המו"לית החרדית הראשונה מרימה ידיים: "הם הצליחו להרוס אותי לחלוטין"
מרגע שקנתה את הביטאון החרדי-ספרדי, "יום ליום", מצאה עצמה נעמה עידן מנהלת קרבות בכמה חזיתות: מול המפרסמים שהחרימו, מול המנויים שבוטלו באופן מכוון, מול העולם החרדי גברי שמתנהל בהפרדה גם בעסקים - ובעיקר מול תנועת ש"ס, שהייתה בעבר ביתה הטבעי. נעמה עידן הפסידה את העיתון ופותחת פה
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
לאחר מאבקים בלתי פוסקים נאלצה עידן למכור לאחרונה את העיתון, ובראיון חשוף היא מספרת על דרך החתחתים שעברה בעולם הגברי, על התנהלותו של עולם העיתונות החרדי – ומפנה אצבע מאשימה כלפי התנועה שהייתה עבורה הבית הראשון, אך לא בחלה בשום אמצעי, לטענתה, במאבק נגדה.
קיראו עוד בערוץ היהדות :
- מתפללים ביחד: יונתן רזאל וזלמן שטוב שרים סליחות
- בחרנו באהבה: רגעיה הגדולים של החברה הישראלית/ פרופ' רוחמה וייס
- על שלט באוטובוס ציבורי - חרדי עם פני חזיר: "אנטישמיות בישראל"
בשנת 2017 עשתה עידן היסטוריה כאשר רכשה את מניות עיתון "יום ליום" מאיש העסקים בועז אברהמי, שהחזיק במירב מניות. במקביל, תנועת ש"ס בהסתדרות הייתה השותפה המחזיקה בשאר מניות העיתון. בתנועה החרדית לא אהבו את השותפה החדשה, ותשעה ימים בלבד לאחר הרכישה פתחו במקביל את "הדרך" - ביטאונה החדש של התנועה.
מיד עם השקתו של "הדרך" זכה הביטאון לכינוי "דרעיתון", וכבר בגיליון הראשון שלו התקבלה החלטת מערכתית שנויה במחלוקת: מעמודי החדשות בלטה בהיעדרה (שלא במפתיע) התייחסות כלשהי לחקירתם במשך שעות ארוכות של יו"ר ש"ס, אריה דרעי, ושל רעייתו יפה, בחשד לביצוע עבירות של טוהר המידות.
"מנוי? מס מפלגה"
בעידן הסמרטפונים נותר המגזר החרדי אולי היחיד שניזון מעיתונות פנימית בלבד, בעיקר בקרב ציבור "בני התורה" הניזונים ממנה כצינור מידע יחיד. ועל אף הקמת "הדרך" על ידי דרעי, "יום ליום" המשיך לראות עצמו כביטאון הציבור החרדי-ספרדי.
אבל חברי הכנסת של ש"ס חשבו אחרת: הם החרימו את העיתון שהיה בעבר ביתם הטבעי וחדלו מלהתראיין אליו. לדברי עידן, גם חלק ממשרדי הפרסום החרדיים בחרו להתיישר עם הקו החדש של ההחרמה.
ודווקא אז הגיעה תביעה לפירוק החברה מצד בית הדפוס, שהובילה את עידן להכריז על עצמה כפושטת רגל - ולמכירת העיתון במרכז על ידי בית המשפט לאנשי העסקים יוסי שינובר ואריאל קוניק.
"בגלגולי הראשון בעולם התעסוקה הייתי מורה ברשת 'מעיין החינוך התורני'", מספרת עידן בראיון מיוחד ל-ynet. "יחד עם החתימה על חוזה העבודה אז, הגישו לי טופס לחתום על מנוי ל'יום ליום'. קראתי לזה 'מס מפלגה', כחלק מהעסקה, אבל לצערי כבר אז תוכן מעניין של ממש לא היה בו.
