בביקורה האחרון בישראל, דליה גראופה הגיעה לערב קריאת שירים וסיפורים של איש האשכולות, מתמטיקאי, יזם היי-טק, סופר, משורר ויינן זאב סמילנסקי, בנו של ס. יזהר ב"מילתא" ונהנתה. בעקבות התרשמותה מהקראת שיריו וסיפוריו והיכרותה הקודמת עם משפחתו, כששמעה שבני הזוג יגיעו לחתונה משפחתית במרילנד הזמינה את ד"ר סמילנסקי להרצות בשיקגו. ד"ר סמילנסקי פתח את המפגש בהקראת שני סיפורים קצרים בשם "טרקטור" על חיי שכניו במושב וריגש עד דמעות. הוא שילב בין קריאת פרוזה ושירה בנושאים שונים. הקראת חלק משירי האהבה היפים שנכתבו לרעייתו הנאה עוררו התפעלות. לאחר מכן הוקראו שירים על קין, שיר מביקור בארצות אירופה: הולנד הקפואה ושיר מנורבגיה. "שיריי מגיחים ממאורתם, רוטטים מתהליך הלידה" הסביר סמילנסקי "תהליך הכתיבה הינו אקראי מדידטציוני, המילים נובעות ממעמקים".

בלימוד שירה תמיד עלתה השאלה "למה התכוון המשורר" "אין לי מטרה בכתיבה". סיפר "לפני כ-15 שנה, כמה ימים לפני יום הולדתה ה-45 של אשתי נחה עלי המוזה. התחלתי לכתוב בשצף שירי אהבה והדפסתי אותם בסדרה של חמישה עותקים רק בשבילי ובשבילה. עותקים אלו לא פורסמו ונכנסו למגרה. לאחר מכן, עברו מספר שנים ולא הצלחתי לכתוב דבר. כתוצאה מהתסכול הזמני פיתחתי סימפטיה לקין. הבנתי את הרגשתו כשצפה שמנחתו של אחיו הבל רועה הצאן התקבלה ואילו קורבנו לא נרצה. ראיתי בו את הקורבן האמיתי המיואש. כאנלוגיה עכשווית חשבתי על שני ביולוגיים במכון וייצמן: האחד מצליח, מפרסם מאמרים בז'ורנלים הטובים ביותר וזוכה במענקים והשני נדה, כלום. אפשר להשתגע מכך לא?" את מחזור שירי האהבה לרעייתו, שירי קין ושירים אחרים הגיש לתחרות "שירת המדע" המתקיימת במכון וויצמן מידי שנה וזכה בפרס הראשון. (פרס שנתי ניתן למדענים פיוטיים.)

שירים אלו ושירים נוספים הרכיבו את ספר שיריו הראשון "צבע ביתך". בינואר האחרון התחיל לכתוב נובלה בשם "הג'נקייה" המתרחשת בסביבות העיר רמלה. "עיר מעניינת בה חיים יהודים, מוסלמים ונוצרים ויש בה הכול בכול מכול כול: שוק, אוכל, הרמוניה ופשע". את האהבה לרמלה ירש לדבריו מאביו ס. יזהר ז"ל שהיה מאוהב באזור מישור החוף הדרומי שבירתו רמלה, מצפונה נמצאות לוד ורחובות וממערב לה נמצאות נס ציונה וגדרה. נוף אזור זה אינו מרשים במפלים, יערות הצפון, או פלאי טבע אחרים אלא מורכב מגבעות נמוכות קומה . בספרו "מקדמות" כתב אבי "בקיץ כשכבר שום דבר לא צומח יש אובך באוויר וכמעט לא רואים כלום רק גבעות קטנות..." מדובר בנוף זעיר ששינה פניו והתמלא בבניינים, ופסולת חומרי בניין. גבולות הערים הטשטשו, רוב החקלאות נגדעה והאזור הפך לשממה. כתיבת ספרו תושלם בימים הקרובים. כשנשאל על דרך כתיבתו השיב "שבעת הכתיבה אינו יודע לאן יפנו פניו של הרומן ומה יהיה סופו. הוא כותב לסירוגין, כשמופיעה בקרבו תחושה מסוימת הוא מתיישב לכתוב. התוכנית מתגלית במהלך הכתיבה. "הסופר פיליפ מילטון רוט ענה לשאלה על תכנון סוף הסרט " לו הייתי יודע את סוף הסיפור כבר בראשיתו לא הייתי כותב". אני מרגיש כמותו". "אבא שלי היה סופר. בכל פעם שאחד מספריו יצא לאור הוא הראה אותו לאמי, בינו לבינה ונתן לנו עותק עם הקדשה בביישנות. לא עשינו מזה סיפור. אבי היה איש המילים וחפץ לברוא עולם של מילים. הוא לא כתב למען המוסר. הוא היה רגיש לעוול ולחולשת האדם והחברה לתיקונו. אלה הנושאים שעומדים מאחורי הסיפורים "חירבה חיזעה" ו"השבוי". בסופו של דבר הסיפור הוא סיפור. אבי שנא את המושג "ערכים". בספרו "עשן ושמו ערכים" טען שאסור לחנך לערכים. גם אני שונא ערכים. בדרך כלל השיח על ערכים מתקשר לצביעות הקבוצה המרגישה שערכיה טובים יותר מערכי הקבוצה השנייה" זאב סמילנסקי גדל ברחובות, עיירה קטנה מוקפת פרדסים. הוא היה בן הזקונים החכם שהחל לקרא מגיל שלוש". "כשהיינו נוסעים בדרכים הייתי קורא את השלטים שהודבקו על הרמזור: "מנקי ספות" "לוכדי נחשים" צבע ביתך ב-1500 שקלים.

