החבר הדמיוני היטלר: כמה צחקנו בסרט הזה
הסרט החדש של טייקה וואיטיטי, בו הוא מגלם את היטלר, מתגלה כדרמת נעורים שנונה על ילד חסר ביטחון. וגם - דרמה קומית על שחיתות בתיכון, הסרט שמנסה בכוח להגיע לאוסקר, ומערבון אוסטרלי על נד קלי. סקירה חלקית של הסרטים בפסטיבל טורונטו
לא מעט גבות הורמו, ושפמים התעקמו, לקראת הקרנת הבכורה של "ג'וג'ו ראביט" בפסטיבל טורונטו. בטריילר החדש לסרט ששוחרר לאחרונה, מופיע היוצר טייקה וואיטיטי כאדולף היטלר כשהוא מהגג הגיגים. אמנם מדובר בגרסה מגוחכת של הפיהרר, ומראש מובהר לכולם שמדובר בסאטירה, אולם דמותו של הצורר הנאצי עדיין מעוררת רתיעה טבעית גם היום, יותר משבעים שנה אחרי תום מלחמת העולם השניה.
ובכן, אחרי צפיה בסרט בהקרנת הבכורה, אפשר להרגיע את השבריריים שבינינו: היטלר של וואיטיטי, שגם ביים את הסרט, הוא לא יותר מסיידקיק פלסטי טיפשי ורפה של הפיהרר. יש לו אולי שפם וצלב קרס, אבל הוא נטול כריזמה או להט אידיאולוגי. הוא פה רק בשביל לגרום לכם לצחוק עליו מדי פעם, וללוות את הגיבורים האמיתיים של הסרט, שני ילדים בגרמניה בתקופת המלחמה.
"ג'וג'ו ראביט" הוא דרמת נעורים ענוגה לפני הכל, המתרכזת בדמותו של יוהאנס, ילד בן עשר המכונה ג'וג'ו ראביט בגלל היותו פחדן. כחלק מתנועת הנוער היטלריוגנד הוא מנסה להוכיח את עצמו בתהליך כפוי של התבגרות מואצת שמכתיבים לו מדריכיו בחסות האידיאולוגיה הנאצית - זו הסוגדת לגבריות ומכפישה את היהודים. כחלק מהחינוך שלו, ג'וג'ו וחבריו נדרשים לרוץ, לקפוץ, לזרוק רימונים ולקפד ראשי ארנבות. במקביל נשטף מוחם בתיאורי זוועה של יהודים כיצורים לא אנושיים עם תכונות פיזיות מופרכות. "הם הזדווגו בעבר עם דג", מסבירים להם. היום זה כל כך מגוחך שאפשר לצחוק על זה. וכן, גם על היטלר שמופיע בתור החבר הדמיוני של ג'וג'ו השברירי, בו הוא נאחז כפיצוי על חוסר הביטחון שלו.
היטלר פה הוא פלקט מטופש, אולם וואיטיטי המוכשר (שביים גם את "ת'ור רגנארוק") משרה תוכן ואנושיות לנאצים אחרים ועושה זאת בדרך מחוכמת ומשעשעת. ג'וג'ו (רומן גריפין דיוויס) הוא ילד תמים שטוף מוח, בעוד מפקדו קלנזנדורף (סם רוקוול) הוא קצין ציניקן עם פינה חמה לאמו של ג'וג'ו (סקרלט ג'והנסון). בד בבד ג'וג'ו מגלה עניין הולך וגובר בנערה יהודיה בשם אלזה (תומאסין מקנזי) שמסתתרת בכוך אפל בביתו. הפחד הראשוני מתחלף בסקרנות והוא מחליט לערוך מחקר: "מיהו יהודי". לאט-לאט הוא לומד בדרך הקשה שמוחו עמוס סטריאוטיפים גזעניים ומצליח להיחלץ מהם ומחברו הדמיוני. התהליך הזה שופע חן והומור ועם המון רגעים שנונים עד קורעים, עד שכמעט ולא נעים לצחוק. אבל לא זו המטרה של דרמת ההתבגרות הנעימה שחותרת לרגש אתכם לפני הכל, והיא קצת מתקשה בכך עם כל ההתחכמויות מסביב.
