איבדה את אבא ברכבת וחזרה אחרי 20 שנה
אביה של יוליה נרדם ברכבת בבלארוס ב-1999, וכשהתעורר לא ראה את בתו. הילדה הנעדרת נמצאה ברוסיה ונמסרה שם לאימוץ. ההורים היו חשודים ברצח שלה. אחרי 20 שנה המשפחה התאחדה: "מעולם לא איבדנו תקווה"
צעירה בלארוסית שאיבדה את אביה ברכבת התאחדה עם משפחתה אחרי 20 שנה.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
יוליה גורינה, בת 24, חיה כבר 20 שנה ברוסיה ויש לה בת קטנה. ב-1999 יוליה בת הארבע נסעה עם האב ויקטור ברכבת ממינסק בירת בלארוס לעיר אסיפוביצ'י, מסלול של כ-100 ק"מ. ויקטור נרדם, וכשהתעורר בתחנה הסופית לא מצא את בתו. במשך שבועות הוא נסע ברכבת שוב ושוב, ושאל את הנוסעים אם מישהו ראה את בתו.
לא ברור איך הגיעה יוליה מאסיפוביצ'י לתחנת רכבת עיר רייזאן ברוסיה – שרחוקה ממנה כמעט 900 ק"מ. ייתכן שהיא נחטפה. יוליה זוכרת במעומעם גבר ואישה שלקחו אותה איתם. "היינו ישנים בבתים נטושים, אני עדיין לא זוכרת הכול".
המשטרה שמצאה את יוליה בתחנת הרכבת מסרה את הילדה הקטנה לאימוץ. משפחתה הביולוגית לא אותרה. במקביל בבלארוס הפכו הוריה האומללים של יוליה לחשודים ברצח שלה. ב-2017 נפתחה חקירת היעלמותה, וההורים ויקטור ולודמילה עברו בהצלחה בדיקת פוליגרף שזיכתה אותם מאשמה.
20 שנה אחרי שאיבדה את אביה הצליח בן הזוג של יוליה, איליה, למצוא את הוריה בחיפוש באינטרנט. בדיקות DNA הוכיחו שהיא בתם והמשפחה התאחדה. "זה הוכח בבדיקת DNA אבל זה היה ברור גם לפני כן, אנחנו כל כך דומים. לאיש אין ספק – אנחנו משפחה אחת. גיליתי שלא רק אמא ואבא שלי בבלארוס אלא גם האח דמיטרי והאחות הגדולה נדיה", אמרה יוליה הנרגשת. "אבא שלי התחנן שאסלח לו על מה שקרה. בוודאי שסלחתי".
האם לודמילה אמרה: "20 שנה זה כמו חיים שלמים, אבל מעולם לא איבדנו תקווה, וכך מצאנו האחת את השנייה". יוליה הוסיפה: "כולנו עם דמעות. אנחנו אפילו לא יכולים לדבר. ההורים שלי אמרו לי שהם חיפשו אותי הרבה זמן, הם האמינו שהם ימצאו אותי יום אחד. אמא שלי לא הפסיקה לחבק אותי, היא גרמה לי לשבת על הברכיים שלה כאילו שאני ילדה קטנה. דיברנו עד שלוש בבוקר ואז איליה ואני היינו חייבים לחזור לרוסיה, הבת שלי מחכה לי".
לפנייה לכתב/ת 
