הגביע הוא שלנו
מפעל "גילרו" החל כיוזמה ציונית של ניצול שואה והפך למעצמה תעשייתית. הוא היה הראשון בעולם שייצר דפים אכילים לקישוט עוגות, מדי שעה מייצרים בו יותר מ־60 אלף גביעי גלידה, יותר מ־50% מהסחורה הולכת לייצוא. סוד ההצלחה: "לייצר מוצר טוב יותר או מיוחד יותר מהמתחרים בעולם", כדברי הבעלים. הבשורה המצוינת: בקרוב הם ייצרו קו של גליליות ממולאות בשוקולד "השחר"
בשיתוף התאחדות התעשיינים
צילום: ניצן דרור, בימוי: תמר אברהם, הפקה: דולב לשם, תחקיר: שביט חילו
הסיפור של חברת א.ג גילרו מתחיל לפני כמעט 70 שנה ושזור בהיסטוריה של העם היהודי. יוסף גלברד, ניצול שואה, עלה לישראל לאחר המלחמה מטעמי ציונות. ב־1950 הקים מפעל לגביעי גלידה בירושלים, מוצר שלא היה אז בארץ. במשפחתו מספרים כי אחד המניעים לבחירה הזאת הייתה הדעה הרווחת באותה תקופה, ש" שתחום המזון הוא בעל סיכון נמוך". בנו, אבי גלברד, מהנדס מכונות במקצועו והמנכ"ל והבעלים הנוכחי של החברה, נכנס לעסק המשפחתי לאחר מות אביו. "החלטתי שאני חייב להמשיך את החלום הזה", הוא מסביר. צפו בווידיאו בראש הכתבה.
על מנת להתרחב, ב־1988 הועבר המפעל לבית־שמש. הוא שוכן במבנה המשתרע על 14 אלף מטר מרובע ומועסקים בו מעל 250 איש. מדובר במפעל ותיק, שחלק מהעובדים בו הם כבר דור שני, מועסקת בו גם אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים ומנהליו שמים דגש על תרומה לקהילה.
המותג המוביל של החברה, "עלמה", נולד בשנות ה־90 המוקדמות. א.ג גילרו רצו להתחיל לייצר מוצרים עם כשרות המתאימה לשוק החרדי, והיה צורך בשינוי שם. בתו של אבי, עלמה, בדיוק נולדה. הבחירה בשם החדש הפכה די ברורה.
המפעל מתמחה בשלושה תחומים: גביעי גלידה, ופלים וגליליות וקישוטי עוגה. במפעל מתגאים כי הם מהמובילים בעולם בתחום הדפים האכילים, אלה שרובנו מניחים על עוגות יום הולדת של ילדינו במקום להסתבך עם קרמים וזילופים שנכשלים פעמים רבות.
בכל שעה מייצרים במפעל יותר מ־60 אלף גביעי גלידה, מעל 1,500 קילוגרם ופלים ועשרות אלפים דפים אכילים. "המוצר הכי מיוחד ומסובך לייצר זה דפים אכילים. תרכובת הדף והייצור שלו זה משהו שייחודי לנו", מסביר רמי אורון, סמנכ"ל התפעול של החברה. הכמויות המרשימות, מתברר, לא מספקות אותו. "אנחנו עדיין לא מנצלים את כל התפוקה", הוא טוען.
מדובר במפעל מאוד נקי ומסודר. "אנחנו עומדים בתנאים מחמירים של הלקוחות הגדולים בעולם, כמו מקדונלד'ס ונסטלה למשל", מסביר אורון, "מומחיות המפעל הינה להגיב מהר לשוק. לקוח מגיע ודורש בקשה למוצר שלא קיים, ואז נכנסים לתהליך פיתוח מהיר".
על מנת שהתהליך יהיה יעיל, משתמשים במפעל במערכות ממחושבות שדואגות לסנכרון מהלך העבודה. כך, תוך כמה ימים מאז שהגיעה הבקשה המוצר מסופק ללקוח.