"אם מראש אין מה לקרוא בו, ואנשים עושים מנוי בלי רצון אלא מתוך כפייה - סופו שיזרקו אותו לפח. כשבדקתי לפני הרכישה את מצבו, ראיתי שזה לא השתנה מאז ימיי כמורה".
עיתון חרדי עם נשים ועם לימודי ליבה
אם לא ברור עד כמה צייתן הציבור החרדי, גם הספרדי, מספרת עידן כבדרך אגב כי "יום אחרי שש"ס פתחו את 'הדרך', קיבלתי ביטול של אלפיים מנויים בפקס. לא יכולתי להיות ממש עצובה. העדפתי שיעשו מנוי לעיתון מתוך רצון ולא בכפייה". עידן מבהירה כי המנויים בוטלו על ידי חיים ביטון, מנכ"ל ש"ס ומי שעומד גם בראש "מעיין החינוך התורני", שהיה גם - באופן אירוני - שותפה לעיתון דרך סיעות ש"ס בהסתדרות.
נעמה עידן (גילוי נאות: חברת ילדות שלי עוד מימי "גן רוחמה"), עברה מעולם החינוך לעולם העסקים, והייתה עד לפני שנתיים בעלת משרד פרסום מצליח בבני ברק, מקום נוח כלכלית עם מגוון לקוחות מרוצים. לדבריה, מו"לות של עיתון - כל עיתון - לא היה בתוכניות.
עידן בחרה במעורבות אקטיבית: "הובלנו קו שלא היה קיים בעיתונות החרדית, שהיה נאמן להלכה ולרוח היהודית - אבל גם דיבר על לימודי ליבה; על בתי הספר הממלכתיים-חרדיים (ממ"ח). אנחנו התחלנו לסקר אותם, ופתאום אנשים נחשפו לאופציה הזו.
"כך גם בענייני נשים: אני לא חושבת שאישה לא יכולה לעשות חדשות, ולא חושבת שצריך לראיין רק אנשים חרדים למדורי פוליטיקה וחדשות. לא צריך להעלים, לא צריך לפסול".
כשעסקאות נסגרות בעזרת הגברים
אבל לא כך החלה עידן. היא דווקא ניסתה לפנות לבכירי ש"ס בשפה שלהם: "ביום הרכישה שלחתי לאריה (דרעי) הודעת טקסט. כתבתי שפניי לשלום ושאני מזמינה אותו לבחור את המנכ"ל ואת העורך. חזר אליי בן אדם מטעמו שאמר לי שהוא לא מעוניין".
מאותו היום החלה המלחמה, ולדברי עידן בכל האמצעים, כולל השמצות אישיות: "אמא שלי נהגה לחלק את העיתון למי שרצה. באחת הפעמים התנפלה עליה אשתו של בעל אחת החנויות: איך היא מעיזה לחלק עיתון של אישה חילונית נגד הרבנים. אמא שלי יצאה משם בוכה. היא בכתה אחר כך כמה ימים. לא האמינה איך הם מדברים ככה עליי, על הבת שלה, ולא מקשיבים לה כשהיא עונה שאני בכלל אישה חרדית".
וכל זה כשאת אישה בעולם שמרני ודתי, המתנהל על ידי גברים ובין גברים.
"זה עניין לא שיגרתי לאישה באופן כללי בישראל. אני אחת משלוש, בסך הכל. אבל כשאת אישה חרדית זה לא פשוט פעמיים. המון עסקאות נסגרות בבית הכנסת, בשטיבל, במקווה, בלצאת רגע אחד לתפילת מנחה ועל הדרך לדבר.
"באירועים ושמחות ראיתי לא מעט אנשים יושבים ביחד באזור של הגברים, מדברים ועושים עסקים, כשלי, כאישה, אין לי את הגישה לשם. ההפרדה לא פשוטה כשאת מעוניינת לסגור דברים בצורה נוחה. צרפי לזה את העובדה שחלק מהגברים החרדים, בייחוד החסידים, לא יודעים להתמודד עם נשים.
