדי לסייע לקבוצת זקנים, מהגרים מרוסיה, להגיע ללוויה שהם מתקשים להגיע אליה עקב מחאות שגרמו לסגירות כבישים.

לנסיעה מצטרפים חלק מלקוחותיו. אחת מהן, דמות בשם טרייסי, חולת ALS שרוקמת עם ויק בהמשך סיפור אהבה. הנסיעה הארוכה אל עבר הלוויה ברכב הרפואי, לצד דמויות צבעוניות רוויה בשלל אירועים שמהווים חלק מחוויה אנושית מרגשת, נוגעת ללב ומשעשעת.

קיריל מיכנובסקי.

הסרט מתחיל לעורר הדים ברחבי התעשייה וכבר קצר הצלחה בפסטיבל סנדנס וקאן והיה לזוכה באחת מתחרויות הקולנוע בפסטיבל הקולנוע ה-36 בירושלים: תחרות ״ברוח החופש״ לזכרו של וים ון ליר. שם קצר את הפרס לסרט העלילתי הטוב ביותר. "אחד הרגעים הכי מספקים עד כה, היה בפסטיבל קאן 2019", מספר קיריל בראיון מיוחד ל'ידיעות אמריקה'. "שם קיבלנו 12 דקות רצופות של מחיאות כפיים סוערות כשהקהל על רגליו. לשם השוואה, "רוקטמן", קיבל 3 דקות שגרמו לאלטון ג'ון להזיל דמעה". מיכנובסקי מכיר תודה על ההישג הלא מובן מאליו.

הקאסט מורכב רובו ככולו בשחקנים לא מקצועיים (non actors), רובם מהגרים בעצמם ובעלי נכויות. הסט עצמו ממוקם בעיר מילווקי, העיר שהכי מזוהה עם סגרגציה גזעית בארה"ב. הבחירות נעשו מתוך נאמנות גבוהה לסיפור שהיווה השראה לסרט. מיכנובסקי, שהיגר בעצמו בגיל 18 מרוסיה לארה"ב, עבד כנהג ברכב רפואי ממש כמו הדמות הראשית. "הייתי ממש טוב בעבודה הזו, עבדתי בה תשעה חודשים, היה לי ממש איכפת מהאנשים האלו וזו הייתה העבודה הכי קשה שהייתה לי בזמנו." מיכנובסקי חולק איתי בגאווה. "ויקטור שונה ממני כי הוא דובר אנגלית כשפת אם ויש בו תכונות שמפרידות אותו ממני, אבל כמובן שיש בו חלק ממני כמו בכל דמות אחרת בסרט." הוא ממשיך.

מתוך הסרט "תן לי חופש".

מיכנובסקי ואוסטין עשו כל מה שהיה בנמצא להקנות לסרט את תחושת האותנטיות שבהחלט מורגשת בו. "היה לנו חשוב כמה שיותר לאפשר כנות בסרט, יש כאלו שצפו בו ואף הרגישו שהם צופים בסרט דוקומנטרי. מבחינתי זו הייתה טכניקה מאוד מכוונת. זה משהו שלקחנו מהתנועה הריאליסטית עוד משנות ה40. אנשים אמיתיים מרתקים בעיניי וידענו ששימוש ב"לא שחקנים" יביא למסך משהו ששחקן לא היה מצליח להביא". מיכנובסקי מספר. "מצד שני, ידענו שאנחנו לוקחים סיכון במציאת תמיכה כלכלית, כי אנחנו מייצרים סרט ללא שמות של שחקנים מוכרים וזה אכן היה אתגר בשיווק ומכירה של הסרט. זה משהו שמאוד מפריע לי, כי ההחלטה מה יגיע לאקרנים, נלקחת על ידי אנשים, שלרוב ללא רשימת כוכבים הוליוודים, לא יאפשרו לסרטים איכותיים להגיע לצופים באמריקה". הוא ממשיך, בקול ששומעים בו את המאבק.

תן לי חופש

"רצינו שהכותרת לא תסביר את הסרט, אלא תרגיש נכון. ראינו יום אחד בחור שעומד בתור בבית קפה שלבש חולצה עם האמרה "תן לי חופש" ("”Give me Liberty) ושנינו הסכמנו שזה זה. הסרט הלא, מדבר על חופש, חופש של בחירה. הכותרת היא הצבע הבלתי נראה של הסרט והיא קושרת את כל הדמויות. כמו ויק, שבסרט גם הוא בעצם בוחר לעשות משהו עם חייו ובסוף הסרט הוא קרוב יותר לדעת מה הוא רוצה ויכול לעשות את הבחירה של להגדיר את עצמו במקום להיות מוגדר דרך האנשים בחייו. הדמות של טרייסי, חולת הALS, בוחרת להיות חזקה למרות הנכות שלה, חזקה אפילו יותר מויק. וככה, גם ללא רפרנס פנימי בתוך הסרט, שם הסרט פשוט מרגיש נכון, כי הוא עוסק בחופש בחירה בלי ממש מפורשות לומר את זה. כמו שהסרט הוא גם פוליטי בלי ממש לדבר על פוליטיקה, אבל בסופו של דבר זה סרט על אנושיות ועל מערכות יחסים בין אנשים, שלטעמי זו ההצהרה הפוליטית הכי טובה שאפשר לתת בימינו"

כישראלים ומהגרים בעצמנו, אנחנו מכירים את חווית הזרות שלנו כמהגרים, את הישראליות הזו שהיא חלק מאיתנו, זו שמאתגרת מכל מיני סיבות את תהליך ההתאקלמות שלנו כאן. למקומיים קשה להסביר אותה אבל נראה שקיריל הצליח.

