איראן יכולה להפתיע גם אותנו
תקיפת מתקני הנפט של סעודיה הייתה אירוע מכונן במזרח התיכון. איראן, שנואשת מעול הסנקציות, הוכיחה שהיא אוחזת היטב בתחום "הרובוטיקה המעופפת" - הדבר הבא בשדה הקרב הקינטי, ושהיא יכולה גם להפתיע. ארה"ב לא מגיבה ומאבדת את יכולת ההרתעה. זה צריך להדאיג גם את ישראל
תקיפת מתקני הנפט הסעודיים לפני שישה ימים היא אירוע מכונן שמשפיע ישירות על המזרח התיכון וגם ישירות על ישראל. אפשר להעריך שזהו האירוע החשוב ביותר שאירע במזרח התיכון בשנה האחרונה. הוא לא רק גרם לעליית מחירים בשוק הנפט העולמי, אלא גם הוכיח שלאיראן יש יכולות צבאיות מתקדמות בהרבה מכפי שהעריכו וכי מדינות האזור המתנגדות לאיראן עלולות לפגוש את היכולות האלה הרבה יותר מוקדם מכפי שצפו.
הפרטים של מאיפה בדיוק שוגרו הטילים והכטב"מים האיראניים ואיך פגעו בדיוק הרסני במטרותיהם עדיין אינם ידועים במלואם. אבל על פי מה שהתפרסם עד כה אפשר לשחזר את התקיפה בקווים כלליים: אחרי השעה 3:00 בלילה ב-14 בספטמבר, שוגרו מהחוף הדרום-מערבי של איראן בין 12 ל-20 טילים וכטב"מים מתאבדים לעבר שני יעדים בחוף המזרחי של סעודיה: המתקן הגדול בעולם לעיבוד נפט באבקאיק ושדה הנפט חוראיס.
הטילים, שככל הנראה היו טילי שיוט, וכלי הטיס הלא מאוישים פגעו במטרותיהם בדיוק רב והצליחו לחתוך בחצי את תפוקת הנפט הסעודי. עובדה שגרמה מיד לתגובה כמעט היסטרית של שוק הנפט העולמי והמחירים בו עלו לשיאים שלא ראינו כבר שנים רבות.
למעשה, העולם אינו צריך לחשוש למשבר אנרגיה מכיוון שיש עודף כושר ייצור נפט בשוק העולמי. ארה"ב עצמאית מבחינה אנרגטית ויש לה רזרבות אסטרטגיות של נפט שאם יהיה צורך היא תמכור לבעלות בריתה. גם לרוסיה ולעיראק יש כושר ייצור שאיננו מנוצל במלואו ולכן האפקט על שוק האנרגיה העולמי הוא לא הדבר החמור ביותר באירוע התקיפה האיראנית.
ישנם היבטים חמורים יותר, כמו למשל, העובדה שאיראן הוכיחה שיש לה יכולת לייצר חימושים מתוחכמים וארוכי טווח שמסוגלים לפגוע בדיוק של מטרים ואולי אפילו עשרות סנטימטרים במרחק של מאות קילומטרים. גם אם חלק מהחימושים האלו לא הגיע ליעד, והיו שם כנראה גם נפלים, רוב מה ששוגר פגע בדיוק מעורר השתאות.
מדובר כנראה בתמהיל של טילי שיוט וכטב"מים מתאבדים שמתפוצצים על מטרתם. כולם מתוצרת איראן. הם היו מצוידים במנגנוני ניווט והתבייתות משוכללים ביותר והיחידות האירניות ששיגרו אותם היו מצוידות במודיעין מדויק ביותר שבלעדיו לא היה לתקיפה האיראנית אפקט כה הרסני.
לא רק שהאיראנים יודעים לייצר כלים כאלה, אלא שהם גם מסוגלים לתפעל אותם בדיוק קטלני. למעשה, איראן הוכיחה בתקיפה על סעודיה שהיא אוחזת היטב בתחום "הרובוטיקה המעופפת" שהיא הדבר הבא בשדה הקרב הקינטי - של חימושים הפוגעים פיזית במטרתם, להבדיל מתחום הסייבר שהוא התחום המתפתח בשדה הקרב הקיברנטי.