בלי סודות בכיתה?
אם עיני הילד התמימות של ג'וג'ו הצעיר מציגות את טיפשותם של המבוגרים שנשענים על הבלי תורת הגזע, בדרמה הקומית Bad Education (אין קשר לפדרו אלמודובר) זהו המבט הביקורתי והנחוש של נערה, כתבת עיתון בית ספר תיכון בלונג איילנד, שחושפת פרשת שחיתות סבוכה בתיכון שבו היא לומדת.
הבמאי קורי פינלי, שזכה להצלחה לא מבוטלת עם סרטו הראשון Thoroughbred, אימץ את התסריט שכתב מייק מקובסקי, בוגר תיכון רוזלין, המבוסס על מקרה אמיתי אותו חווה מקרוב. בתחילת שנות ה-2000, אנשי חינוך גנבו מיליוני דולרים מתקציב בית הספר לשימושם הפרטי. מחנכים טובי לב, קשובים ונחמדים, שבחסות הבירוקרטיה מעלו בכספי ציבור. בסרט לו שותף אורן מוברמן הישראלי כמפיק, מככבים יו ג'קמן ואליסון ג'אני.
ג'קמן מפגין רב-גוניות אדירה בתפקיד, והוא נושא על כתפיו את הדמות המורכבת של המנהל פרנק טיסון, הפנים של התיכון המשגשג. ככזה הוא תמיד נראה בציבור עם חיוך רחב, גם כשזה עלול לפגוע בתחזוקת העור המוקפדת שלו. המקצוען החרוץ והנחמד, שהפך את בית הספר להצלחה אדירה, נלחם על המוסד שהוא עומד בראשו אחרי שפרשת השחיתות מטלטלת אותו. בעוד הוא מנסה להגן על שמו הטוב של בית הספר, התלמידה רייצ'ל (ג'רלדין ויסוונאתן) מצטיינת בעבודתה כעיתונאית צעירה, ובעידוד המנהל נוברת עמוק בתוך הניירת ומוצאת שם ראיות לבלתי יאומן. בהובלת הבמאי פינלי מתגבשת לה עלילת מתח סבוכה עטופה בהומור עוקצני ולא מעט חמלה כלפי הגיבורים השנויים במחלוקת שבה.
הכל לפי הפרוטוקול
לפני תחילת הפסטיבל היה ברור שדרמת המשפט Just Mercy של דסטין דניאל קרטון מכוונת לאוסקר. בכל זאת, משתתפים בה כוכבים כמו מייקל ב. ג'ורדן, ברי לארסון וג'יימי פוקס, והיא עוסקת בפעילותו הברוכה של עו"ד בריאן סטיבנסון למען זכויות האזרח ושיוויון בפני החוק של אסירים אפריקנים-אמריקנים. ואכן, מדובר בסרט אוסקרים קלאסי, ואולי לכן הוא כל כך מאכזב.
למרות שמדובר בהפקה עשויה היטב, העלילה כל כך מדויקת והדיאלוגים שמורים ומשומרים בהתאם לציפיות של הקהל הליברלי, שהיא לא מפתיעה ולא מרגשת. גם הדמויות מעוצבות באופן תבניתי לחלוטין וככאלה נראה כאילו הן נושאות דברים במקום לדבר. זה בולט בעיקר במקרה של ג'ורדן שמגלם את עו"ד סטיבנסון הצעיר והנחוש באולם הדיונים וגם בשיחות אישיות - אלה ואלה נשמעות אותו דבר. לארסון, שפרצה בסרטו של קרטון "טווח קצר 12" מ-2013, לא זוכה הפעם לדקות מסך רבות מדי כעוזרת של סטיבנסון. ליהוק מיותר בשביל היופי.
