בית הנייר
קיבלתם דו"ח מהמשטרה? תדפיס מהבנק? מכתב מהביטוח הלאומי? כולם הודפסו במפעל "אניה שפירא" ביישוב עשרת. בשנים האחרונות התרחבה פעילות בית הדפוס ללקוחות פרטיים (תפיסתית היה פה שינוי מהותי"), והוא עבר שינויים טכנולוגיים מרחיקי לכת ("עובדים שהיו רגילים לתעשייה הישנה פתאום מייצרים את העתיד"). עכשיו מבקשים שם רק דבר אחד: שנצרוך מוצרים ישראליים
כל אחד מאיתנו "ביקר" בשלב כלשהו בחברת "אניה שפירא" ביישוב הקהילתי עשרת שבשפלה. ורובנו אפילו לא מודעים לכך. מדובר בחברת הדפוס שבה מכינים בין היתר את דפי פירוט האשראי, דפי חשבונות הבנק ואפילו את הדו"חות שאנחנו מקבלים ממשטרת ישראל. 120 מיליון מעטפות עם שמותינו ופרטינו האישיים מתחילות מדי שנה את דרכן במפעל ומסיימות אותה בתיבת הדואר שלנו.
"חברת אניה בכלל נוסדה כבית חרושת לנייר פחם בשנת 1936", מספר נתי שפירא, אחד הבעלים והמנכ"ל מאז 2002 – אז נוסף לחברה השם "שפירא". "בשנת 1952 החברה התחילה כאן, במקום הזה, להדפיס מוצרים בתחום הנייר הרציף. החל משנות ה־70 אנחנו בתחום ההדפסה של המידע המשתנה".
המדינה היא הלקוח הגדול ביותר של החברה. "אנחנו מדפיסים את כל המכתבים שהמדינה צריכה לשלוח לאזרחים שלה. לדוגמא: מס הכנסה, ביטוח לאומי וכדומה", מסביר שפירא, "אנחנו לא בית דפוס שעושה את מוצרי ההדפסה הרגילים, אלא למעשה חברת תוכנה שהמוצרים שלה בסוף התהליך מודפסים. אנחנו מעסיקים כ־15 מתכנתים מתוך 135 עובדים בסך הכל, החברה מקבלת מדי יום 400 קבצים מהלקוחות שלנו בתחום הבנקאות, הפיננסים, כרטיסי אשראי, קופות חולים ועוד, המתכנתים עושים את תהליך עיבוד הנתונים של הקבצים על גבי המכונות הדיגיטליות, ובסוף היום הקבצים האלה הופכים למכתבים שנשלחים ללקוחות הביתה".
לדבריו, "מכיוון שתחום הדפוס והדיוור הישיר התחיל לעבור עם השנים מהדואר המודפס אל הדואר האלקטרוני דרך המיילים, החלטנו לעשות כמה שינויים בחברה". כחלק מהמעבר אל הקידמה הטכנולוגית, "אניה שפירא" הקימה בשנת 2017 את המותג WOW, העוסק בדפוס אונליין. "בתחום זה, כל הנושאים – ההזמנה, התשלום, העברת הקבצים והייצור – זה תהליך שמגיע מהאינטרנט. הוא רק מסתיים בהדפסה פיזית של תמונה אישית על כל דבר שהלקוח בוחר", הוא מסביר.
המעבר מהעיסוק בלקוחות גדולים כמו המדינה לצרכנים פרטיים, היה מעבר לא פשוט. "פתאום אנחנו בקשר עם גברת כהן מחדרה, כמו שיאיר לפיד הגדיר אותה בזמנו", אומרת בחיוך הגר געש־אדרי, סמנכ"ל שיווק החברה, "זאת לקוחה אישית שיש לה את הבעיות הספציפיות שלה, וכשהיא מעצבת את הסלון, היא רוצה שהתמונה על הקיר תתאים בדיוק לצבעים בבית. לפעמים היא תבחר לשים תמונה של נוף מהטיול האחרון ולפעמים תמונה משפחתית. הקושי פה הוא לעבור ממעט לקוחות עם מחזור גדול לצרכן סופי שאצלו כל חשבונית באזור המאות שקלים, ולא המיליוני שקלים. תפיסתית, יש פה שינוי מהותי שחברה צריכה לעבור, לעשות בעצם טרנספורמציה של 180 מעלות, כדי להבין איך כל לקוח קצה קטן כזה הוא חשוב למרות שהוא המיקרו של המיקרו".
לדבריה, "אתגר נוסף הוא השוק הרווי שיש בישראל. בגלל זה ההשראה שלנו הגיעה מאתרים בחו"ל, שבהם מבטיחים ללקוחות שאפשר להדפיס את התמונות שלהם על כל דבר שירצו".
