פתאום ליברמן נזכר שהוא נגד "משיחיים"
במשך שנים ארוכות היה אביגדור ליברמן שותפם של בני אלון ואורי אריאל ואפילו רץ עם תקומה. אבל עכשיו, אחרי שערק מהימין, הוא מצא עוגן לקמפיין
בני אלון ואביגדור ליברמן. היו ימים(צילום: אלכס קולומויסקי)
החל משלהי שנות ה-70 ובמהלך שני העשורים לאחר מכן היה אופנתי מאוד להאשים את הציונות הדתית ב"משיחיות". היסטוריונים וסוציולוגים בוודאי יחקרו יום אחד את השאלה מי החל את הגל הזה של השימוש בביטוי "משיחי", או ברבים "משיחיים", כביטוי גנאי כנגד הזרם המרכזי של הציונות הדתית בתקופת הזוהר שלה, תקופת הקמת מפעל ההתיישבות ברחבי יהודה ושומרון, אולם אין ספק שהביטוי היה בשימוש נרחב באותן השנים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
השימוש בביטוי, שהחל אצל חוקרים ואנשי רוח, עבר מהר מאוד גם לשדה התקשורתי והפוליטי. פוליטיקאים משמאל עשו לא פעם שימוש במונח הזה על הטיותיו השונות בניסיון לתייג ולהגחיך את האידיאולוגיה שעמדה בבסיס הקמתו ופעילותו של "גוש אמונים", האב החוקי של מפעל ההתיישבות ביו"ש.
מנגד, בימין, העיסוק ב"משיחיות" לא היה נפוץ. מן הסתם משום שאלה שהואשמו בתפיסת עולם משיחית היו בני הברית. אחד מאלו שאף פעם לא נבהלו משיתוף פעולה עם "משיחיים" היה, איך לא, אביגדור ליברמן. אותו פוליטיקאי שרץ בבחירות הנוכחיות תחת הדגל "בלי חרדים ומשיחיים".
לליברמן מעולם לא הייתה בעיה לשבת באותה ממשלה עם "משיחיים". הוא ישב בממשלה עם אורי אריאל ועם הרב בני אלון, ומעולם לא הוטרד מעמדותיהם "המשיחיות" בשום סוגיה. אבל אצל ליברמן זה לא נגמר בישיבה באותה קואליציה. הוא התמודד לכנסת ה-16 ברשימה משותפת עם תקומה, המפלגה שכיום עומד בראשה בצלאל סמוטריץ', ולא ממש הוטרד ממשיחיות חבריה. עד למערכת הבחירות הנוכחית, סלידה מ"משיחיות" לא הייתה חלק מסדר היום שלו.
באופן אבסורדי, ליברמן "גילה" את המשיחיות כאשר זו כבר כמעט לא רלוונטית. אין ספק שמאז מלחמת ששת הימים, וביתר שאת מאז תקופת הזוהר של הקמת ההתיישבות ביהודה ושומרון שהחלה במחצית שנות ה-70 ונמשכה כשני עשורים, האידיאולוגיה ה"משיחית" שלטה בכיפה בציונות הדתית.
מי שעמדו בראש המחנה הזה מבחינה אידיאולוגית לא היו מכנים אותה כמובן "משיחית". הם היו מעדיפים מן הסתם את הביטוי "גאולית": אידיאולוגיה שבמרכזה השאיפה לקרב את בוא הגאולה באמצעות בניין הארץ ובניין ההתיישבות באותם המקומות בהם חיו אבות-אבותינו. חברון, שכם, בית-לחם, גוש עציון, במת ההר, שומרון ובית אל, ועל כל אלו, במרכז, ירושלים העתיקה ומזרח העיר.
משיח, גאולה ובית מקדש היו מרכיבים מרכזיים בשיח הגאולי-משיחי הזה. אולם השיח הזה נעלם והולך, מפנה את מקומו לשיח ביטחוני-ארצי שהגאולה כבר לא מתווה את דרכו. גם באותם המקומות שבהם הגאולה והמשיח עוד מקבלים ביטוי מילולי, זה בעיקר מס שפתיים או שיח בית-מדרשי פנימי. הגאולה היא כבר מזמן לא תוכנית עבודה. כבר עשרות שנים לא הייתה תקופה כל כך "לא משיחית" כמו היום. החליפה אותה הנורמליזציה של ההתיישבות, אשר זכתה לכינוי "ריבונות". ודווקא בתקופה הזאת ליברמן גילה את המשיחיים והמשיחיות.
ליברמן לא באמת מוטרד מהאידיאולוגיה הציונית-דתית ומתפיסותיה בענייני גאולה ומשיח. ליברמן פשוט ערק מגוש הימין, והחליט את קמפיין העריקה לעשות על הגב של יעקב ליצמן, אריה דרעי וסמוטריץ'. דיבורי ה"משיחיות" שלו מבטאים חוסר היכרות עם העולם שעליו הוא מדבר.
- שלמה פיוטרקובסקי הוא עיתונאי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
שלמה פיוטרקובסקי
מומלצים