שמו של ספר שיריו "צבע ביתך" נולד משלטי העבר. לאחר שירותו הצבאי השלים את התואר הראשון ,השני והשלישי במתמטיקה באוניברסיטה העברית. הוא לא נשאר בערוץ האקדמי אלא פנה לתחום ההיי טק ועבד בשתי חברות, סאיטקס ואורבוטק. לאחר מכן הקים שתי חברות סטראפ-אפ אחת בתחום הדיגיטלי -ייצור מצלמות חכמות ומבינות. החברה השנייה בתחום הביוטכנולוגי- עזרה במציאת תרופות למחלות הקשורות בייצור חלבונים. מעבר לכתיבה הוא עדיין עובד יומיים בשבוע במחקר. בין היתר, עוסק בעבודת כפיים. עד היום לזוג סמילנסקי כרם בן 12 דונם מאחורי הבית. כל המשפחה עובדת בכרם החל מזריעת שתילי הענבים ועד עיצוב הבקבוקים והכנת יינות "מישר" שזכו בפרסים רבים. לדבריו "היין הוא ההיי טייק של החקלאות". שיקגו נהנתה מביקורם של זאב וחיה סמילנסקי. השירים עדיין מהדהדים באזנינו. מצפים לראות את בני הזוג שנית בעיר, לקרוא את הספר החדש שיתפרסם בקרוב לשמוע שיר חדש על הביקור בשיקגו ולטעום מיינות מישר.

המלצת השבוע "משהו רקוב" Something Rotten

זו חוויה נהדרת לצפות במחזמר המהבהב והזוהר של האחים קרי וויין קילקפטריק "משהו רקוב" בתיאטרון לינקולנשייר בבימויו הפנטסטי, עשיר בדמיון של סקוט ויינשטיין. המופע הזה משעשע, מענג ומדהים את כל צופיו. יש בו את כל מה שמחזמר צריך שיהיה בו: סיפור חמוד, משחק מעולה, מוסיקה שסוחפות את הקהל וכוראוגרפיה יפהפייה ותלבושות יצירתיות. זהו המחזמר בה הידיעה שאסור להחמיצו. "משהו רקוב" מתרחש באנגליה בשלהי תקופת ה"רנסנס" שנת 1595. עלילת המחזה עוסקת באחים ניק KJ) HIPPENSTEEL ) ( שחקן משכמו ומעלה וניג'ל Alex Goodrich שחקן נפלא (בוטום, המתקשים להצליח במקצועם ככותבי מחזות כשהם מתחרים בפופולריות של היריב שלהם אליל הרוק ויליאם שקספיר. הם פונים למגיד עתידות ( השחקן הבלתי רגיל Ross Lehman ) המציע להם להעלות מחזמר בשם "אומלט" כדי להתחרות ב"המלט" של שקספיר. בין הדמויות מופיע גם שיילוק, גבירתי הנאווה ושמות רוב מחזות הזמר העכשוויים. שעתיים ועשרים דקות של המופע כל כך מהממות, מנקרות עיניים, מלהיבות את הקרביים ומהנות. אין אחד שלא נהנה ויצא עם חיוך. המשחק של כל השחקנים מצוין, התלבושות יצירתיות ומטורללות, הריקודים מעוררי השתאות. אין במחזמר זה מסרים פוליטיים או אנושיים. הוא פשוט תענוג צרוף.

