"מלתעות האימה": כל כך מטופש שהוא מהנה

בעוד הוריקן "דוריאן" שועט אל חופי פלורידה, מציג הסרט בעל השם הגנרי "מלתעות האימה" (Crawl) אפיזודה מבהילה המתרחשת על רקע סופה תוקפנית אחרת, שמביאה לפינוי מסיבי של אזרחים ממדינה זו.

את עלילת הסרט אפשר לסכם בשלוש מילים: אישה נגד תנין. אפשר להרחיב: אישה נגד תנין בתוך בית מוצף, בעיצומה של סערה. אם התקציר הזה עושה לכם משהו - צאו לראות את הסרט. לא תקבלו יותר ממה שהוא מציע. זהו סרט מטופש ומופרך באותה מידה שהוא מהנה. הנאה סדיסטית, כמובן, המושתתת על הצפייה באישה צעירה ואטרקטיבית המנהלת מאבק לחיים ולמוות מול להק תנינים הנועצים בה את שיניהם, קורעים את בשרה המדמם, ואף על פי כן היא שורדת. כאשר היא מרוקנת מחסנית אקדח שלמה אל תוך לועו של אחד מהם שזרועהּ נעוצה בתוכו – הקהל באולם אפילו מוחא כפיים.

חוסר הסבירות בו לוקה הסרט עורר גלי צחוק בקרב צופים בפלורידה המורגלים בהוריקנים דוגמת זה המתואר בו. היו מי שהגדילו לטעון ואמרו שבבתים שנמצאים בקרבת מקורות מים כמו בסרט אין בכלל מרתפים. גם המראה של הגיבורה אשר שבה ומזנקת מתוך המים כל אימת שתנין ענק נושך אותה (וזה קורה כמה פעמים), כשכל גפיה במקומם - אינו מעניק נקודות להיגיון. מצד שני, מי מחפש היגיון בסרט שבו משתוללים תניני ענק במרתף של בית בפלורידה, אליו הגיעו דרך צינור הביוב?

לעוד ביקורות קולנוע:

לחלום בגדול

איפה את, ברנדט

מי שעומד מאחורי

אל תחפשו היגיון

הגיבורה היא שחיינית מצטיינת באוניברסיטה המקומית (קאיה סקודלריו מ"הרץ במבוך"), המגלה בתום אימון שבחוץ משתוללת סופה בדרגה 5. אחותה מבשרת לה שאביהם אינו עונה לנייד, וחברתנו מחליטה לנסוע, בעיצומה של הסופה, למצוא אותו. בביתו הישן היא אכן מוצאת אותו, מדמם לאחר שתנין תקף אותו במרתף. מדוע ירד האב לתחזק את המרתף בזמן סופה, כאשר התראת הוריקן נמסרת ימים מראש? מדוע דחוף לבתו לסכן את חייה ולנסוע אליו במקום להזעיק את שירותי ההצלה? ואיך זה שמכוניתה אינה נתקעת בדרכים המוצפות, עד שהיא מגיעה בשלום אל בית אבא? עזבו שטויות.

מהר מאוד מסתבר שכל הסיטואציה אינה אלא רקע לפיוס היסטורי בין האב (בארי פפר) ובתו המתנכרת. האב היה מאמן השחייה של בתו בצעירותה, וצלקת נפשית שהותיר בה בעבר, כמו גם קריסתו של התא המשפחתי, הותירה הרבה משקעים שעומדים להיפתר בין התקפת תנינים אחת למשנתה.

מי שמתעקש לצלול אל מעמקי, עלאק, הפרשנות הפרוידיאנית יוכל לזהות בתנינים האימתניים ובמרתף הסימבולי ביטוי לזעמה המודחק של בת כלפי אביה. אחרי הכל, אין כמו שיניים מחודדות הננעצות בגופו של האב כדי לבטא את רגש הנקמה הזה, המלווה את הבת מאז ילדותה. מה גם שכינויה על ידו הוא, הפלא ופלא, "טורף-על", כלומר אותם טורפים שנמצאים בפסגת שרשרת המזון בטבע. מצד שני, פרשנות כזו מניחה איזושהי תבוניות שקיימת בסרט, שממריא לשיאים של טמטום מהנה כל אימת שמישהו מהזן האנושי פותח את הפה.

שיאים של טמטום

לבמאי הצרפתי אלכסנדר אז'ה כבר ישנה מומחיות ביצירת סרטי בעתה שאינם לוקחים את עצמם ברצינות, ויבואו על העדות החידוש שייצר לסרט האימה הקלאסי The Hills Have Eyes וגרסת תלת-מימד ל"פיראנה". גם הפעם, אין לו כל יומרה ליצור סרט שיציע יותר מאשר גרסה של "מלתעות" המתרחשת כולה בתוך הבית, מגוחך ככל שזה נשמע. לא פלא שסם ריימי, שרוחו מרחפת מעל ז'אנר מהתלת האימה, הזדרז לנדב את שמו כאחד המפיקים.

אין זו, כמובן, הפעם הראשונה שבה טורפים ימיים מטילים את אימתם על שוכני היבשה. בקומדיית האימה "שרקנדו", שילוב של כריש וטורנדו, ניתך מטר של כרישים על לוס אנג'לס. ואילו "מים לא שקטים" מעמת את בלייק לייבלי נצורה על סלע בביקיני מול כריש נוסף. מה השלב הבא, אתם אומרים לעצמכם. אישה צעירה הנאבקת בנמר רעבתני שחודר לביתה בעיצומה של סופת הוריקן? אופס, מסתבר שכבר היה סרט כזה. Burning Bright מ-2010.