זיהוי תהליכים: עדיף לא לקחת "אשת יפת תואר"
התורה מכירה באופי שעלול לפתח לוחם בשדה הקרב, ופרשניה מנסים לצמצם נזקים ולהגביה את הלוחם. הם מזהים תהליכים ורואים בסמיכות הפרשיות הבאות השתלשלות אפשרית שסופה אסון. אם רוצים להבין סיטואציה ולזהות תהליכים, עדיף לא להוציא בעריכה דברים מהקשרם
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
בכתבתו של מניב הוצגו הדברים באור גרוע והפוך מכוונתם המקורית. אנשים כמו הרב נאומבורג לא כל כך אוהבים מלחמות, ומעדיפים במקום לקבול על הרשעה - לחכות שיפלו עליהם בסיבוב הבא. ובגלל ש"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", וכנראה "שלום" זה להיות נחמד למי שהיכה אותך - לא יצאה תביעה נגד הכתב שלכל הפחות לא טרח לעשות מאמץ סביר כדי לגלות את האמת.
דווקא חשוב לזהות תהליכים
"זיהוי תהליכים" הוא הליך חשוב שמאפשר להסיק מסקנות, להפיק לקחים, ואם צריך - להרוג משהו כשהוא עדיין קטן. לאדם יש יכולת הפשטה וניבוי, תוצאות והשלכות, ומיום בריאת העולם ועד היום הזה צבר המין האנושי אי-אלו שעות היסטוריה. בעינינו ראינו תהליכים שהוכיחו את עצמם - ולפעמים הוכיחו רע מאוד.
מסיבות אלו אנחנו יכולים וצריכים לקחת אירוע נקודתי במציאות, ולהסתכל עליו ב"זום אאוט" מלמעלה, ובכך להוציא את המקרי ממקריותו, את האירוע מארעיותו, ולזהות אותו כחלק ממגמה ותהליך. את ההסתכלות על מקרה נקודתי כחלק מתהליך, מביאים חז"ל בפרשיית "אשת יפת תואר".
"כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' בידך ושבית שביו וראית בשוביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת אותה לאישה" (דברים כ"א, י'). התורה מכירה באופי שעלול לפתח לוחם בשדה הקרב, ומאפשרת לו לממש תאווה לקחת הביתה "שלל" מהמלחמה - אבל לא באופן מסואב של אונס, פורקן עיוור והשלכה מאחורי גבו את האישה שניצל. רק אחרי תהליך ארוך ומייגע (שהופך אותה לקצת פחות יפת תואר), הוא יכול לקחת אותה לאישה רשמית.
כלי קיבול של תאוות הלוחם היהודי?
התורה יודעת עם מי יש לה עסק, ומנסה לצמצם נזקים ולהגביה את הלוחם: "דיברה תורה כנגד יצר הרע", אומר רש"י, "ואם אין הקב"ה מתיר לקחת את האישה, הלוחם בכל אופן ייקח אותה ויישאנה באיסור".
את סיפור "אשת יפת תואר" לא רואים חז"ל כאירוע נקודתי "חתוך" מהמשך הפרשה, הם מזהים תהליכים ורואים בסמיכות הפרשיות הבאות השתלשלות אפשרית - את האישה סופו ששנא, סופם שייוולד להם בן סורר ומורה שיצא ללסטם את הבריות - וסופו שיתלו אותו על עץ.
יחד עם זה שחז"ל מזהים את התהליך, ורואים שיש סיכוי שהסיפור ייגמר רע - התורה עצמה בוחנת את האירוע באופן נקודתי ולא רק לאור התהליך האפשרי, ומתירה לקחת אשת יפת תואר. למרות ההיתר ההלכתי המעשי, "רוח התורה" (כמו "רוח החוק") קשורה לזיהוי תהליכים ומגמות.
חז"ל מזהים את היצר - ומפקחים עליו
הפרשיות הפותחות את פרשת "כי תצא" מסמנות לנו את המגמה של התורה להגביה אותנו כעם. לצמצם למינימום תופעות של יחס קשה לאשה מעם האויב, תופעות של עוול בהורשת רכוש, ותופעות של בן שסרר מן הדרך. התורה מציבה תנאים מחמירים ביותר ומציבה רף גבוה מאד של תנאים שמפורטים בחז"ל בשביל להכיל ילד שסרח עד מצב שאומרים חז"ל שמעולם לא היה ילד כזה. מעולם אף אחד לא עמד בכל התנאים הנפתלים המפורטים בחז"ל בשביל להיחשב על פי דין בן סורר ומורה.
לחתוך בגסות בעריכה, להוציא דברים מהקשרם בצורה בוטה ולעשות שיימיינג לר"מ במכינה, רק כדי להכניס אותו בכוח למגירת האג'נדות שבראש שלנו - כל זה לא יקרה כאשר נפתח ראייה מורכבת שמחזיקה בו-זמנית את החבל בשני קצותיו: מצד אחד התבוננות עמוקה ואמיצה על אירוע נקודתי מכל היבטיו - ומצד שני זיהוי תהליכים ומגמות שמסמנים ובונים את רוח הדברים.
לפנייה לכתב/ת 
