"קרא והשמד!" | מסמך סודי ביותר על הדרוזים מ-1948
עותק מסמך מודיעיני של יחידה סודית בצה"ל הצעיר נשמר עקב הפרת פקודה, ומוצע למכירה פומבית. 15 העמודים מפרטים על הנאמנות הכפולה, הריגול לטובתנו וכושר הלחימה של הדרוזים
יחסי היהודים והדרוזים בארץ ישראל ידעו עליות ומורדות מאז מאורעות 1939-1936, דרך מלחמת העצמאות, מערכות ישראל ועד לסערת חוק הלאום. דו"ח מודיעיני שסווג "סודי ביותר" של מחלקת מודיעין סודית בצה"ל, שמתפרסם לראשונה, מעיד על היחס המורכב לעדה הדרוזית בזמן מלחמת השחרור.
הדרוזים פעלו בתחילה במסגרת "צבא ההצלה" נגד היישוב היהודי ברמת יוחנן, חיפה ומקומות נוספים. לאחר ניצחונות צה"ל הם העבירו את התמיכה באופן הדרגתי לטובת מדינת ישראל. על פי הדו"ח, הפעילות ב"צבא ההצלה" נבעה בחלקה מצורך כלכלי ומתוך לחץ חיצוני של הסורים, לוחמים בגדוד הדרוזי ערקו מהמערכה נגד צה"ל וחלקם ריגלו לטובת ישראל.
במסמך בן 15 עמודים שנכתב ב-1 באוגוסט 1948 יש התייחסות שונה לדרוזים בשטחה הריבוני של ישראל (דליה ועוספיה), ולדרוזים שהיו בשטחים שעדיין לא נכבשו כגון הג'רמק, שהוא חבל מירון, אליהם היחס הוא חשדני יותר. ניתן להסביר זאת בכך שהדרוזים היו בין הפטיש הערבי והסדן היהודי, יש שיאמרו מצב דומה למצבם של הדרוזים כיום ברמת הגולן.
עקב הרגישות המבצעית, המדינית והפוליטית של המסמך הוא היה אמור להיות מושמד לחלוטין. על הכריכה נכתב: "קרא והשמד!". אלא שמי שקיבל לידיו את הדו"ח הסודי הפר פקודה והעותק נשמר.
הדו"ח מוצע כעת למכירה בבית המכירות "דוקטור ברוך פלח ספרים ויודאיקה". לדברי ההסטוריון ד"ר פלח, לא ידוע מי כתב את הדו"ח אך ככל הנראה מדובר במחלקת מודיעין סודית של צה"ל. "באותה תקופה אין כבר הגנה ויש צה"ל. אין עדיין שב"כ או מוסד. ייתכן ונכתב במחלקת המודיעין של משרד החוץ שממנה צמח לאחר מכן המוסד. זה כנראה עותק יחיד בעולם, הוא נשמר בגלל הפרת פקודה.
"בארכיון ההגנה ראינו פרסום דומה המתייחס לחודשים קודמים יותר. זה ללא ספק פריט ארכיוני והיסטורי חשוב מאוד. מעולם לא נתקלתי במסמך סודי, ויש לי הרבה, שכתוב עליו להשמיד אחרי קריאה. זה כמו ב'משימה בלתי אפשרית'".
לדברי ד"ר פלח, ההוראה להשמיד את הדו"ח לאחר הקריאה מעידה שהחשיבות שלו הייתה לא רק מודיעינית - כי אם הייתה חשיבות מודיעינית לא היו משמידים אותו. הדבר מעיד על הרגישות החברתית והפוליטית מול הדרוזים. "מחד הם מרגלים מתוך צבא ההצלה לטובת צה"ל. ומאידך אנחנו לא סומכים עליהם ב-100 אחוזים. הדרוזים היו באותה תקופה מצד אחד כפופים לנאמנות לערבים ולאיסלאם, ומנגד הם בשטח שצה"ל שחרר אחרי שהביס אותם".
במסמך נכתב בין השאר, כי הערבים חושדים בדרוזים בפעולות גיס חמישי וריגול לטובת היהודים. מובא בו כרוז שיצא כנראה ממפקדת "חיל השחרור" (הערבים) או ממפקדת חיפה או מהוועדה הלאומית בחיפה. "אחי הערבים! אל תחשבו שהדרוזים אויבנו. לא ולא. ידידינו הם, ואויבי היהודים בארץ ישראל ובכל רחבי העולם. וגם אם אנו לומים והורגים זה בזה לא נזכור את הדבר, והרי זה כדברי המשל 'נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא'... אני רואה בהם לא רק ידידים אלא אחים. או שמא הדרוזים והיהודים לב אחד? אנו להם (הדרוזים) והם לנו. על החתום אניס (לא ידוע מי הוא)".
עוד מתאר כותב המסמך את גבורתם של הלוחמים הדרוזים: "הגדוד הדרוזי הגיע מיד למקום המערכה וכל היום סערו קרבות סביב הכפרים הכבושים. כאן נתגלה כושרו המלחמתי של הגדוד הדרוזי על פעולותיו וחסרונותיו. תשע פעמים הסתערו הדרוזים על עמדות היהודים. כושר פיזי גדול, רוח קרב, דיוק בקליעה, ניצול יעיל של פני השטח וחיפוי אש להתקדמות ולעומת היעדר תכנון טקטי נכון וחוסר התמדה הנן התכונות המציינות את הלוחם הדרוזי כפי שנצטייר אצל אנשינו.
"בסיומו של הקרב אזלה תחמושתם של הדרוזים והם נסוגו בעוזבם אחריהם עשרות הרוגים ובהם הקצין האהוב עליהם חמד אל באלי. הכישלון בקרב זירז את ההתפכחות משכרון המלחמה. קרובי ההרוגים מן הדרוזים המקומיים הסבירו לשכיב ואנשיו שכל הפעולה הייתה משגה פוליטי. הערכת הלוחמים היהודים על ידי קציני הגדוד – כולם הביאו לידי רצון להיפגש עם היהודים.
"לאחר הקרב החלה אפוא שורה של פגישות בין היהודים ובין קציני הגדוד ומפקדו. בפגישה הראשונה ב-20.4.48 הביעו הקצינים את רצונם להתגייס ל'הגנה'. בפגישה שנייה הציע קצין דרוזי שלא יתגייסו להגנה, היות ותוספת כוחם בה יהיה אפסי, אלא ימשיכו לפעול בגדודו של שכיב והאב ויביאו על ידי כך תועלת מרובה יותר. הוסכם לבסוף על סדרה של מעשי חבלה בין אל ראמה ופקיעין ועל תנועת עריקות בתוך הגדוד שהקצינים יעוררו".
לפנייה לכתב/ת 