"הרובוטיקה המעופפת" הזו אפשרה לאיראנים לשגר טילי שיוט שעפים בגובה נמוך מעל פני הקרקע וכטב"מים, שגם הם קשים מאוד לגילוי על ידי המכ"מים הסטנדרטיים, ולפגוע בדיוק ובהפתעה מרשימים. שום אמצעי גילוי אמריקני, סעודי, בריטי או גורם צבאי אחר הנמצא באזור לא ידע מראש על התקיפה, לא התריע עליה וגם לא הצליח להתריע על הטילים והכטב"מים שהיו בדרכם למטרתם.
ההפתעה היא הישג צבאי איראני נוסף שחייבים לציין ולזכור אותו גם כשמדובר בישראל. אך לא רק ההפתעה, אלא כל היכולת הצבאית הזאת בשילוב עם תרגיל הונאה תודעתי שבו ליהקו האיראנים את המורדים החות'ים מתימן לתפקיד מי ששיגר את המתקפה הזאת, כתגובה לגיטימית על ההפצצות של חיל האוויר הסעודי בתימן, ראוי לציון.
בדיקת הממצאים, כיווני הפגיעה והאמצעים המתוחכמים שהאיראנים עשו בהם שימוש, למעשה שוללים מכל וכל את האפשרות שהחות'ים הם שביצעו את התקיפה וכי טילי השיוט והכטב"מים המתאבדים שוגרו מתימן. אבל האירנים הצליחו באמצעות החות'ים ליצור לעצמם "מרחב הכחשה" וגם כאן הם הצליחו, תעיד על כך התגובה הרוסית שעד היום טוענת שכלל לא ברור שהאיראנים עצמם הם אלה שתקפו. בקיצור, מבצע צבאי מוצלח ביותר שגם צה"ל היה מתברך בשכמותו.
אחת הסיבות לזה שהאיראנים ביצעו את ההתקפה על סעודיה ופגעו בתפוקת הנפט הסעודי היא שהם זקוקים נואשות לעליית מחירי הנפט. בעקבות הסנקציות האמריקניות, במקום לייצא 3.2 מיליון חביות ליום, היום הם מייצאים פחות מ-400 אלף. זה גרם לירידה דרסטית בהכנסות של טהרן ועליית מחירי נפט בשיעורים של 10% ויותר, כמו שקרה, מפצים אותה על אובדן ההכנסות.
כך שלאיראן יש אינטרס כלכלי מובהק בזה שתפוקת הנפט הסעודית תיחתך בחצי, אפילו זמנית, ושתהיה עליית מחירים. למי שעוד יש אינטרס בזה, זה כמובן לרוסים, שיש להם עודף של כושר ייצור. הם רוצים למכור נפט וכל דולר שנוסף בחבית נפט עושה לפוטין את היום.
אבל לעצם התקיפה האיראנית יש עוד השלכות שראויות לציון. עצם ההחלטה לבצע את התקיפה שאין ספק שהתקבלה בהשתתפות פעילה ובאישור המנהיג העליון, עלי חמינאי, מעידה על שני דברים. האחד שאיראן נואשת עד כדי כך שהיא מבצעת אקט מלחמתי חמור נגד מפיקת הנפט מהגדולות שבעולם, סעודיה, בידיעה ברורה שלצד השני יש יכולת להסב לאיראן נזק דומה ואף גדול יותר. הרי איראן היא מפיקת נפט גדולה ולארה"ב ובעלות בריתה במפרץ הפרסי יש יכולת להשבית ללא קושי ולהרוס לשנים את תעשיית הנפט האיראנית. הדבר השני, הוא שאיראן מעריכה שארה"ב לא תעניש אותה, וגם אם כן תתקוף, זה לא יסב לה נזק שלא תוכל להתגבר עליו.
סעודיה וחברת הנפט שלה, "ארמקו", יתגברו בתוך זמן לא רב על כושר הייצור שנפגע באבקאיק ובחוראיס. אבל איראן, שנמצאת כעת תחת סנקציות אמריקניות קשות, לא תוכל להתאושש במשך שנים אם למשל ארה"ב תתקוף אותה. איראן לקחה סיכון מחושב מפני שהיא כנראה משוכנעת שארה"ב חוששת ממלחמה, וכך גם סעודיה, ולכן היא העזה לבצע אקט שבהחלט נופל תחת ההגדרה של "קאזוס בלי" (בלטינית - אירוע המצדיק מלחמה).
