הבעיה של הכדורגל הישראלי היא לא מנטלית
נהוג כאן להאשים בכל הכמעטים וההתפרקויות של נבחרת ישראל במאני טיים את האופי של השחקנים. אז ההפך הנכון – אין לנו שום בעיה מנטלית – אנחנו פשוט לא מספיק טובים בכדורגל
במשך יותר מארבעה עשורים נבחרת ישראל בכדורגל נכשלת בניסיונות העפלה לטורניר גדול. מה לא ראינו בעולם הכמעט... אלי אוחנה משכיב את האוסטרלים, איל ברקוביץ' וחיים רביבו עושים קציצות מנבחרת אוסטריה (במשחק ענק של יוסי אבוקסיס) ויש עוד לא מעט דוגמאות.
תמיד היינו קרובים, תמיד ליד, עוד שנייה בארץ המובטחת, אבל בסוף כנראה נמשיך לבלות עוד 40 שנה במדבר. כמה דובר על ידי טובי המומחים (בעיני עצמם בעיקר) על המנטליות של השחקן הישראלי. איך הסבירו לנו שאם נולדת בצד הזה של המזרח התיכון, אז יש לך מגבלה שכלית גנטית שגורמת לך לעשות טעויות קשות ברגעי הכרעה.
שחקני נבחרת ישראל מאוכזבים(צילום: AP)
בנוסף, מכיוון שגדלת בשכונה כשחקן, סביר מאוד שאתה רק חושב על הימורים במהלך מסעות הנבחרת, בניגוד לשחקנים האירופיים שקמים ב־4 בבוקר לחטוב עצים, ואח"כ רצים חצי מרתון, אוכלים חצי עגל, ומגיעים לאימון אחרי התנזרות מכל תאוות החיים.
תסלחו לי על מה שאומר עכשיו, אבל מעולם לא קיבלתי את השטויות האלו. באשר לעניין המוטיבציה והרצינות, הנבחרת היא במה מרכזית אדירה עבור שחקן שרק אתמול שיחק סטנגה בשכונה, ויכול למצוא את עצמו למחרת שומר צמוד על כריסטיאנו רונאלדו.
לשחקנים במעמדים האלה יש רצון עז לאכול את הדשא! הם יודעים ששם יראו אותם סקאוטים. הם רוצים להוכיח למאמן שלהם בקבוצה שהוא צריך לתת להם יותר דקות. לעזאזל, הם רוצים שסבתא שלהם תהיה גאה בהם. מישהו צריך עוד סיבות להתאמץ? אתם חושבים שהם מסתכלים על השעון וחושבים על השולחן שהם שמרו במפגש הסטייק?
לגבי המנטליות, סיבת הסיבות ועילת העילות לכל ההפסדים, אני אומר ההיפך. כן, מה ששמעתם, הספורטאי הישראלי הוא חזק בעיקר בצד המנטלי, בהתמודדות פסיכולוגית, עבודה עצמית ומודעות. אז למה אנחנו נכשלים? פשוט מאוד, אנחנו פחות טובים בכדורגל.
אין כאן מספיק מתקנים לנוער, לא משקיעים בבתי הספר ולא מייצרים מספיק שחקני הגנה ברמות הגבוהות. בנוסף, אנחנו חלשים יותר מבחינה אתלטית, אבל כמו שאמרתי מחפים על זה ביכולת מנטלית. באופי החזק שלו מאור בוזגלו התגבר על שתי פציעות מסיימות קריירה.
טל בן חיים, מבלם יחסית מוגבל אתלטית, הגיע לאחת הקבוצות הטובות בעולם.
ברקוביץ' פירק לרסיסים את מנצ'סטר יונייטד הגדולה, באחד המשחקים הראשונים שלו בליגה האנגלית. אלי אוחנה, הילד מהשכונה, סחב את מכלן לגביע אירופה. רביבו הצליח בכל ליגה ובכל קבוצה שהוא הגיע אליה (שזו התמודדות נפשית בעיקר).
אני יודע שכולם רצים עכשיו לשלוח לי תגובות לדוגמאות הפוכות, אבל אני לא מדבר כאן באופן כללי על ההצלחות, אני מדבר על היכולות המנטליות, בכל הדוגמאות שהבאתי.
הנבחרת מפסידה לנבחרות שרוב שחקניהן משחקים בליגות הבכירות בעולם. ארגנטינה, ברזיל, ספרד, גרמניה, צרפת ועוד יכולות להרכיב לפחות חמש נבחרות, שבחלשה שבהן ישחקו שחקנים בקבוצות מובילות.
לנו יש שחקן אחד שמככב בליגה הסינית החלשה, עוד כמה מקוששים דקות משחק בקבוצות בינוניות, והשאר בליגה החלשה שלנו. ומה אומרים הפרשנים, איך הפסדנו? אהה, זה בגלל התפרקות מנטלית. אין לנו בלם אחד ברמה גבוהה, אין קשר אחורי גרזן, אין אפילו מוסר כמו ברקוביץ', או שחקן כמו רביבו. הדבר היחידי שיש לנו, ותפנימו את זה טוב, זה שחקנים עם אופי חזק ועצבי ברזל. כן.. מה שנקרא מנטליות!
לפנייה לכתב/ת 
הרצוג מיואש
צילום: AP
מומלצים
