בילדותו הוא בכלל חלם להיות עובד זבל; כששאלנו אותו מה המערכון האהוב עליו של "הגשש", הוא הגיב כאילו שאלנו אותו מי החביב עליו יותר מפני ילדיו; ואביו, גם בגיל 80 לא יורד מהבמה. שניהם מזל סרטן, ומעידים על הקשר שלהם כ"מיוחד ונדיר". האחד מ"הגשש", השני כוכב "פלורנטין" ו"עניין של זמן". שניהם זמרים, שחקנים ויוצרים. גברי ואורי בנאי, אב ובן, מגיעים לניו יורק למופע משותף המספר את סיפורה של משפחת בנאי הענפה, המלא בזכרונות חוויות, סיפורים, שירים והומור. לא מזמן הם חגגו 50 ו-80, ומסתמן כי הם אינם מתכוונים לעצור. פגשנו את אורי בנאי בבית הקפה השכונתי בתל אביב- ראיון אישי ומלא בקסם: משפחת בנאי מספרת את סיפורה של החברה הישראלית: החל מ"הגשש", ועד ל"גבעת חלפון", "אני סימון ומואיז הקטן", "פרפרים", "בלוז כנעני", "שער הרחמים" והיריעה קצרה מלהכיל. לא קיים בית בישראל שלא אימץ אל חיקו לפחות אחד מגיבורי התרבות הללו אשר התבלטו במיוחד בתחומי התאטרון, הטלוויזיה, הקולנוע, המוזיקה והבידור. גברי ואורי בנאי, אב ובן, שצפויים להגיע לניו יורק לרגל המופע שמפיקה חברת o.n.e productions ובמסגרתו הם מתארים, ביחד, המספר את סיפורה של משפחתם.

כל אוקטן מלמליאן!

גברי (גבריאל) בנאי נולד ב-9 ביולי 1939 (מלאו לו 80 שנים ממש לאחרונה). הוא שחקן, זמר וקומיקאי ישראלי, חתן פרס ישראל. את עיקר פרסומו קנה כחלק משלישיית "הגשש החיוור". נולד וגדל בירושלים. את צעדיו הראשונים בעולם הבידור עשה בלהקת הנח"ל. יחד איתו היה, בין השאר, ישראל (פולי) פוליאקוב. עם סיום שירותו הצבאי, הצטרף בנאי ללהקת "התרנגולים" יחד עם שייקה לוי ופולי. אמרגן הלהקה אברהם דשא (פשנל), זיהה את כשרונם של השלושה והקים יחד איתם את להקת "הגשש החיוור", שנחשבת להצלחה גדולה. יחד עם בנאי, הציגו פולי ושייקה עשר תוכניות בידור במשך ארבעים שנה. בנאי השתתף עמם בסרטי הקולנוע "גבעת חלפון אינה עונה" (1976) בתפקיד ג'ינג'י, "שלאגר" (1979), בתפקיד בנג'י שמש, ו"הקרב על הוועד" (1986), בתפקיד ג'ימבו. בשנת 2000 זכה יחד עם יתר שלישיית הגשש החיוור בפרס ישראל למפעל חיים, על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

לאחר פירוק הלהקה, העלה בנאי תוכנית יחיד והגיש לצד ישראל אהרוני את סדרת הטלוויזיה "דרך האוכל". בעקבות שיתוף פעולה זה, בעשור השני של המאה ה-21, משמשים השנים כפרזנטורים של המותג "פיירי". בשנות השישים, היה בנאי נשוי לאורנה שק, שחזרה בתשובה והתגוררה במשך שנים בבני ברק. מנישואין אלו נולד השחקן והזמר אורי בנאי. לאחר מכן, נישא גברי בנאי בשנית ונולדו לו בת ובן, שהוא הזמר בעז בנאי.

אורי בנאי, בנו, החל את דרכו בעולם המשחק בגיל צעיר. היה חבר בלהקת צעירי תל אביב, בצה"ל שירת בלהקת פיקוד מרכז. הוא למד משחק במכון לי סטרסברג לתיאטרון ולקולנוע בניו יורק. הוא השתתף בסרטים, בהצגות ובתכניות טלוויזיה רבות וביניהן: "ללקק ת'תות", הוא גילם את תומר בן דוד בסדרת הטלוויזיה "עניין של זמן", שיחק בסדרת הטלוויזיה "פלורנטין" ועוד. בשנת 2000 הוציא בנאי את אלבומו "פרפרים". השיר "פרפרים" זכה במקום הרביעי במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג', ובנאי זכה בתואר "תגלית השנה". השיר גם הופיע באוסף "Hitman", עוד לפני צאת האלבום. מתוך האלבום הצליחו גם השירים: "בא אלייך משוגע" ו"הזמנה לחתונה". את בנאי הבן פגשנו בצהריים היום בבית הקפה השכונתי, והוא שיתף אותנו כיצד נולד הרעיון למופע שהוא ואביו מריצים כבר מספר שנים, ויגיע בשבוע הבא, ב-17 בספטמבר לניו יורק.

