התפנית של טראמפ לכיוון איראן

החטא הקדמון היה האופן שבו מינה טראמפ את בולטון למשרה הנחשקת של היועץ לביטחון לאומי: הוא עשה זאת בעל כורחו. הנשיא לא סבל את בולטון, השפם הגדול שלו הגעיל אותו, הוא חשב שמדובר באיש של רעש וצלצולים, וטראמפ צריך תמיד את הבמה לעצמו כדי להשמיע, לבדו, את קולות הקקפוניה.

ג'ון בולטון עם דונלד טראמפ. לא סבל אותו(צילום: MCT)

אבל במפלגה הרפובליקנית לחצו, וטראמפ נעתר. אחרי ירח דבש קצר, כל מפגש ביניהם היה כמו התנגשות בין חזיז לרעם: בטראמפלנד רגילים שהנשיא נותן את הטון, אבל בולטון, כמו מיני-טראמפ, הילך במסדרונות והיכה בכל התופים: להחליף את המשטר באיראן, להפציץ את איראן, להשטיח את הטאליבן, לרסק את חיזבאללה, לכתוש את חמאס, להזיז כוחות לעבר קוריאה-הצפונית. לא סתם דבק בו הכינוי מחרחר מלחמה. בולטון חשב שקים ג'ונג און מוליך באף את הנשיא. שהטאליבן עושה ממנו צחוק. גם טראמפ בעבר אמר דברים דומים, אבל מה שמותר לנשיא לא התקבל כשזה נעשה על ידי מי שאמור להיות נושא כליו.

המתיחות בין השניים החמירה בשבועות האחרונים כשטראמפ החל בחיזור אחרי רוחאני, ואף אמר שישמח לפגוש אותו בלי תנאים מוקדמים. טראמפ כבר החל את מסע הבחירות שלו, והחודש אחוזי התמיכה בו ברוב הסקרים הגיע לשפל של ‭ 38‬ אחוז. הוא נואש להגיע להישג בליגה הבינלאומית: הוא חשב שהעריץ מפיונגיאנג יספק לו את הסחורה, זה לא קרה. עכשיו הוא קורץ לאייתוללות, וזה היה למורת רוחו של בולטון, וגם של ידידו הטוב ואיש סודו בנימין נתניהו. בולטון מכיר רק התנהלות אחת כלפי האויב: אגרוף פלדה ומילים קשוחות.

נשיא איראן חסן רוחאני. יסכים לפגישה רק אם יהיה בטוח שיקבל משהו מטראמפ(צילום: AFP)

גם טראמפ היה כזה, עד שהבין כי זה מניח מוקשים בדרכו לקדנציה שנייה: האמריקנים, גם רפובליקנים רבים, לא רק כועסים על התנהלותו הבריונית אלא גם מרגישים בושה שהוא הפך להיות הפרצוף של אמריקה. טראמפ הצהיר כי הוא אוהב לשלוט מתוך כאוס, ובהתחלה הוא די נהנה מהמריבות הקולניות בין פומפאו חביבו לבין בולטון. פעם אחת הטונים היו כל כך גבוהים בוויכוח בין השניים, והם התקרבו זה לזה באופן מפחיד עד שהיועצים נאלצו להפריד ביניהם. פומפאו הוא היס-מן של טראמפ, וגם לו יש אג'נדה: הוא נאמן לנשיא כי הוא זה שמינה אותו לשר חוץ והציב אותו בליגה הלאומית. לפומפאו יש אמביציות להתמודד לנשיאות ב-‭,2024‬ והאסטרטגיה שלו היא לפרוח לעת-עתה לצידו של הנשיא.

טראמפ, שהוציא את ארה"ב מהסכם הגרעין בעיקר בגלל שרצה למחוק את הישגו הגדול של אובמה, שולח לאייתוללות מסרים של פיוס. האיראנים לא טיפשים, הם יסכימו לפגוש את טראמפ רק אם יהיו בטוחים שיקבלו ממנו משהו. הם לא צריכים הזדמנות צילום איתו כמו שהיה צריך מקים ג'ונג און. הליכתו של בולטון מסמנת יותר מכל את התפנית שעושה טראמפ ביחסו לאיראן: הוא מביא רוחות חדשות. בולטון רקע ברגליים והלך הביתה. המשמעות היא גם שלנתניהו אין יותר בבית הלבן מישהו שחושב על איראן כמותו ורועם לנשיא באוזן את המסרים שהוא מקבל מירושלים.