האם רעיונות שקיווית להעביר בסרט על הגירה אבדו בתרגום, כמו שקורה כחלק מחוויותיו של מהגר, במקרה שלך, מרוסיה לאמריקה?

"שאלה מצוינת. האמת, לא הרגשתי שנכשלתי להעביר רעיון שרציתי כבמאי או ככותב אבל מצד שני מה שהיה מדהים זה שכשצפיתי בסרט עם קהלים בצרפת, רוסיה וארצות הברית הם הגיבו שונה לסרט וזה יפיפה בעיניי. אני מת על זה. ברוסיה, ישבנו מאחור באולם עם 850 אנשים והקשבנו לגלים של צחוק בחלקים בסרט שאף אחד בשום מקום אחר לא צחק וזה מאוד שעשע אותנו. יש אספקטים בסרט שנוגעים קרוב יותר לקהל ברוסיה ואולי יתפספסו אצל קהלים אחרים וגם חלקים שנוגעים קרוב יותר דווקא לקהל האמריקאי. היה לי יותר בעיה של זמן ולא בעיה של אובדן בתרגום. האמת, שמבחינתי, הייתה לי מחויבות גבוהה יותר לדייק באותנטיות של החלק הרוסי. יכולתי להציג את החלק הרוסי בסרט כמו שקהל אמריקאי מכיר מבחינה סטריאוטיפית, אבל ידעתי שזה לא יתקבל טוב ברוסיה. וככה יצא, שהקהל הרוסי, שצפה לסרט כשלון כעוד סרט הוליוודי מזויף שנצמד לסטריאוטיפ בו מציירים את המהגר הרוסי, דווקא מאוד אהב ובזכות האותנטיות, הסרט התקבל בחום בקהל כל כך ביקורתי."

"נוגע בקהילה היהודית בצורה משמעותית".

הסרט נבחר להיות מוקרן בJCC, באיזו צורה אתה מרגיש שהסרט נוגע לקהילה היהודית בארצות הברית?

"אני מרגיש שהסרט נוגע בקהילה היהודית בצורה מאוד משמעותית. כל המהגרים הרוסים שהגיעו ממשפחות יהודיות, היו חלק מהאקסודוס של שנות ה90, הם שמרו על המורשת שלהם במהלך החיים שלהם, שהיו מאוד קשים והם הגיעו לארה"ב כדי שיוכלו לחיות כיהודים בגלוי. הסרט נוגע גם לקהילה היהודית, כי הוא חוגג את הזכות שלנו לבחור את החיים אותם אנו רוצים לחיות. וההיסטוריה היהודית היא בהרבה חלקים שלה המסע אחר החופש."

יצא לך לבקר בישראל?

"כן, האמת ביקרתי בישראל ביקור קצרצר וראיתי את תל אביב, ים המלח, ירושלים וחיפה והרושם החזק שקיבלתי ממנה הוא שהיא ארץ חזקה. החלק שהשאיר בי חותם גדול ביותר היה הדרך לים המלח. כל הדרך הייתה מדברית ומלאת אבנים וחשבתי לעצמי כמה זה סימבולי לרוח החזקה של האנשים במדינה הזו, שיש בהם כל כך הרבה רוח לוחמנית שלא מוכנה לוותר על סנטימטר אחד מהאבנים האלו. זו רוח עוצמתית."

בין היתר הסרט עוסק בחלום האמריקאי. להערכתך, השגת אותו?

"החלום האמריקאי עבורי הוא לעשות את הסרט הזה ולשחרר אותו אל העולם. כל צעד במסע הארוך של יצירת הסרט הזה עם אליס אוסטין ללא תקציב הוא החלום האמריקאי. נאמר לנו במהלך הדרך ממש במילים האלו: "בלתי ניתן להפקה", "בלתי ניתן לליהוק", "בלתי ניתן לשיווק", "בלתי ניתן להפצה", הסרט הזה לעולם לא יגיע ל"סאנדאנס" ול"קאן". ולאורך כל הדרך הוכחנו להם בכל שלב שהם טועים. אם זה לא החלום האמריקאי, אני לא יודע מה כן".

בהמשך פריימירת הסרט מגיעה אל אקרני לוס אנג'לס ב28- לאוגוסט, שם יוקרן לאורך מספר שבועות. הסרט מתוכנן להגיע גם לאקרנים בישראל בשנה הקרובה.