מרכז הגמילה למכורים לגת
עלי הגת הם ענף הייצוא השני בגודלו של אתיופיה אחרי הקפה, ובאזור מתייחסים ללעיסת העלים כמנהג תרבותי ולא כצמח ממכר. במרכז גמילה נדיר מנסים לעזור למי שלעסו גת והידרדרו לסמים ואלכוהול. אחרים מדברים בשבחו של "הזהב הירוק": מרגיע ומדכא את החשק לבגוד בנשים
יונאס גטו התחיל ללעוס גת בלימודי האדריכלות. בזכות העלה המעורר הוא וחבריו הצליחו ללמוד לתוך הלילה. כשהפסיקו ללמוד שמו לב שהדופק שלהם עולה, ופנו לוודקה או לקנאביס כדי שיוכלו להירדם. יונאס בטוח שההתמכרות לגת גרמה לו להתמכר גם לאלכוהול ולסמים. ההשלכות היו קשות: הוא איבד את החסכונות שלו, לא מצא עבודה ומשפחתו התביישה בו. כעת, במרכז גמילה בחסות המדינה, הוא מנסה להפסיק את ההתמכרות לגת ולחומרים אחרים שגרמו לו נזק. מרכז הגמילה הזה הוא חריג בנוף, באזור שבו מעטים מנסים להתמודד עם ההתמכרות ללעיסת עלי גת.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
מדינות רבות אוסרות על לעיסת גת. באתיופיה, ובשאר מדינות קרן אפריקה, מדובר בתופעה שכיחה. רבים מתייחסים ללעיסת גת כמנהג תרבותי ולא כבעיה או התמכרות. עם זאת, בין הלועסים יש כאלה שמספרים בגלוי על תופעות הלוואי: נזק לשיניים, חוסר שינה ואובדן תיאבון. כמובן שיש גם פן כלכלי: אדם שלועס גת בבירת אתיופיה אדיס אבבה ישלם בסביבות ארבעה דולרים ליום תמורת גת מהעיר הראר במזרח המדינה, שמספקת גת לאתיופים כבר שנים רבות. לפי נתוני הבנק העולמי ההכנסה השנתית הממוצעת באתיופיה עומדת על 783 דולרים.
וולדאי האגוס, פסיכולוג קליני שמנהל את מרכז הגמילה בעיר מקלה – המרכז היחיד לגמילה מאלכוהול וסמים באתיופיה שהשהות בו לא עולה כסף – מאמין שגת הוא "סם מעבר" שמדרדר את המשתמשים לחומרים מסוכנים יותר. הוא סיפר שיותר מ-80% מ-500 המטופלים שהגיעו למרכז הגמילה מאז שנפתח ב-2015 התחילו בלעיסת גת. "אחר כך הם הוסיפו סיגריות, אחר כך גם אלכוהול. לכן מדובר ב'שער הראשי' לסוגים שונים של סמים", הוא אומר. "אנחנו לא בדרך הנכונה. אנחנו חייבים להגביר את הידע באוכלוסייה שלנו על ההשלכות של לעיסת גת".
וולדאי אומר שכמו במקרים של שימוש בסמים קשים, גם לעיסת גת גובה מחיר נפשי ורגשי בקרב משתמשים לטווח ארוך. הם מתלוננים על שלל בעיות, ממזג חם ועד סיוטים ותנודות קיצוניות בתיאבון. למרות התלונות מומחי הרפואה לא מסכימים פה אחד על השאלה עד כמה הגת ממכר. במרכז הגמילה לצד טיפולים רפואיים, המטופלים עוברים גם "טיפולים רוחניים" ומשתתפים בפעילות גופנית מגוונת, ובין השאר מתעמלים בחדר כושר ומשחקים כדורגל.
גת הוא ענף הייצוא השני בגודלו של אתיופיה אחרי קפה. משאיות מלאות בגת עושות את הדרך מאתיופיה לשכנות סומליה וג'יבוטי. וולדאי אומר שמחקרים מראים שצריכת הגת באתיופיה עולה, בעיקר בקרב סטונדטים. קמפיינים בודדים של ארגונים שונים לא הצליחו לאסור בחוק את השימוש בגת, כפי שנהוג בבריטניה ובארה"ב. "בחלק מהמקומות במדינה, במיוחד במזרח, אנשים לא חושבים שמדובר בבעיה", מציין וולדאי. "הם לועסים גת במסיבות ובאירועים שונים, כמו אלכוהול".
באזור באדיס אבבה שמכונה "מוגדישו הקטנה" מתייחסים לגת בתור "הזהב הירוק". בשעת צהריים הרחובות המנומנמים מתעוררים כשרכב מסחרי מגיע מהראר עם ערימות של עלי גת. קבוצת צעירים שמגיעה לקנות גת אומרת שהצמח משכך כאבים, ומדכא דיכאון ותיאבון. הם אומרים שלעיסת הגת מרגיעה את האתיופים – והופכת את עבודת המשטרה לקלה יותר. הם מספרים שהגת מפחית את החשק המיני, וכך פוחת הסיכוי שהם יבגדו בנשותיהם.
מי שלועסים גת בשעות העבודה מספרים שהגת עוזר להם להגיע למצב שמכונה "מרקאנה" – ריכוז אינטנסיבי שמלווה בתחושת שמחה, מה שעוזר להם להיות יעילים יותר. הם לא מעוניינים לשמוע את הטענות שמדובר ב"סם מעבר". עוסמן עבדולאהי אומר: "אנשים שטוענים את זה כבר מכורים לאלכוהול ולסוגים שונים של סמים. כשאתה לועס גת זה מפקס אותך". בניגוד לצעירים שמתגודדים מחוץ לרכב העמוס בגת, במרכז הגמילה אומרים המטופלים שהגת הרס את חייהם.
מוחמד קליפה, בן 30, לעס גת במשך תשע שנים. הוא היה נשאר ער כל הלילה ומדבר עם נשים בפייסבוק. כשאשתו גילתה את זה הנישואים עלו על שרטון. הוא מאמין ששהות של שלושה חודשים במרכז הגמילה עזרה לו להיגמל מגת ולשקם את חייו. "אני רוצה להתחתן שוב ולהקים משפחה, ולהחזיר את הכבוד שאיבדתי", הוא אומר. "רוב האנשים שעוזבים את המקום הזה מפחדים שהם ימעדו שוב. אני לא מרגיש ככה".
לפנייה לכתב/ת 
