האמא והבן שמתכננים לכבוש את מרתון ניו-יורק

כתבות נוספות:

כל אחד יכול: לרוץ 5 ק"מ תוך 8 שבועות - תוכנית אימונים

השיטה שעובדת: כך תשרפו יותר שומן בזמן ריצה

להתאמן חכם: 10 הטעויות שאתם עושים באימונים

השניים רצים יחד כבר תקופה ארוכה - נפגשים יום יום על מסלול הריצה ועובדים במרץ לקראת האתגר הגדול שהציבו לעצמם: לכבוש יחד את המרתון הראשון שלהם, שיתקיים בתחילת נובמבר בניו יורק.

זמן איכות ספורטיבי בין אם ובנה. רונית וסער יעקובוביץ'

הספורט נשאר במשפחה

במשפחתם של רונית (58) וסער (26) יעקובוביץ' הספורט תמיד היה דייר קבע. האם רונית היא דוקטור לחינוך וקידום בריאות, מרצה באוניברסיטאות ואחראית על התאמת תחום הבריאות במוסדות החינוך.

אב המשפחה אבישי היה אלוף ישראל בסיף ואף הוביל את משלחת הנוער באולימפיאדת מינכן - אותה אולימפיאדה בה התרחש הטבח הנוראי בחברי המשלחת האולימפית הישראלית. שם איבד את מאמנו האישי אנדרי שפיצר.

גם הבת הגדולה לא נשארה מאחור והייתה קצינת אימון גופני בצה"ל, כאשר הבת הצעירה כבר הולכת בעקבותיה וסיימה לאחרונה בהצטיינות קורס מדריכי אימון גופני בשירות חובה.

"כבר ביסודי עסקתי באתלטיקה והייתי אצנית של ריצות בינוניות. בצבא הייתי מדריכת אימון גופני", מספרת האם רונית. "את הדוקטורט שלי בעצם עשיתי בנושא חינוך לבריאות מגיל צעיר – איך לאכול נכון ולעשות פעילות גופנית".

"הנושא של הספורט וספציפית של הריצות היה תמיד במשפחה", מוסיף הבן סער (26), בעל עסק לייעוץ טיולים בחו"ל וסטודנט בבינתחומי." מגיל צעיר אמא שלי הייתה לוקחת אותי למירוצים. בהתחלה זה התחיל מדברים קטנים, מירוצים של 2-3 קילומטרים, ואז באזור של גיל 13-14 זה הפך לריצות יותר רציניות".

הספורט תמיד היה אמצעי מחבר. רונית וסער יעקובוביץ'

לרוץ עם אמא

כבר שנים שהמשפחה מנצלת כל הזדמנות כדי לרוץ ולציין אירועים חשובים בחייהם. "רצנו יחד כל המשפחה במירוץ עין גדי לכבוד יום המשפחה", מספרת רונית. "זה יוצא על יום הנישואין שלנו והגעתי למסקנה שחבל על הקלוריות של מסעדה. במקום זה הלכנו כולנו למירוץ. חלק מאיתנו רצו וחלק הלכו, כל אחד בהתאם ליכולות שלו".

במירוץ וינה השתתפו רונית ובתה הגדולה על מנת להנציח את בני משפחתם שנספו בשואה. "סבתא שלנו שתיבדל לחיים ארוכים עברה את כל התופת באושוויץ ובירקנאו. כל ארוחת שישי מגיעה לנושאים של השואה, לסיפורים משם וכל הזוועות", מסביר סער. "מרתון וינה היה בדיוק ביום השואה. אמא שלי ואחותי הגדולה החליטו לעשות אותו דווקא בגלל התאריך הזה. הם רצו כמובן עם דגל ישראל ועם השמות של בני המשפחה שנספו על החולצה".

הקשר של השניים סביב הריצה התהדק לפני מספר שנים כאשר הציבו שניהם מטרה משותפת: לרדת יחד במשקל. "עשינו דיאטה מאוד רצינית, ירדנו כל אחד משהו כמו 16 ק"ג. תך כדי אכילה נכונה וניהול אורח חיים בריא, וכמובן ריצה", אומר סער.

משם הם צלחו יחד את חצי המרתון הראשון שלהם בתל אביב. מאותו רגע הרעב להישגיות רק הלך והתעצם. כשזכתה רונית בכרטיס כניסה למרתון ניו יורק היה ברור לה שבנה הולך להצטרף אליה.