סגירת מעגל

 "המופע נולד אחרי שלפני מספר שנים הזמינו אותי להופיע ב-JCC באריזונה", מספר לנו בנאי. "השליח של אריזונה צפה במופע שאני עשיתי כמחווה ליוסי בנאי. הוא ניגש אליי בסוף ההופעה וביקש שאבוא להופיע בפני הקהילה שלהם באריזונה". "יש פה קהילה קטנה והייתי רוצה להעביר להם את עמוד התווך של התרבות הישראלית. הם לא מכירים את זה באריזונה". "הסיפור הזה של משפחת בנאי הוא סיפור כל כך שורשי, כל כך מיוחד, שבאמת שזור בכל תולדות התרבות הישראלית", מסביר בנאי, ובהסברו הוא מעביר את תחושת השליחות והאחריות שהוא חש בכך שהוא מגיע לקהילות יהודיות בעולם ומספר את סיפורה של משפחתו. וכך היה, בנאי טס לאריזונה וכך נולד לו המופע בגרסתו הראשונה: "הייתי מופיע עם השירים שלי "פרפרים", "הזמנה לחתונה", החומרים המקוריים שלי, מתובל בעוד סיפורים והומור.״ בכך הוא למעשה סוגר מעגל משום שהוא מגיע בשנית למקום שבו נולד הרעיון של המופע, רק הפעם בגרסתו השלמה, ביחד עם אביו. "אני למדתי ב'לי שטרסברג', זו סגירת מעגל נוספת לחזור לניו יורק.״

הטריוויה של המדינה

לאחר המופע הראשון באריזונה, הוא הלך להתייעץ עם אביו. "כמו שאני תמיד עושה", הוא מתאר. המופע היה הצלחה גדולה. "אמרתי לאבא שלי שאני חושב שיש למופע פוטנציאל גם לישראלים". "אבא אמר: "אבל הקהל הישראלי כבר מכיר את משפחת בנאי, איפה עוד נוכל לחדש להם?" הוא מספר בהומור שאין יום שלא עוצרים אותו ברחוב: "אביתר, אביתר בוא רגע, תעשה לנו סדר בעץ המשפחתי". אז מי האח של מי ומי הבן של מי? יובל זה הבן של יוסי ז"ל, שהוא האח של חיים ; אורנה היא אחותם של אביתר ומאיר ז"ל; בועז בכלל האח של אורי; אלישע הוא הבן של יובל; יוסי ז"ל הוא אחיו של גברי. (מבולבלים? גם אנחנו).

בנאי מספר: "השתתפנו במונית הכסף ועידו רוזנבלום אמר לנו שהוא נתקל כבר כמה פעמים בשאלות על משפחת בנאי על המערכונים של 'הגשש', משפחת בנאי, 'האם יובל ואורנה אחים? נכון או לא נכון?'. הפכנו להיות הטריוויה של המדינה". "בתשבצים תמיד לפחות אחד מאיתנו יופיע, למשל באות א': אורי, אביתר, אהוד, אורנה, ואלישע". "אמרתי לאבא שגם אם הקהל בארץ מכיר את המשפחה, הוא לא ממש מכיר את הסיפור שעומד מאחורי איך הגיעה המשפחה להיות מה שהיא היום". "ממשפחה מסורתית שהאבא היה ירקן, האמא עקרת בית, שבעה ילדים, משפחה דתית קשת יום בירושלים ממקימות שוק מחנה יהודה".

חיידק הבמה

לאחר ההצלחה של "הגשש" אביו סירב להצעות רבות בתחום המשחק, ואז הגיע אורי עם הרעיון למופע הזה: אבא אמר "עזוב 50 שנה ל'גשש', אני כבר פנסיונר." כנראה שהדחף לבמה דחף אותו. פונים אליו הרבה והוא מסרב. כשיש משהו שבוער בו הוא הולך על זה". "פה באמת בער בו העניין של לספר את הסיפור של המשפחה ולעביר הלאה לקהל את הסיפור של איך הכל התחיל- סיפורם של האחים של אבא שלצערנו רובם לא איתנו"; סיפורו של יעקב בנאי שהחל את המסורת של חיידק הבמה שבמהרה הדביקה את כל המשפחה. הוא הדביק את יוסי שהדביק את שהדביק את חיים שהדביק את גברי". מאז הם רצים עם המופע כבר מספר שנים.