נדיר למצוא מפעל ש־50% ממוצריו הולכים לייצוא. גלברד טוען שהסוד הוא "לעשות את זה טוב יותר או מיוחד יותר". בכל אחד מתחומי המומחיות של החברה הוא מצא נישה שהיוותה את המנוע של המפעל לפרוץ לשוק הבינלאומי. כאן נכנסת לתמונה אחת המגמות הבולטות בעולם, כל תחום הבריאות, תוספים מיוחדים לספורטאים, דיאטות ועולם ירוק. המטרה הינה להתאים את הוופל או הגביע ללקוח - למשל מוצרים ללא גלוטן עבור חולי צליאק, מוצרים ללא סוכר שמזכירים את הטעם המקורי או מוצרים אורגניים. עבור תושבי צרפת, לדוגמה, מייצרים קו מוצרים אורגני, ללא גלוטן. בשביל ייצור כזה צריך המון השקעה ואישורים מיוחדים, וגם נעשה שימוש בשלל אמצעי הייטק.
לנישת הדפים האכילים יש סיפור מיוחד משלה. ב־2006 רכשה א.ג גילרו חממה טכנולוגית שבה היה כבר ידע כיצד לייצר דף אכיל, אך הרעיון הישראלי נותר ברמת המעבדה והמיזם היה על סף סגירה. אבי גלברד חשב שיש לו דרך להפוך את אב הטיפוס למוצר מסחרי. תוך זמן קצר הוא הקים דור ראשון של ציוד לייצור של דפים אכילים. המוצר היה כל כך ייחודי, שגם באמצעי שיווק דלים הוא הצליח לפרוץ לכל העולם.
"כדי להיות שחקן בעולם אנחנו חייבים לבנות תעשייה שנמצאת בשורה הראשונה ובליגה העולמית. אנחנו משובצים בליגה הטובה בעולם אבל המגרש שלנו בישראל", מתאר גלברד את המצב. לדבריו, הכמויות המיוצרות במפעל "גדולות על המדינה, אבל מאפשרות לעשות מסע בעולם ולחפש לקוחות, ומצד שני מעניקות לשוק המקומי את האפשרות ליהנות ממוצר ברמה עולמית, באיכות טובה ובזמני אספקה קצרים". בשוק המקומי, ה"לחם והחמאה" של המפעל הוא תחום גביעי הגלידה, המתבסס על כמה נישות: התעשייתית - המפעל הוא ספק גביעי הטילונים של שטראוס, נסטלה, בן אנד ג'ריס ועוד; שוק הגלידריות - כגון גולדה, אניטה ווניליה; והשוק הביתי, הגביעים שאנו שקונים הביתה.
כפי שניתן לדמיין, קיימים גם לא מעט אתגרים בתעשייה הזו. אבי משווה את המפעל לחדר מיון: "אין יום בלי בעיות בלתי צפיות". אחד הקשיים הכי בולטים ומאתגרים היא העובדה שמצד אחד הם חייבים לשחק במשחק העולמי, ומצד שני נמצאים במדינה קטנה במזרח התיכון, עם בעיות ביטחון, שיש בה לפעמים בעיות אספקה של חומרי גלם, ויש תמיד בעיה מאוד קשה של כוח אדם. גחברד מספר כי יש קושי לגייס עובדים וטוען כי הוא שומע טענות דומות מהרבה תעשיינים. המחסור מתבטא בעובדים מקצועיים כגון אנשי אחזקה או כאלה שאחראים על הפעלת ציוד. לדעתו, זה טמון בחשיבה ש"לא סקסי" לעבוד בתעשייה, ולכן בני נוער רצים להייטק.
"צריך להכניס בקדימות לאומית שילוב של שיעור תעשייה בבית־הספר התיכון. אני חושב שילדים לא מכירים או יודעים מה זה תהליך ייצור. צריך לחשוף להם את התעשייה ולהפוך אותה למשהו אטרקטיבי כדי שהם ירצו לעבוד בה. מבחינת שכר הם ירוויחו לא פחות", הוא טוען.
ומה לגבי העתיד? "גילרו תמשיך לחדש. ההייטק ייכנס למפעל באופן רחב יותר. בשנים הקרובות גם יהיו לנו התאמות למגמות העולם, ואין ספק שהפן הבריאותי ישפיע עלינו", מבטיח גלברד. "חוקי ליצמן" של סימון המוצרים – בעקבותיהם נראה מחודש ינואר על כל אריזה סימונים של נתרן, שומן וסוכר - לא מפחידים אותו. "בעיניי מדובר בשינוי מאוד חיובי מכיוון שבריאות הציבור חשובה", הוא מסביר.
ובינתיים, בעתיד הקרוב יותר, ייצאו לשוק גליליות עם שוקולד "השחר". ושהאירופאים יקנאו.
בשיתוף התאחדות התעשיינים
לפנייה לכתב/ת 