על מה למשל?
"אפשר להדפיס על מה שנקרא 'קטגוריות ליבה', שזה מה שאנחנו מכירים – אלבומים, לוחות שנה והגדות של פסח. אבל אנחנו מציעים גם קטגוריה שלמה של מתנות. זה יכול להתחיל בכרית וספל ולהסתיים במחזיק מפתחות או קופסת מתכת במתנה".
גם חומרי ההדפסה משתנים מלקוח ללקוח. "קנבס זאת הבחירה המוכרת אבל אנחנו מאפשרים הדפסה גם על עץ, זכוכית ואלומיניום. אנחנו אוהבים להגיד שאנחנו הקנבס והלקוחות הם היוצרים", היא מסבירה.
הטלפונים הסלולריים יצרו עוד תופעה. "אנחנו נתקלים יותר ויותר בתמונות שהן לאו דווקא של פרצופים, אלא של נופים, טקסטורות, חיות ועוד", אומרת געש־אדרי, "אנחנו מניחים שחלק מהדברים האלה לא הולכים כמתנה לסבתא, אלא משמשים לקישוט או אמירה בבית: אני היצרן, אני האמן, אני במרכז".
במבוכי המפעל אנחנו פוגשים את אורן מדקר, דפס הדפסה דיגטלית, מי שבפועל מייצר לנו את התמונות. "לבוא כל בוקר לעבודה זה מאתגר אותנו. אני כל הזמן פוגש פנים חדשות, תמונות חדשות, יצירה חדשה. התפקיד שלי הוא להדפיס את התמונות שלכם על חומרי גלם שונים. אני עושה את זה כבר 20 שנה. כאן גם הכרתי את אשתי", הוא צוחק ומצביע לעבר בחורה בהירת שיער ומחויכת שעומדת לצד אחת ממכונות ההדפסה הגדולות והמרשימות ביותר שיצא לנו לראות.
כחובב אמנות, הוא נהנה מאוד מהעבודה. "אני רואה תמונות מאוד מקצועיות של צלמים שנסעו לאיזה מקום שכוח אל. כשאני מדפיס את זה, כל הצבעים החזקים יוצאים החוצה. אי אפשר להתעלם מזה", הוא מספר – ומראה לי אחת מהתמונות החביבות עליו, נוף ירוק ורק עוצמה, לא מכאן. "יוצא לי לפעמים לפגוש לקוחות שבאים לקחת את ההזמנה שלהם. אני רואה את החיוך על הפנים שלהם ויודע שעשיתי משהו טוב למישהו". הוא לא שוכח לעשות יחסי ציבור למפעל. "חשוב שנצרוך כמה שיותר מוצרים ישראליים. זה לא רק טוב למצב הכלכלי אלא גם תורם לגאווה הישראלית, בסופו של דבר זה מפרנס אותי ואותך. זאת העבודה שלנו", הוא אומר.
גם המנכ"ל, שפירא, מלא ציונות. "עצם העובדה שאני תעשיין בישראל זה דבר שממלא בגאווה. זו זכות גדולה מפני שהמפעל מהווה בית שני למרבית העובדים בחברה. החל משנות ה־90 קלטנו את כל החבר'ה מהעלייה הגדולה מברית המועצות", הוא אומר, ומסב את תשומת ליבנו לעובדים הרבים שמקשיבים לו בשקיקה, "חלק די גדול מהם מחזיק בתפקידי הניהול הבכירים ביותר בחברה. זה יכול לקרות רק בתעשייה. זאת הגאווה שלנו".
"היתרון שיש לתעשייה הישראלית בתחום שלנו לעומת חזרות זרות זה העניין של עברית וימין־שמאל", מספרת געש אדרי. "כשאת מסתכלת על השווקים הבינלאומיים אין לנו הרבה יתרון, אבל ברגע שהלקוחות הם יהודים שגרים בחו"ל, הם מחפשים את הגופנים בעברית, את הסמלים הישראליים כמו חמסה, ראש השנה וכאלה. הם ימצאו את זה רק אצלנו".
אבל הגאווה הכי גדולה נובעת מהצלחתה של החברה להסתגל לשינויים. "לראות עובדים של עשרות שנים שהיו רגילים לתעשייה הישנה והנעלמת פתאום עובדים על מכונות חדשות עם טכנולוגיה חדשה ומייצרים את העתיד – זאת גאווה אמיתית", היא מסכמת.
בשיתוף התאחדות התעשיינים.
לפנייה לכתב/ת 
