"יש אנשים שלא היו גרים פה מבחינה אידיאולוגית - אבל הם רוצים בית"

מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת שלמייב, מנעלה. 

"כל הכסף הולך על חתונות אבל אנחנו מקבלים את זה באהבה"

"אני אמנם בן 47, אבל עדיין רוצה לכבוש את העולם"

"העסק במינוס קבוע של 200 אלף שקל, אבל אני לא נלחצת. נסתדר"

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו

בצילום: יגאל (37), איילה (37), ליאל (13), יואב (11 וחצי), אלישע (8 וחצי), טליה (6), אביה (3) והכלב טאקו.

משפחת שלמייב(צילום: אסי חיים)

הבית: 3 חדרים עם חצר גדולה ביישוב מעבר לקו הירוק, סמוך למודיעין עילית. משלמים שכירות של 3,500 שקל. יגאל: "זה זמני. קנינו בית ביישוב ב-1.5 מיליון. במחיר שאתה קונה במודיעין דירת 3 חדרים אתה יכול לקנות פה בית עם גינה של 60 מטר".

לפי המבטא לא נולדת פה. איך הכרתם? איילה: "נולדתי בשווייץ למשפחה עם שורשים יהודיים. הסבא רבא היה יהודי, אבל גדלנו כנוצרים אוהבי ישראל. בגיל 18 הגעתי לקיבוץ לכמה חודשים ואז חזרתי לשווייץ ללימודים והייתי מגיעה כל פעם לישראל לחופשים ואז פגשתי את יגאל. כשסיימתי ללמוד טיילנו יחד בנפאל. חודש בהרים וידענו שזה זה".

גרתם בשווייץ? יגאל: "שמונה שנים. החיים שם ברמה גבוהה והרבה יותר קלים. עם משכורת ממוצעת אחת החזקנו דירת 5 חדרים, רכב, נסענו לחו"ל כמה פעמים בשנה ולא שברנו את הראש איך גומרים את החודש. השכר שם פרופורציונלי להוצאות, לא כמו כאן. משכר ממוצע של 5,000 פרנק משלמים שכר דירה על 5 חדרים 1,250 פרנק - רבע מהשכר. גם בסופר זה הבדל משמעותי, ואתה לא בורר ועושה השוואות: "זה בשקל יותר זול, אז אקח'". איילה: "מה ששם הוא סטנדרט, פה זה בונוס".

למה חזרתם ואיך הגעתם לשטחים? יגאל: "כשהילדים גדלו איילה הציבה אולטימטום. היא תמיד רצתה לעבור לגור בארץ וחזרנו מתוך ציונות והחיבור לישראל". איילה: "אני הבאתי אותו לפה, ועכשיו אני מחזיקה אותו פה". יגאל: "כשנחתנו הבנו כמה יקר פה וחיפשנו משהו יותר זול והגענו לנעלה. זה יישוב מקסים רבע שעה ממודיעין, הנוף מדהים ויש חיי קהילה, וזה התאים לנו בול. התאהבנו במקום".

לא מלחיץ אתכם שצריך לעבור מחסום כדי להגיע הביתה? יגאל: "ממש לא. אנחנו בקשרים טובים עם הפלסטינים מסביב ועושים קניות אצלם. יש פה הרבה אנשים שמבחינה אידיאולוגית אולי לא היו גרים פה, אבל אנשים רוצים לגור בבית ולא בדירה קטנה, ומתפשרים. מי שגר פה מאוד מרוצה". איילה: "בשווייץ גדלתי בכפר וכשהגעתי לפה ידעתי שזה מה שחיפשתי. אפשר לגדל ילדים בלי לפחד. לא כל אחד יכול להיכנס ליישוב. אנחנו פה שש שנים ואף פעם לא קרה שחששנו ממשהו".

וכשרוצים לצאת או לשתות קפה? יגאל: "יש פה שתי מסעדות קטנות ביישוב, פיצריה וקפיטריה, ואם ממש רוצים לצאת - מודיעין זה רבע שעה נסיעה".

מה אתם עושים? יגאל: "אני ראש צוות אבטחה במתקן ביטחוני פה באזור, ויש לי גם מיזם של לימוד ערבית והנגשה שלה לכוחות הביטחון. אנחנו לא יודעים לדבר עם האוכלוסייה הערבית, וזה מאוד חשוב. חצי מהיהודים פה, השורשים שלהם במדינות ערב ומחקו להם את התרבות הזו מטעמים פוליטיים. רציתי לייצר כלי שיהיה נגיש למי שרוצה בכל זאת את המיומנות הזו". איילה: "אני עובדת במגזין שנקרא ישראל טודיי. מגזין עם חדשות טובות על ישראל לנוצרים אוהבי ישראל. מנהלת את קשרי הלקוחות עם הקהל דובר הגרמנית".

מינוס? יגאל: "אין ולא יהיה". איילה: "בשווייץ לומדים איך להתנהג עם כסף. שם אומרים 'אם אתה מצליח לחסוך בדברים הקטנים, תוכל לחסוך גם בדברים הגדולים'. אני רואה ישראלים שכל הזמן מתלוננים שהם במינוס אבל לא צריך כל הזמן לקנות. ישראלים כל הזמן רוצים להראות שיש להם, גם כשהם במינוס, והשוויצרים חיים ממה שיש ונהנים מזה בשקט".

חופשה אחרונה? יגאל: "בסיני. השנה רצינו משהו אחר".