חזרות של "הגשש"

במקום בייביסיטר רק לפני חודשיים שניהם ציינו ימי הולדת עגולים: לבנאי האב מלאו 80 שנים, ולבנאי הבן 50. בנאי הבן מתאר את הקשר בינו לבין אביו כמיוחד מאוד. "הו הו" יש לנו קשר חזק מאוד. כל קשר בין אבא לבנו זה קשר מיוחד. נפלה בחלקי זכות גדולה, לא רק שאבא שלי מגיע לאריכות ימים, ולא רק שאבא שלי בא ממוסד כל כך גדול." הוא מספר על חוויותיו בתור ילד שהיה מגיע לחזרות של "הגשש": "לא היה להורים סידור ואני יושב מאחורי הקלעים בהופעות של ה'גשש'. היום אני גם לוקח את הילד שלי לחזרות, ואני נזכר איך הייתי בדיוק אותו הדבר. הייתי בולע את התוכן. 'הגשש' עבדו עם מיטב היוצרים בזמר העברי ובתרבות הישראלית בזמנו: יוסי בנאי, שהוא גם דוד שלי, שביים עבורם חמישה פרקים; ניסים אלוני; נעמי שמר; יאיר רוזנבלום; אפרים קישון; ירון לונדון; מוטי קירשנבאום; אריאל זילבר. נפלה בחלקי הזכות בתור ילד לעמוד מן הצד. זה עיצב אותי לבחור בדרך הזאת. לעמוד עם אבא על הבמה, לשתף פעולה, לנסוע איתו בארץ, לנסוע איתו בעולם- זו זכות גדולה. לצערי הרב כמובן, זה לא ימשיך לנצח. אני מתכוון לתעד את הנסיעה. האינטרקציה ביני לבינו היא שאנחנו מכירים אחד את השני כל כך טוב שזה ניכר גם על במה. אנשים ניגשים אלינו, זה נורא מרגש לראות מופע של אבא ובן שמספרים את הסיפור של המשפחה".

עוד בנאי על הבמה

 "בתור ילד קטן לא אמרתי בקול שאני רוצה להיות זמר ושחקן. היום לילדים יש שאיפות גדולות: הם רוצים להיות טייסים, גיבורי על. המקצוע הראשון שרציתי לעסוק בו בתור ילד היה בכלל להיות עובד של הזבל שנתלה על המשאית, אלה נראו לי הכי גיבורים. תמיד הייתי עושה בושות לאבא שלי, היו שואלים אותי: "מה אתה רוצה להיות כשתהייה גדול?" ואני עניתי: "העובד של הזבל". אחר כך זה כבר הפך לכדורגלן. "ואיך הגיע התחום של המשחק והמוזיקה?", שאלנו אותו. "בגיל 13 עם בר המצווה הנחתי התפילין. זה כל כך לחץ לי על המצח והרגשתי שכל החלקים התחברו וככה התבהרה לי שהדרך שלי זו השירה והבמה. הצטרפתי ללהקת צעירי תל אביב בגיל 14. הופענו ב"זהו זה" זו היה סנסציה באותה התקופה. אחר כך באה הלהקה צבאית, בתקופת האינתיפאדה ה-1 ומיד לאחר מכן 'עניין של זמן', 'לי שטרסברג', 'פלורנטין', האלבום הראשון 'פרפרים' ". "והילדים שלך? לאן הנטייה שלהם הולכת?", אנחנו שואלים. "יש לי שלושה ילדים. הגדולה בת 17 ונראה שהיא הולכת לכיוון פוליטי. כרגע היא "ניצלה". השניים האחרים, בני 11 ו-4 מראים ניצנים של שירה וריקוד. אבל גם אהוד עד גיל 30 בכלל לא עסק בתחום, כך שאי אפשר לדעת. " כמו שאבא שלי לא דחף אותי, אני לא אדחוף אותם לתחום הזה אלא אם כן זה יבוא מהם", כך מעיד בנאי.