"איבדתי את אמא שלי לפני שנה לסרטן הריאות והדרך שלי להתמודד עם האובדן זה לא סתם לרוץ אלא לרוץ עם התמיכה של סער", היא מסבירה, "לקחתי את זה לכיוון של עשייה משותפת שלנו". יחד פתחו השניים בשגרת אימונים אינטנסיבית במיוחד.

כובשים אתגר אחר אתגר. רונית וסער יעקובוביץ'

"המרתון רק חיבר אותנו יותר"

"מרתון זה סיפור אחר לגמרי מחצי מרתון", קובע סער, "זה דורש בין שישה לשבעה ימי אימון בשבוע. אימונים מאוד קשים, כל אחד של 3 שעות. הייתי צריך לקחת החלטה אם להשקיע בלימודים או באימונים".

ממה תוכנית האימונים מורכבת?

סער: "מדובר על בין 3 ל-4 ריצות שאחת מהן זו ריצת נפח ארוכה. למשל, עכשיו אנחנו עומדים על 27 קילומטרים. ממש קילומטראז' של אוטו. יש גם ריצות שאמורות לחזק את הריצה הארוכה עצמה: אינטרוולים, טמפו, עליות, ריצות שטח. כל אחת בסביבות ה-10-15 קילומטרים. משהו כמו 80 קילומטרים בשבוע.

"בין לבין יש ריצות קלות של שחרור שמשולבות עם כוח, בעיקר לפלג הגוף התחתון אבל גם לכל הגוף: לשמור על המפרקים, על החיבורים. למנוע שחיקה ובאמת למקם את הגוף במצב הכי טוב שאפשר.

"המטרה שלנו זה לא רק 'לעשות', אנחנו רוצים בכל דבר בחיים גם ליהנות מהדרך והצבנו לעצמנו מטרה שהאימונים יהיו ביחד", מוסיף סער, "זה בעצם פרויקט שלקחנו על עצמנו. הקשר בינינו מאוד טוב אבל דווקא המרתון רק חיזק וחיבר את הקשר הזה עוד ועוד. אין מה לעשות - כשמבלים זמן ביחד ועושים משהו משמעותי הקשר נבנה ומתעמק".

רונית: "אנחנו הופכים את הריצה לכיף. אתמול רצנו למשל ריצת נפח של 27 קילומטרים. התחלנו בחמש בבוקר, רצנו מתל אביב לראשון לציון דרך יפו ובת ים וחזרה לתל אביב.  אחר כך ישבנו ואכלנו ארוחת בוקר וסער עשה לי הפתעה והזמין מסאג'. הופכים את הדברים לחוויה".

קבלו הצצה לאימון של רונית וסער:

אתם מעודדים אחד את השני?

סער: "כן. לפני שבועיים היה לי ממש קשה. הייתי בקילומטרים האחרונים וכבר לא סחבתי את עצמי ולאמא היה יותר קל אז היא התחילה לדבר איתי על שטויות, שאלה אותי שאלות כדי שאני לא אתרכז בקושי של הריצה".

רונית (צוחקת): "ואחרי זה כשסיימנו הוא נשכב על הדשא ואני הלכתי לאוטו להביא לו בקבוק מים".

סער: "אבל למשל אתמול בריצה שעשינו היה לי ממש קל ולאמא היה באמת יותר קשה אז הגלגל ממש התהפך. בקילומטרים האחרונים אני סחבתי אותה ובסוף היא  שכבה על הדשא ואני הלכתי להביא את בקבוק המים מהאוטו".

מה אומרים שאר בני הבית?

סער: "בבית מאוד תומכים כי כמובן דבר כזה מצריך תמיכה של כולם. הם גם רצים איתנו חלק קטן מהריצות מדי פעם וגם למרתון עצמו כל המשפחה תגיע לעודד. נהיה שבועיים לפני זה בניו יורק ונתאמן שם, וגם נרוץ לפני.

"אם כבר מדברים על תגובות ותמיכה אז את כל המסע הזה אני מתעד בתמונות וסרטונים וכמובן באינסטגרם ובפייסבוק. אני מקבל המון המון תגובות מאנשים שאני לא מכיר וגם מחברה שאני מכיר. פשוט לא ציפיתי בכלל לדברים כאלה".

יש כבר תוכניות לאחרי המירוץ?

רונית: "אני רוצה להספיק לרוץ עם הנכדים".

סער: "רצינו לעשות חצי איש ברזל ביחד - אני אמא שלי ואחותי הגדולה. בסוף זה לא הסתדר עם הזמנים אבל זה משהו שבהחלט יקרה".