לזרוק את המחברות והספרים. הם לא רלוונטיים

לאלה שנכנסו הבוקר לכיתה א' מצפה עתיד שונה דרמטית מהמציאות כיום. טכנולוגית, תעסוקתית, נפשית ואנושית. עדיף שנכין אותם מעכשיו

עובד יחזקאלפורסם: 01.09.19 , 09:07

(צילום: shutterstock)

פתיחת שנת הלימודים היא הזדמנות חשובה לדיון על אודות יחסי הגומלין שבין התלמידים והמדינה דרך מערכת החינוך, בטרם יהפכו לאזרחים. במהותם, בתי הספר מנסים לכוון את הילדים אל העתיד, והנה כמה הערכות בעניין: על פי רשות החדשנות, 70% מהתלמידים כיום ישתלבו בשוק העבודה במקצועות שעדיין לא קיימים; לפחות מחציתם לא יהיו שכירים; הם ימצאו עולם שירותים שלא צריך בני אדם - מסעדות ללא מלצרים, בנקים ללא טלרים, שדות תעופה ללא סלקטורים ועוד.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אלה שעולים עכשיו לכיתה א' כבר לא ינהגו כשיגיעו לגיל הרישיון, כי כלי רכב אוטונומיים יסיעו אותם. רובם יחיו מעבר ל-100 שנים והחלק הארוך ביותר בחייהם יהיה הגיל השלישי. התלמידים הללו לא יכירו שטרות כי כסף יהיה וירטואלי-טכנולוגי. הם יזכו למערכת בריאות שתוכל לרפא הרבה מחלות פיזיות, אבל חלקם הגדול יצטרך להתמודד עם יותר קשיים נפשיים. כבר היום, רוב שנות הנכות הן תוצאה של גורמים נפשיים או גורמים הקשורים לנפש.

תלמידי כיתה א' החדשים ידברו אל קירות עוד לפני שיסיימו 12 שנות לימוד. הבתים יהפכו להיות חכמים יותר ויותר. הם לא יצטרכו מתג כדי להדליק את האור, לא שלט כדי להפעיל טלוויזיה ולא מצת בשביל אש. הם ידברו לעצמים וחפצים דוממים שיהפכו לשותפים נאמנים שלהם ויקטינו את הצורך והתלות של אנשים באנשים.

תלמידי כיתה א' החדשים ילמדו מושגים חדשים של רוב ומיעוט. ככל שהשנים חולפות, יותר ויותר חברים לעבודתם יהיו ערבים, חרדים ואזרחים מן העולם. חלק גדול מהם כבר לא יראה במדינת ישראל את הבית הטבעי. הרוב יהיה פחות לאומי-פטריוטי-מחויב לקולקטיב, ויותר אינדיבידואלי ומרוכז בעצמו.

בעוד עשור המידע בעולם יכפיל את עצמו בכל יום והמשמעות היא שהמשימה הגדולה לא תהיה סתם פיתוח אפשרויות למידה ומיומנויות חשיבה, אלא ביכולת לעשות את זה מהר. לא משנה מה המקצוע, מה התחום, אלא בעיקר היכולת ללמוד. כל דבר. ומהר.

בשביל לעמוד באתגרים האלה התלמידים צריכים להשתחרר ממסגרות פורמליות כיתתיות ובחלק מהזמן להרחיב את הלמידה העצמית או בקבוצות קטנות, ולהישען על טכנולוגיה כדי לשוחח עם תלמידים אחרים בארץ ובעולם. הם צריכים ללמוד את מה שמעניין אותם כדי לפתח מיומנויות בתחומים שהם רוצים ולא בנושאים שכופים עליהם.

קשה ככל שיהיה, צריך להוציא מבתי הספר את הלוח והגיר, את המחברות והספרים, ולהכריח - קודם כל את המורים - ללמד רק באמצעים טכנולוגיים, ואת התלמידים לעבוד רק עם כלי העבודה החדשים.

בתי הספר צריכים להפסיק להיות יחידות עצמאיות ולהיפתח לשיתופי פעולה עם מוסדות אחרים; לנהל חילופי תלמידים ולהקים צוותים רב-תחומיים בין בתי הספר; לפתוח חדרי מורים משותפים כדי שגם הם יקימו צוותי למידה ויתאימו את עצמם לקצב השינויים.

רצוי לפתוח כיתות לימוד וירטואליות ולרתום אנשי טכנולוגיה וחדשנות שיעבירו שיעורים באמצעות מחשב: דמיינו לכם את מנכ"ל צ'ק פוינט או מנכ"ל מיקרוסופט או יזמים צעירים ובוגרי אקזיטים מעבירים ככה קורסים שנתיים.

לתוך כל אלה צרך ליצוק תכנים של העבר, כי הוא חשוב, אבל רק אם הוא משרת את העתיד. ולשם כך צריך שהמורים יפסיקו להתגעגע לעבר ולעשות לו רומנטיזציה. זה בזבוז זמן משווע. הם והתלמידים צריכים להיות מוכווני עתיד, יצרני עתיד וקובעי עתיד.