ככל הנראה ארה"ב תסתפק בהטלת סנקצוית כלכליות נוספות ולא בתגובה צבאית, וזה כשלעצמו מעמיד גם את סעודיה, גם את ארה"ב וגם את ישראל בסכנה גדולה יותר. איראן רואה שהיא יכולה לתקוף וארה"ב מפחדת להגיב. ובכך איבדה מעצמת החסות של המחנה הסוני המתון ושל ישראל את מעט ההרתעה שעוד הייתה לה באזור הזה. מה שמהווה סימן לא טוב לבאות.
אם האמריקנים לא יגיבו, סביר להניח שהאיראנים הנואשים שכלכלתם הולכת ונהרסת יבצעו אקטים מלחמתיים נוספים מהסוג הזה, שאחד מהם עלול להיות מכוון גם כלפי ישראל. וזו עוד סיבה שמחייבת אותנו לתשומת לב. לא רק שצה"ל וגורמי הביטחון צריכים להיות מודאגים מהעובדה שהאיראנים הצליחו לבצע מתקפת פתע, אלא גם מההיבט המקצועי.
רוב הסיכויים שהתקיפה בסעודיה לא בוצעה על ידי אנשיו של קאסם סולימאני, שלא הפגין יכולות ביצוע מרשימות עד עכשיו, אלא על ידי יחידות סדירות של משמרות המהפכה ואולי אפילו חיל האוויר האיראני שפעלו משטח איראן בתמיכת המערכת הצבאית האיראנית. אפשר לראות בסולימאני מעין מפקד על של מליציות חמושות שהיכולות שלהן מוגבלות ולכן הוא פחות צריך להדאיג אותנו.
מה שצריך להדאיג זה היכולות הצבאיות הממסדיות של איראן שגם אותן אנחנו עשויים לפגוש במוקדם או במאוחר. אבל גם סולימאני כבר הוכיח לנו לפני חודש שהוא כבר נכנס לעידן ה"רובוטיקה המעופפת" כשניסה לשגר לעבר רמת הגולן הישראלית נחיל רחפנים מתאבדים. הניסיון סוכל אבל אין להוציא מכלל אפשרות שסולימאני ינסה שוב, אולי אפילו בקרוב, אולי אפילו באמצעות טילי שיוט וכטב"מים.
עזה ירדה מראש סדר העדיפויות
בינתיים נראה שסולימני עובד קשה בעיקר על הקמת המסדרון היבשתי שבאמצעותו יעביר טילים מדויקים, כטב"מים, ומערכות הגנה אווירית לסוריה ומשם גם ללבנון. הוא אינו חדל ממאמציו גם להקים או לבסס חזית שיעית-איראנית נגד ישראל בסוריה ולתמוך במאמץ דיוק הטילים בלבנון.
החוליה החשובה ביותר בעיני מפקד כוח קודס היא כנראה מעבר הגבול בין עיראק לסוריה בצפון-מזרח סוריה ובצפון-מערב עיראק. בצד הסורי, המעבר ממוקם ליד העיירה אלבוכמאל ובצד העיראקי ליד העיירה אלקאים, וגשר חשוב על נהר הפרת שנמצא לידה.
בעיראק, סולימאני אינו יכול לפעול בחופשיות, בגלל ההתחייבויות שיש לממשלת עיראק השיעית לאמריקנים ומפני שראש ממשלה, עאדל עבד אל-מהדי, אינו רוצה ואינו מוכן להפוך את ארצו לגרורה איראנית ולגרור אותה למלחמה בזמן שהיא עדיין מלקקת את פצעי המלחמות הקודמות וכיבוש דאעש.
לעומת זאת, בצד הסורי, יכול סולימאני לעשות כל שעולה על רוחו בחסות משטר בשאר אסד. ולכן הוא הפך את העיירה אלבוכמאל ואת מעבר הגבול הסורי למרכז לוגיסטי מרכזי בדרך היבשתית המוליכה מאיראן לסוריה וללבנון. כדי להגן על המרכז הלוגיסטי הזה וכדי לתפעל אותו הקימו האיראנים מחנות צבאיים ומוצבים של מליציות שיעיות עיראקיות, לבנוניות וסוריות שתפקידם להדוף כל התקפה על המרכז הלוגיסטי הזה ולאפשר את פעולתו התקינה.