פסקולה של המדינה

 "היצירה שלך היא הפסקול שליווה אותי בילדות", כך אני אומרת לו. "אין בית בישראל שלא מכיר את משפחת בנאי". הוא משיב "לגבי הדור שלך ולגבי זה נכון, וזה נכון בעוד אלפי מונים לדור של הגשש". "אנשים ניגשים לאבא ואומרים לו שהוא לא מבין איך החזיר אותם עכשיו לששת הימים כשהגשש היו באים להופיע". בששת הימים "הגששים" הופיעו בקיבוץ איילת השחר. הם היו מורידים מהחזית לוחמים הלומי קרב להתעודד מהקרב ולהעלות להם את המורל. במהלך מלחמת יום הכיפורים ביצעו "הגששים", יחד עם נעמי שמר, את שירה "לו יהי", שהפך לאחד מסמלי המלחמה. "זה מחזיר אנשים לתקופה של צעירותם, אנשים אוהבים להתרפק על הנוסטלגיה. להרבה אנשים "הגשש" מסמל את התקופה של הרווקות, של ניצני הזוגיות, טרום הילדים והמשכנתא". "במופע שלנו המוזיקה והשירים, אם זה "התרנגולים", או השירים של "הגשש", אנחנו גם מספרים על יוסי ז"ל, ומאיר ז"ל שעזב אותנו בטרם עת ובהפתעה מוחלטת". כמובן שאנחנו נזכרים בהם.

אחד מי יודע?

ולשאלת השאלות, המסקרנת ביותר, כיצד מתנהל ליל הסדר בבית משפחת בנאי? "גם על זה אנחנו מדברים במופע". "כל חתונה, בר מצווה, חגיגה זה הריאוטל הקבוע": "תביא גיטרה, נעשה שמח".וב משפחת בנאי כמובן שכולם נרתמים ולא צריך להביא להקה מבחוץ. את ליל הסדר הם ערכו בבית המפורסם ברחוב האגס אחד בשוק מחניודה. "כל עוד סבתא האריכה ימים, שם חגגנו את ליל הסדר. בנאי מתאר את האירוע כ "אין שולחן מספיק ארוך שיכל להכיל את כל המשפחה". "אני זוכר את השולחן מתפתל ומסתעף בתוך הבית בין החדרים". מאז רחוב האגס הפך לרחוב 'אליהו יעקב בנאי', על שמו של סבא רבא של אורי, שהיה אחד מבוניו של השוק המפורסם. "נתנו לאלה שבנו את השוק זכות ראשונים לקנות בו חנות", מספר אורי.

החיידק המוזקלי של אליהו יעקב בנאי

מספר אורי כי סבא רבא שלו, אליהו יעקב בנאי, שבנה את השוק היה מנגן על העוד. היה לו זקן לבן, והוא היה פורט עליו ומספר סיפורים. בתרבות המזרח מספרי הסיפורים היו ה"סטטיק ובן אל" של התקופה ההיא. "הוא היה פורט על העוד ומספר על איזה מלך, על האיזה ואזיר, על איזה שר" וככה נולד החיידק שהדביק לימים את כל המשפחה (יש מספר כאלה שסטו מן הדרך- כמה רופאים, שופטים). "מדי פעם אני מגיע לבית הכנסת של יהדות פרס, 'אוהבי ציון' בירושלים, אני מקשיב למקורות, מאזין לניגונים, וסלסולים, ולגמרי מבין שהפסקול של משפחת בנאי מגיע משם".

מה התוכניות שלך להמשך?

גיל 50 זה גיל שאתה "נישטא היא נישטא הר". מצד אחד מסתכל אחורה ואומר לעצמך: "עברתי דרך". מצד שני, אתה עדיין לא פנסיונר." 50 זה ה-40 החדש", מסכים בנאי. "אתה מסתכל אחורה גאה, אבל רוצה עוד להמשיך קדימה". אני בשנה של פאוזה, רוצה לנשום, לטייל, לבלות. אני מתאר לעצמי שאחזור לדברים שאני אוהב: תאטרון, מוזיקה, טלווזיה. בתור שחקן אתה צומח עם המקצוע, בניגוד למקצועות אחרים שבהם יש שעון חול. "פעם שיחקתי את ילד, היום אני משחק את האבא, ואני אשחק גם את הסבא בקריירה שלי. אני שמח שהדבר הזה גם מחזיר את אבא שלי לעשייה, זה שומר אותו בריא".

אתה יליד הארץ? לא, אני מהתפוצות

מה המסר שלך ליהדות אמריקה? "אין לי מטענים כלפי אלה שבוחרים לחיות מחוץ למדינה. כל אחד והבחירה שלו". "כולם מתגעגים להמון דברים כאן. זה קשה להיות על הקו. האוכל, הערכים, התרבות. המופע שלנו נותן את הריחות והטעמים של הארץ, שלהשוק- של החומוס, של הכנאפה, הנוסטלגיה. אנו באים לפרוט על הנימים האלה".