זעקת המגילה של חיים גורי

"כעת, בערוב יומי, אני מרבה להרהר בבעיית הזהות הלאומית שלנו בארץ ישראל, במדינת ישראל. בעיית הזהות אינה מניחה לנו, גם לאחר שישים ושבע שנות עצמאות".

כך פותח חיים גורי ז"ל, מגדולי היוצרים של דור תש"ח, מאמר שכתב ב־2014, ארבע שנים לפני מותו. גורי מתייחס במאמרו למקום שתופסת מגילת העצמאות - הטקסט המכונן של הזהות הישראלית - בהווה התרבותי והפוליטי. המאמר מופיע בספר חדש, "מגילת העצמאות עם תלמוד ישראלי", שיוצא עכשיו (הוצאת "ידיעות ספרים"). הספר הוא פרי יוזמה של דב אלבוים ומרכז בינ"ה - התנועה ליהדות חברתית, בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה. משתתפים בו 160 כותבים והוגים, שמתייחסים למגילת העצמאות בפרספקטיבה של הנושאים הבוערים שעומדים על סדר היום הישראלי.

"חבל שמגילת העצמאות שלנו אינה נלמדת בעל פה, שהרי בה נפגשים כל הזמן המושגים יהודי ועברי. וכמה יפה שהעברי והיהודי נפגשים במגילה הזאת, שבה מושיטה ישראל יד שלום לאויביה הערבים ומבטיחה להם אחוות עמים וזכויות שוות"

חיים גורי ז"ל(צילום: אלכס קולומויסקי)

וכך ממשיך גורי: "הוריי היו יהודים, דוברי עברית נהדרת, שעלו ארצה בדצמבר 1919 בספינה 'רוסלאן', שפתחה את העלייה השלישית. הם הפליגו מאודסה ועגנו ביפו. אני נולדתי בתל־אביב. באחד משיריי האוטוביוגרפיים אני כותב: 'בֵּינִי לְבֵין אַבִי - הַיָּם'. אך את זהותי המקומית, הצברית, אני חייב לדורות של יהודים מכל התקופות, אני בא גם מהם והמשכם בי. עם זאת, חשתי עצמי עִברי ואחר כך, עד היום, ישראלי.

"עם הכרזת העצמאות והקמת מדינת ישראל ב־ה' באייר תש"ח פינה המושג 'עברי' את מקומו למושג 'ישראלי'. היינו ל'ישראלים'. לפחות החלק החילוני בעם ראה עצמו 'ישראלי'. הדתיים למיניהם נשארו עד עצם היום הזה 'יהודים'. חבל שמגילת העצמאות שלנו אינה נלמדת בעל פה, שהרי בה נפגשים כל הזמן המושגים יהודי ועברי. וכמה יפה שהעברי והיהודי נפגשים במגילה הזאת, שבה מושיטה ישראל, הנולדת בדם ובאש, יד שלום לאויביה הערבים ומבטיחה להם אחוות עמים וזכויות שוות.

"חלפו שנים וארצנו ממשיכה לדמם בכל המלחמות שפקדונו מאז, כהמשכה של תש"ח. האומה שסועה ומפולגת עד תום על עיקרי הסכסוך הממאיר בין עמי הארץ ובשאלה כיצד לשים לו קץ. בלא הסדר, בעתיד הנראה לעין לא יחסרו פה ההולכים והבוכים, צאצאי יצחק וישמעאל, שני האחים. לצערנו, המלחמה בין שתי התנועות הלאומיות הייתה למלחמת דת בארץ ובאזור, ואף התפשטה על פני תבל כולה. נוספו לה גם תופעות של איבה, נידוי ואיומי חרם בקרב חלק מעמי התרבות, הרואים את ישראל אשמה.

"ממרומי תשעים שנותיי, כבן הארץ, אני עד למראות ולקולות שלא ייאמנו, אבל בעיקר אני שומע את מגילת העצמאות זועקת וקולה לא יישמע, או שהוא אובד באדישות המשמימה. העם הישראלי, השסוע במחלוקת מחריפה והולכת, מתקשה להילחם ומתקשה לעשות שלום. טוב יעשה אם יפעל במציאות ולא מחוצה לה. זו הייתה דרכה של הציונות מראשית שיבת ציון. טוב יעשה אם ישוב לקרוא במגילת העצמאות. אני שומע את זעקתה".

בן גוריון מקריא את מגילת העצמאות בטקס הכרזת המדינה

מגילת העצמאות(צילום: שי רוזנצוויג)

הפרויקט נולד מתוך התחושה של יוזמיו כי למרות העוצמה האדירה שטמונה במסמך ההיסטורי והעובדה שהוא הטקסט המכונן היחיד שזכה להסכמה גורפת בקרב הציבור הישראלי — מגילת העצמאות לא זכתה למעמד המגיע לה. המשתתפים בספר משקפים מגוון עמדות וגישות, ללא הבדל דת, לאום או עמדה פוליטית. יש ביניהם דתיים וחילונים, שמאלנים וימניים, יהודים ולא יהודים, אנשי חינוך, סופרים ואמנים. כל מאמר מתייחס באופן ממוקד לאחת מ־19 הפסקאות של המגילה בניסיון למצוא קשרים בין החזון של העם היהודי אז והיום.