לא להחמיץ! מומלץ מאוד.

המחזמר יועלה בתיאטרון Marriot עד ה-20 באוקטובר.

ב- Marriott Theatre, 10 Marriott Drive, Lincolnshire

לפרטים: www.MarriottTheatre.com

המחזמר הישראלי " ביקור התזמורת" The Band’s Visit

המחזמר "ביקור התזמורת" ניחן בקסם אישי. על המסך נראות שלוש כתובות "בבקשה לכבות את הטלפונים הסלולריים בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית. המחזמר "ביקור התזמורת" עתיר פרסים עשרת פרסי טוני, כולל פרס המחזמר הטוב היותר לשנת 2018 ופרס גראמי המבוסס על סרטו משנת 2007 של עירן קולירין שקצר הצלחה בניו-יורק יצא לסיבוב הופעות בארה"ב. שירים ומוסיקה נכתבו על ידי דויד יזבק על פי ספרו של איתמר מוזס. הוא הגיע לפני שבוע לשיקגו בכיכובו של השחקן כחול לבן ששון גבאי האהוב על כולנו. העלילה הידועה וההומוריסטית מתרחשת בישראל. לאחר חתימת השלום עם מצרים תזמורת מצרית אמורה להופיע בפתח תקוה אולם בדרך הולכים לאיבוד ושואלים איך להגיע ל"בית תקוה" עיירה בדיונית משעממת בנגב. בין הישראלים המקומיים, תושבי עיירת הפיתוח והנגנים המצרים נוצרת אמפתיה. ששון גבאי בתפקידו תאופיק אלמן חביב המנסה לשמור בכל כוחו על כבוד מצרים. דינה, השחקנית CHILINA KENNDY נפלאה ומשחקת את תפקידה של רונית אלקבץ ז"ל באותה נאמנות לרוח הסרט. היחסים בין דינה ובין תאופיק נפרשים במהלך טיול ערב לפארק בעיירה המנומנמת. העלילה הומוריסטית, פרצי צחוק נשמעו בקהל מידי פעם. לא רק שלטי כיבוי הטלפונים התנהלו בשלוש שפות. ההצגה כולה התנהלה בשלוש שפות. אם כי כמו בסרט, השפה השלטת הייתה אנגלית, בה מדברים אנשי התזמורת עם מארחיהם הישראלים. מפעם לפעם כמו במציאות הסתננו משפטים בעברית או בערבית בין הקבוצות לבין עצמן. לא ניתן תרגום למשפטים אלו. שלושת השפות הם חלק מהיופי. התפאורה יצירתית ומינימליסטית. כל העיתונים יצאו מגדרם והללו את המחזמר הייחודי. המחזה עוסק בהומור בסכסוך הישראלי ערבי ומראה שמתחת ללאום דת וגזע כולנו בני אדם עם מאוויים, תקוות, רצונות, חסרונות ויתרונות. היה נהדר, הקהל לא רצה שהמחזמר ייגמר, כל הקהל חיכה לעוד. בסוף המחזה נגנה התזמורת בכלי נגינה מזרחיים ומערבים קונצרט נפלא. המחזמר עתיר עשרת פרסי הטוני מבוסס על סרטו של עירן קולירין עטור השבחים הועלה בתיאטרון ברודווי כשנה.

לא להחמיץ! מומלץ מאד!

המחזמר יועלה ב- Cadillac Palace Theater עד ה-17 בספטמבר.

לפרטים: לקניית כרטיסים www.BroadwayinChicago.com

לקניית כרטיסים בקבוצה: groupSales@BroadwayinChicago.com