החילוני במבחן הסטטוס-קוו

השבת היא המוצב הראשון שעל החילונים לכבוש במערכה התרבותית. אתגרו את המפלגות שלכם: כיצד הן מציעות לחזור ולאחוז בשבת הציבורית?

עידוא דגןפורסם: 04.09.19 , 13:06

(צילום: shutterstock)

מאז שיצאה העגלה הריקה לדרכה בהסכם הסטטוס-קוו ערב הקמת המדינה, היא עברה דרך אמנת גביזון-מדן בשנת 2000 (שמעולם לא יושמה), פרקה סחורה בחוק המרכולים בשנה שעברה, וכיום, ערב הבחירות, היא משוטטת באזור המוניציפלי דווקא. ראשי ערים חלוצים בטבריה, ברמת גן ובתל אביב מעצבים את הסטטוס-קוו הלכה למעשה באמצעות תחבורה עירונית בשבת. אולם כדי להבין מדוע הרוב החילוני הישראלי יוצא נפסד במלחמת התרבות על השבת, יש לחזור לחטא הקדמון: הוויתור החילוני במסגרת הסכם הסטטוס-קוו על נכסי היהדות והשבת, מרצון.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אמנם, מצד הציונות החילונית ניתנה בהסכם הצעה נדיבה למדי כלפי היהדות הרבנית, וטוב שכך – זה הביטוי לרחשי הכבוד למורשת. אך הפקדתה לנאמנות בידי האורתודוכסיה הביאה את נציגיה לעשות במחווה זו שימוש פוליטי אינפלציוני, וההפסד הגדול של הציונות בעסקה הזו פוגע בחילונים לדורות: בעוד שהחילונים זרים ברובם לארון הספרים, האורתודוכסים לא השכילו להפוך את הנכסים הללו למניבים. ובסוף, מה יצא מ-70 שנות סטטוס-קוו? הלכה ישראלית מודרנית, מעמיקה ושורשית לא יצאה מהישיבות.

החילוני, חמורו של המשיח, מבין כעת בדור הפוסט-חלוצים כי הציונות כתרבות לאומית לבדה היא ענייה ודורשת רנסנס רוחני. החילונים שימשו "תומכי שכינה" לחרדים, אך השכינה מזמן לא מסתובבת בלעדית באוהלי בני ברק – היא נמצאת גם בפרסי הנובל, באקזיטים, במשלחות החילוץ ההירואיות של ישראל באזורי אסון, במחול, בספרות ואפילו בטלוויזיה הפופולרית. אז כיצד ניתן לחדש את השבת שלנו?

סיעתא דשמיא נוכל למצוא אצל גדול הוגי ומנהיגי הציונות הדתית דווקא – הרב אברהם יצחק הכהן (הראי"ה) קוק, שייחל לרנסנס זה וראה בחילוני ובתרבותו התוססת את מקדמי גאולה, לא פחות. בספרו "ערפלי טוהר", כשתיאר את דור העלייה השנייה, הוא כתב על החלוצים החילונים: "חיי גבורה אלהית שוטפים בהם. בני החצפנים פורצי הדרכים והגדרים עתידים להיות נביאים מהמדרגה היותר עליונה – ממדרגתו של משה רבנו". אם כן, כוחן של המניות החילוניות בשבת הישראלית עדיין יפה.

הוגה יהודי נוסף, הרב אברהם יהושע השל הקונסרבטיבי, הצליח לעצב בספרו "השבת ומשמעותה לאדם המודרני" את עולמו הרוחני של דור שלם של יהודי ארה"ב בסוף שנות ה-50. הוא העלה טענה מרתקת שלפיה היהדות היא דת הזמן, ואילו השבת היא מקדש בזמן. "שמירת השבת היא חגיגת הכתרתו של יום בארץ הפלאות של הזמן", כתב, והסביר כי ביום זה עלינו לחוות חופש, אחדות, הסכמה ושלום, להניח לטבע ולרענן את התפישה החושית שלנו, להשתחרר מהציוויליזציה הטכנולוגית.

"יום של שביתת נשק במלחמת הקיום האכזרית", הוא פירש – רחוק מאוד מהפטרונות, הבדלנות, הפוריטניות והאלימות של הסטטוס-קוו הישראלי על השבת.

השבת היא המוצב הראשון שעל החילונים לכבוש במערכה התרבותית הזו. מעורבות חילונית יוצרת תביא לשילוב מרתק וייחודי של יהדות ישראלית עכשווית, סוציאלית, המקדשת את הזמן הזה. לפני שתלכו להצביע, אתגרו את המפלגות שלכם: כיצד הן מציעות לחזור ולאחוז בשבת הציבורית בישראל?