מה הוריקן דוריאן מלמד אותנו על שינוי האקלים?
הקשר בין שינוי אקלים להוריקנים ברור. ככל שהים חם יותר, כך הוא מאדה כמות גדולה יותר של חום ובכך מזין הוריקנים עוצמתיים יותר
מתחילת החודש עיני העולם נשואות לעבר אזור הקריבים והחוף הדרום-מזרחי של ארצות הברית. שם, הוריקן דוריאן, סופה שהגיעה לדרגה 5, מחריבה את איי בהאמה ועומדת לפגוע בחופי דרום מזרח ארצות הברית. עונת ההוריקנים בתקופה זו, בחלק הזה של העולם, אינה דבר חדש, אך הקהילה המדעית עוקבת בדאגה אחר עוצמתה והקשר בינה לבין שינוי האקלים.
הוריקנים מסוכנים יותר הם חלק משורה ארוכה של אסונות טבע (הצפות, מפולות בוץ, סופות, שריפות וגלי חום) המסבים נזק הולך וגובר בנפש וברכוש בעידן של שינוי אקלים. כך את הקיץ התחלנו עם שריפות חסרות תקדים בסיביר ובאמזונס. בעוד שבצפון רוסיה השריפות נובעות משינוי אקלים ומתנאי החום והיובש שהוא מחולל, בדרום אמריקה, השריפות הן תוצאה של הצתות מגדלי בקר בעידוד מדיניותו המתירנית של ממשל בולסונרו. בשני המקרים, התוצאה היא שחרור של כמויות עתק של גזי חממה והחרפת משבר האקלים.
הוריקן (או טייפון, כפי שהוא נקרא באסיה) נוצר בתנאים פשוטים: מים חמים בטמפרטורה של לפחות 27 מעלות צלזיוס וכשבחוץ מזג אוויר רגוע מאוד. בתנאים אלו החום שעולה מן ים לאוויר מתחיל להסתובב לפי כוח הסיבוב של כדור הארץ (כוח קוריוליס) וביחד הם יוצרים את המראה המוכר לנו של עין הסערה. חודשי הקיץ והסתיו הם כמובן תקופות השנה המתאימות ביותר להיווצרות הוריקנים, בשל כמות החום שנאגרת במים.
בשלב זה שינוי האקלים נכנס לתמונה - פליטות גזי חממה בשל שריפת דלקים, כריתת יערות או גידול בקר מייצרים עודף חום על פני כדור הארץ כשכ-93% מהחום הזה נקלט בים, כתוצאה מכך, הים התחמם בכמעלה אחת ב-100 השנים האחרונות. חלק מהחום נקלט בשכבות העמוקות של המים, אולם הרוב נשמר בשכבות העליונות ומייצר כמות אדירה של חום.
הקשר בין שינוי אקלים להוריקנים ברור. ככל שהים חם יותר, כך הוא מאדה כמות גדולה יותר של חום ובכך מזין הוריקנים עוצמתיים יותר. החום אינו גורם לעלייה במספר ההוריקנים, אך קיים מתאם בינו לבין עוצמתם. המחקר המדעי בתחום מעיד על מפנה שחל משנת 1998 עם עלייה של יותר מ-50% בעוצמה הממוצעת של ההוריקנים ביחס לעשורים הקודמים. אין הוריקן בכל יום, אבל מכיוון שהמנגנון שעומד מאחורי העצמת ההוריקנים פוענח, הקהילה המדעית סבורה שבעתיד המגמה תחריף.
התמונה הכוללת מובנת: פליטות גזי חממה מזינים את הים בחום ותורמים להוריקנים חזקים יותר שמביאים עמם יותר הרס. כך, לפי מחקר של MIT, הסבירות שבשנה מסוימת תהיה סופת הוריקן מלווה בגשמים קיצוניים, כמו שהיו עם הוריקן הרוואי ב-2017, גדלה מ-1% ב-1980 ל-6% היום ול-18% לקראת סוף המאה הנוכחית.
לצד הדאגה הגוברת של המדענים מעוצמת הסופות הטרופיות ואסונות הטבע בכלל, ענף אחר לגמרי, כבר מתאים את עצמו למציאות של שינוי האקלים וזהו תחום הביטוח. דו"ח, שהתפרסם השנה בכתב עת בנושאי ביטוח, מעריך את עלויות הנזקים של שינוי אקלים בנושאי הצפות, ומעריך כי הנזקים העולמיים צפוים לזנק מ-5 מיליארד דולר ב-2005 לטריליון דולר (פי 200!) בשנת 2050, ובכך מעניק לנו הערכה מחושבת ומבהילה לגבי המחיר האמיתי של המשך "עסקים כרגיל" בכל הנוגע לשינוי אקלים - לשם השוואה, ללא שינוי אקלים, עלות הנזקים צפויה לעמוד ב-2050 עד 52 מיליארד דולר בלבד.
הבחירה איך להסתכל על כל מה שקורה לנו ומסביבנו היא בידינו. אנחנו יכולים לבחור להמשיך לטמון את הראש בחול, לפקפק במדע האקלים ולהקשיב לתעמולה של תעשיית הגז, הנפט והבשר שמספרת שאין ברירה, אנשים צריכים לחיות, זו מחירה של "הקידמה". או שאפשר להחליט שדווקא מפני שאנחנו רוצים לחיות, עלינו לחיות אחרת. ולשם כך להתחיל להיות מעורבים הרבה יותר בעיצוב מערכת האנרגיה והמזון שלנו, כך שתפלוט הרבה פחות גזי חממה ולעצב את הרגלי הצריכה שלנו כמובן. יחד עם זאת, המשקל הכבד ביותר הוא על כתפי הדרג הפוליטי, שצריך להתחיל לקחת יותר ברצינות את האתגר העצום העומד לפניו ולהבטיח לנו עתיד בטוח באמת.
ד״ר יונתן אייקנבאום הוא מנהל מחקר ואסטרטגיה בגרינפיס ישראל
לפנייה לכתב/ת 
