הניסויים שייגרמו לו להימשך אלייך מינית
מדוע יש יותר סיכוי שבחור יתאהב בך כשאת עומדת על גשר רעוע בהשוואה למצב שבו את עומדת על גשר יציב, ומה הקשר לפעילות גופנית? על יצירת משיכה בתנאי מעבדה
את עומדת על גשר עץ רעוע בגובה עשרות מטרים מעל הנהר. עם כל צעד נוסף שאת פוסעת, קצב פעימות לבך גובר. כל מה שמעניין אותך ברגעים אלו זה לצלוח את הגשר בשלום. בדיוק באותו זמן, פוסע לעברך בחור גבוה וחתיך שחוצה את הגשר מהצד השני. הבקשות שלך מאלוהים, שעד עכשיו התמקדו בצליחת הגשר בשלום, מתחלפות בבקשות שהבחור ישים לב אלייך. לא בטוח שאלוהים יעזור במקרה זה, אבל הבשורות הטובות הן שהמדע בהחלט לטובתך. הסיכוי שבחור יתאהב בך הרבה יותר גבוה כשאת על גשר רעוע בהשוואה למצב שבו את עומדת על גשר יציב.
מה הקשר בין משיכה מינית ליציבות הגשר?
ההיגיון הבריא אומר שרגש הוא תוצר של סיטואציה, פרשנות סובייקטיבית של האירועים. קרה לי משהו רע? אני אהיה עצובה; קרה לי משהו משמח? אני אהיה שמחה. כך, אם קבלתי 80 במבחן בעוד כל שאר הסטודנטים הוציאו 90, אני מפרשת את הסיטואציה כמצב שלילי. ההשוואה לציונים של הסטודנטים האחרים גורמת לי לחוש תסכול ועצב, שבעקבותם עשויות להופיע תגובות פיזיולוגיות כמו בכי.
עוד בנושא:
טינדר: התמונה מספרת עליו יותר משנדמה
מי קבע שמוכרחים להיות שמח? היו עצובים
עכשיו בואו ניקח את אותה סיטואציה בשינוי קל - הוצאתי 80 במבחן, אך כל שאר הסטודנטים נכשלו. הפעם ההשוואה יכולה לגרום לי לחוש רגשות של שמחה וגאווה. או במילים אחרות, הפרשנות הסובייקטיבית שלי אחראית על ייצור הרגשות השליליים או החיוביים. אבל לא כולם מסכימים עם האקסיומה הזאת. החוקרים וויליאם ג'יימס וקארל לאנג העריכו שהמצב מעט שונה. שההסבר הזה אולי נשמע הגיוני, אך שאין הוא מתאר במדויק את האופן שבו באמת נוצרים רגשות.
ג'יימס ולאנג טענו שרגע לפני הפרשנות הסובייקטיבית של הסיטואציה, נרשמת בגופנו עוררות פיזיולוגית. הכוונה היא לשינוי בקצב פעימות הלב, זרימת דם מוגברת וסומק בלחיים. שינויים אלו מתרחשים ללא שליטה מודעת. זוהי גם הסיבה שאיננו שולטים ברגשות שלנו. החלק המודע, מה שאנו חווים כפחד, כעס ועצב, מגיע רק אחרי העוררות הפיזיולוגית הראשונית.
דמיינו למשל שאתם הולכים לטיול ביער ולפתע רואים דוב שמגיע מולכם. כמובן שמיד הפחד מציף אתכם, אבל שימו לב, אתה לא מפחדים כי ראיתם דב, אתם מפחדים כי אתם חשים את העוררות של הגוף שלכם. עוד לפני שהגירוי המאיים עבר עיבוד מודע, כבר מתחילה עוררות פיזיולוגית שגורמת לכם לברוח, כשהתחושה המודעת מגיעה רק אחר כך. התגובה ההתנהגותית, הריצה במקרה הזה, אינה התוצאה של הרגש, היא הסיבה לרגש.
המשמעות של ניסוי זה היא שעוררות ניטרלית, כמו למשל כתוצאה מפעילות גופנית, יכולה להיות מיוחסת לגורמים אחרים בסביבה. במקום לומר, "יש לי עוררות כתוצאה מהספורט", אני מייחס את התחושות הגופניות שלי לאדם שהכעיס אותי. זו הסיבה שאחרי אימון, אנו נגיב בעוצמה גבוהה יותר לאירועים, בין אם מדובר על אירועים חיוביים ובין אם מדובר על אירועים שליליים.
ואיך כל זה קשור להתאהבות?
ובכן, הפסיכולוג ארתור ארון רצה לבחון האם ניתן לרתום את תיאוריית העוררות הפיזיולוגית שהצגנו פה, כדי לייצר התאהבות בתנאי מעבדה. נסיינית אטרקטיבית (במקרה הזה היא גם הייתה בלונדינית) עמדה על גשר שהיה תלוי 75 מטרים מעל נהר. הוא היה צר, מיועד להולך רגל אחד, רעוע ומט לנפול. בכל פעם שעבר בחור צעיר על הגשר, סיפרה לו הנסיינית שהיא עורכת ניסוי. היא ביקשה ממנו למלא שאלון ולבסוף הוסיפה בחיוך שלא משאיר מקום לספק, "תראה, אין לי אפשרות לספר לך עכשיו על מה הניסוי, אבל קח את מספר הטלפון שלי ותתקשר אליי למקרה שתרצה פרטים נוספים".
אותו הליך בדיוק חזר על עצמו, למעט הבדל אחד מהותי – הפעם הגשר היה יציב ורחב. כמצופה, כמות הטלפונים מהגברים שצעדו על הגשר הרעוע הייתה גבוהה באופן משמעותי מכמות הטלפונים מהגברים שפגשו בעלמה על הגשר היציב. מה קורה פה? העוררות הפיזיולוגית שנוצרה כתוצאה מהסיטואציה המפחידה גרמה לבחורים התמימים לשייך את תחושתם לבחורה האטרקטיבית, והם פירשו את העוררות הפיזיולוגית שהתבטאה בדפיקות לב ולחץ דם גבוה כמשיכה מינית.
לסיום, אם אתם מתכוונים לפעול על פי התיאוריה, בבקשה אל תרגישו צורך לסכן את חייכם כדי לגרום למישהו להימשך אליכם, מספיק לגרום לו לקפוץ במקום. גם על זה עשו ניסוי שעבד מצוין - לאחר שהנבדקים התבקשו לקפוץ במקום במשך כמה דקות ברצף, הראו להם תמונה של אישה אטרקטיבית. הנבדקים, מעוררים כתוצאה מהקפיצות, חשו משיכה מינית מוגברת בהשוואה לאלו שלא קפצו במקום. ואם גם זה נשמע מעט ביזארי, ניתן להסתפק באימון בחדר כושר. אגב, גם במצבים בהם אנשים מודעים להשפעה של עוררות פיזיולוגית, המשיכה המינית עדיין תהיה גבוהה יותר.
ד"ר לירז מרגלית היא חוקרת התנהגות משתמשים בעידן הדיגיטלי ומרצה בבינתחומי