המעבר הזה הוא למעשה צוואר הבקבוק שדרכו חייב המסדרון היבשתי האירני לעבור. ולכן, תפעולו וההגנה עליו הם כה קריטיים ועליהם מתנהל בעצם בימים האלה מאבק שעל פי הפרסומים גם ישראל היא שחקן מרכזי בו.
מה שתואר לעיל ממחיש פחות או יותר עד כמה הזירה הצפון-מזרחית היא כעת הבעיה הביטחונית מספר 1 של מדינת ישראל. מערכת הבחירות שהסתיימה והמערכה הקשה לא פחות של הקמת הממשלה מסיטים את תשומת הלב של הציבור הישראלי מהמצב הביטחוני המחמיר. אבל אפשר לומר כבר עכשיו שההתפתחויות האחרונות מכיוון הציר השיעי-רדיקלי בהובלת איראן גורמות לכך שעזה ירדה למקום שני בסדר העדיפויות הביטחוני של ישראל.
במערכת הביטחון מעדיפים להתמקד כעת בעיקר בזירה הצפון-מזרחית ובהתכוננות לכל מיני התפתחויות בהתנהלותה של איראן הנואשת במקום לעסוק בעזה שנחשבת לבעיה מקומית ולא מסוכנת קיומית. אבל ייתכן מאוד שעזה תדחוף את עצמה לראש סדר היום, גם בעיצומם של ימים אלה, בגלל היריבות בין הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני לבין חמאס השולט ברצועה.
הג'יהאד האיסלאמי, שמנהיגו יושב בדמשק, מעוניין לגרום לעימות בין ישראל לבין חמאס אפילו אם כתוצאה מהעימות הזה ישראל תיכנס לעזה. מהלך כזה משרת את פטרוניו האיראניים וגם את האינטרסים המקומיים שלו ברצועה. לכן הג'יהאד האיסלאמי יורה מדי פעם רקטות לעבר ישראל בידיעה ברורה שהסבלנות בירושלים תפקע בקרוב וצה"ל יצא למערכה נוספת בעזה אם יהיה צורך.
חמאס עושה הכול כדי לסכל את זה אבל לא ברור אם יצליח. לכן גם עזה היא בעיה שהיינו מעדיפים כרגע לא להתעסק איתה, היא עלולה לדחוף את עצמה לראש סדר היום לפחות לזמן קצר. בישראל עדיין מקווים שאפשר יהיה להגיע להסדרה בלי מערכה גדולה, מה שיאפשר להתרכז בגזרה הצפונית.
אתמול כינס הרמטכ"ל אביב כוכבי את הסגל הבכיר של צה"ל, מדרגת סגן-אלוף ומעלה, למה שמכונה "פורום מבצעי". הפורום שמע מפי אלופי הפיקודים והרמטכ"ל הערכת מצב מעודכנת ואת ההנחיות לגבי האסטרטגיה והטקטיקה שצה"ל עומד ליישם כתוצאה מהפקת הלקחים של האירועים שהיו בכל הזירות באוגוסט האחרון.
אוגוסט 2019 היה עתיר אירועים לא רק בצפון אלא גם בעזה וגם ביהודה ושומרון, וצה"ל בראשות הרמטכ"ל מיהר להפיק לקחים ולעדכן את קציניו. העובדה שהפורום המבצעי הזה מתקיים בעיצומם של המגעים להרכבת ממשלה חדשה אינה מקלה על כוכבי, על האלופים וגם על פקודיהם לגבש מסקנות והחלטות חד משמעיות.
בצבא גם מציינים כי צה"ל עומד להשלים בקרוב את הליך ההכנה של התוכנית הרב-שנתית הבאה של צה"ל, "תנופה" שמה, שאמורה להוליך אותנו עד לשנת 2024 עם מבט לעתיד עד 2030. התוכנית הזאת אמורה להיכנס לתוקף ב-1 בינואר 2020. אבל זה כבר לא יקרה, גם כי אין עדיין תקציב ביטחון, גם כי אין שר אוצר, וגם כי עוד אין ממשלה. חוסר ודאות זה שם המשחק.
לפנייה לכתב/ת 