גלים נמוכים חודרים עמוק
בלי נוכחות של כוכבים כמו ג'ורדן, לארסון ופוקס, אבל עם תצוגות משחק מזהירות בהובלת במאי צעיר מוכשר, ועם חיבוק של חברת ההפקה הנחשבת A24 - דרמת ההתבגרות "גלים" (Waves) של טריי אדוארד שולטס זכתה לתשומת לב מיוחדת, ואחרי הקרנת הבכורה המוצלחת היא צפויה להישאר בתודעה מעכשיו ועד לטקס האוסקר.
שולטס, בן 30 בסך הכל, נחשב לאחד הקולנוענים הצעירים המבטיחים בנוף האינדי האמריקני עם בכורת הבימוי המוערכת שלו "קרישה" (2015) ולהיט האימה "זה בא בלילה" (2017). בטורונטו הוא הציג את היצירה החדשה שלו שמזכירה במידה רבה את "אור ירח" זוכה האוסקר, אך מועצמת בכמה רמות מבחינה חזותית.
בכל הנוגע לעלילה מדובר בסיפור התבגרות די בסיסי: נער מוצלח, ספורטאי מצטיין בתיכון, מידרדר בגלל נסיבות שונות למשבר קיומי נגוע בהרס עצמי שמביא להתרסקות נוראית כבר בתחילת חייו הצעירים. הדבר משפיע על משפחתו האפריקנית-אמריקנית, המקפידה להוכיח את עצמה כנורמטיבית, ומאמצת את ערכי המוסר הנוצרי והשאפתנות הקפיטליסטית.
על התסריט הפשטני למדי הזה, בונה שולטס שכבות עבות של רגש. שוטים יפהפיים, נוגים, ומזעזעים מעניקים למשבר הקיומי של טיילר (קלווין הריסון ג'וניור) חזותיות מהפנטת שקשה שלא להישאב אליה. תנועת מצלמה מעגלית מדמה את זירת ההיאבקות בה מתחרה טיילר, וגם את הבלבול בחייו התזזיתיים, רגעי ההתעלות והשפל. החושניות של הסרט, לא העלילה, משרטטת קווים מקווקווים ומקוטעים לדמות המתבגר המבולבל והמיוסר. פורטרט מורכב של בלבול נעורים, שקשה שלו להיסחף איתו ולהזדהות עמו.
בצלו של אביו האוהב אך התובעני (סטרלינג ק. בראון), טיילר חי, לומד ומתאמן. פציעה שעלולה לשים סוף לקריירת ההיאבקות שלו, והגילוי כי חברתו נכנסה להריון, נותנים את האות להתרסקות שמלווה בצריכה מוגברת של משככי כאבים ואלכוהול, שגורמים לו לאבד שליטה עד כדי כך שהוא נוהג באלימות כלפי הוריו, ואף כלפי חברתו ההרה. בדיעבד מדובר בנקודת מבט שעלולה להתקבל כשנויה במחלוקת על ידי כמה מהצופים והצופות שכן היא מעניקה הקשר רגיש ומורכב לאלימות כלפי נשים. אפילו אחותו האהובה אמילי (טיילור ראסל) מביעה את סלידתה ממנו. "הוא לא מפלצת, הוא לא רשע, הוא בן אדם", מסביר לה אביה ברגע נדיר של פתיחות, וזה בדיוק מה ששולטס מנסה לעשות במהלך, כשהוא גורר אותנו להזדהות עם המצוקות של מי שעתיד להפוך לעבריין. החלק השני והמנחם של הסרט מתרכז באמלי ובעיבוד הטראומה שלה, דרך אהבתה לנער בגילומו של לוקאס הדג'ס ובעזרת הוריה.
עליבות, אלימות
סיפור התבגרות סבוך ומעמיק יותר מבחינה עלילתית מובא במערבון האוסטרלי "ההיסטוריה האמיתית של כנופיית קלי". הבמאי ג'סטין קורזל מגולל את קורותיו של הפושע המקומי האגדי נד קלי, כפי שהיו או לא היו באמת. קורזל שנודע לטובה בזכות הגרסה שלו למחזה ל"מקבת", וזכור לרעה בגלל הגרסה שלו למשחק המחשב Assassin Creed חוזר לשורשי הגישה הקולנועית שלו, הפרועה והתיאטרלית, אותה הוא נוהג לצבוע בדם.
דרך היומן שכתב או לא כתב נד קלי בשלהי המאה ה-19 אנו חוזרים לילדותו בחיק משפחת גולים אירים בבית קטן ומוזנח בערבה באוסטרליה. לצורך פרנסת ילדיה, האם (אסי דיוויס) עוסקת בזנות, בעוד שהאב האומלל מתברר כחדל אישים. כשהוא מת בנסיבות חשודות, ברנשים מפוקפקים מתחרים על ליבה וגופה של האם - ביניהם לקוח ותיק וקצין אנגלי (צ'ארלי הנאם) וגבר חביב (ראסל קרואו) שמאמץ את נד הצעיר לחיקו בהרפתקה.
נד, שנשבע להיות "הגבר במשפחה", מוצא עצמו בהתבגרות מואצת תחת המנטור שלו שמתגלה כעבריין אלים. ומכאן מתחיל סחרור מסוכן שלו כגבר צעיר, עם זהות מינית מבולבלת. נפש שברירית בגוף חסון. הוא מנסה לאזן את עצמו בין הכאוס הפטריאכלי הכושל בתא המשפחתי שלו ויחסי האהבה-שנאה שלו עם אמו לבין הסדר החברתי שנכפה עליו. אלא שבהמשך הוא מגלה שמאחורי הסדר החברתי ומערכות החוק והשלטון יש שחיתות וסיאוב, והוללות חסרת רסן. על הרקע הזה מתגבשת לה כנופיית קלי הקרויה על שמו, ונסחפת אחר טירופו ההולך וגובר - כל הדרך להרס עצמי.
ג'ורג' מקאיי שמגלם את הרובין הוד המקומי (הית' לדג'ר גילם אותו בסרט מ-2003) מיטיב להמחיש את הטירוף במבטו הנוקב, בעוד שחבריו ממחישים את הטירוף כשהם לובשים שמלות בעודם תוקפים אנשי חוק במדים. "הכי מפחיד זה טירוף", הם מסבירים, ואכן בסרט הזה יש הרבה טירוף מחוספס וגולמי, אבל גם מרשים חזותית בשילוב בין נופי פנים וחוץ.
מזל סרטן
פסטיבל טורונטו אירח השנה שתי דרמות משפחתיות הנסובות סביב מחלות סופניות והשפעתן על המשפחה. חברת מילניום של דני לרנר, שנישאת על הצלחתם של כוכבים מזדקנים כמו סילבסטר סטאלון בלהיטי אקשן, עשתה שינוי גישה עדין בדרמה המשפחתית Blackbird. זהו עיבוד של רוג'ר מייקל לסרט הדני "לב שקט" של בילה אוגוסט מ-2014.
סוזן סרנדון מגלמת אישה מבוגרת החולה במחלה סופנית. היא בוחרת לסיים את חייה, ומזמינה את בני משפחתה לבלות איתה את הסוף שבוע האחרון של חייה. סם ניל מגלם את בעלה המסור, ואליו מצטרפות קייט וינסלט ומיה וואסיקובסקה כבנות המתקשות להשלים עם ההחלטה.
בדרמה The Friend של גבריאלה קאופרוויית', קייסי אפלק ודקוטה ג'ונסון מגלמים זוג צעיר פלוס שתיים. כשהאישה לוקה בסרטן, מצטרף לתא המשפחתי חברם הטוב (ג'ייסון סיגל) שמקדיש את חייו לתמיכה בשניהם, ועל הדרך הופך לגיבור של העלילה.