"הייתה לי פגישה הזויה עם מישהו מהעיתונות החרדית, שהייתה לו סגנית, אגב. במשך פגישה של שעה וחצי הוא לא הסתכל עלי,י אלא על המחשב; הזיז את העכבר ממקום למקום כשהוא בוהה במסך, ואמר לי: 'תמשיכי לדבר, אני מקשיב'. באיזשהו שלב למדתי להתמודד עם זה. למשל, מול רבנים. התחלתי פשוט לעשות שיחות טלפון במקום לתאם פגישות, וזה עבד מצוין".
"הבנתי שאני חייבת להרים ידיים"
בתחילה התקשתה עידן להבין את תופעת משיכת הפרסומות מהעיתון שבבעלותה: "חברות שפרסמו בהיקפים מסוימים שנה קודם לכן, הפסיקו לי פתאום את תקציבי הפרסום, שנעלמו או צומצמו באופן דרמטי. הדרך שלי להתמודד עם זה הייתה לשלוח מייל ישירות לבעלים או למנכ"ל".
עידן שאלה ישירות מדוע לפרוש כשהעיתון משתפר ומעלה הילוך - וגם האם יש פוליטיקאים חרדים הקשורים בהחלטה. "לחלקם עצם השאלה גרמה להגיש שלא בנוח... המייל שלי הספיק ברוב המקרים לשכנע את הבעלים שיש פה משהו לא מוצדק, ומשרד הפרסום החרדי התיישר בהתאם. הפעלתי לקוחות לשעבר שפרסמו, כל מה שצריך. התהליכים היו מאוד לא פשוטים".
הצלחת לשנות תוכן, הצלחת עם פרסום, את מעידה שהמנויים עלו, אז מה קרה?
"קרוב לשנה שאני מחפשת מישהו עם כיסים עמוקים משלי שיתעניין בעיתון ובפוטנציאל הכל כך משמעותי שלו. לא באתי עם מיליונים בצד להזרים. לכל אדם שהגעתי, הגיעו גורמים מסוימים שגרמו לו לרדת מזה. אפילו עד למקסיקו הגיעו אותם גורמים עם הכפשות ושקרים עליי. הבנתי שאני לא יכולה להמשיך ככה. במקביל היו בעיות. עיתון זה עסק לא פשוט מכל בחינה, ובטח שעיתון עם בעיות כמו 'יום ליום', שהיה במצב קשה עוד לפני שרכשתי אותו".
לעידן חשדות משלה, והיא מציינת כי "העיתון של ש"ס, 'הדרך', יוצא באותו בית דפוס. בדיוק חגגו שם את גיליון המאה והדפיסו שם שבעה מוספים".
יש איזה שלב שאת אומרת "אני רוצה להרים ידיים, די, אין לי כוח"?
"הייתי נורא עייפה כל הזמן בחודשים האחרונים, אבל ידעתי שאני חייבת כסף לאנשים וצריכה להחזיר להם", היא אומרת כשקולה נשבר. "אבל אחרי שהתחילו להרוס בכוונה, וכל הקירות סביבי החלו לקרוס - הבנתי שאני חייבת להרים ידיים. הכרזתי על פשיטת רגל. נתתי לכולם ערבות אישית בלי בעיה, כי מעולם לא חשבתי להרים ידיים. אבל הם הצליחו, הצליחו להרוס אותי לחלוטין, כלכלית".
איך העיתון עדיין יוצא?
העדפתי שיהיה משהו מטעם בית המשפט, גורם חיצוני נטרלי שיחליט על גורל העיתון. זה כבר החלטה שהיא לא שלי. הייתה התעניינות של קונים. מצד שני, בית המשפט היה ערני גם לכך שיש מי שרוצים לקנות אותו כדי להרוס אותו. השופטים לא מטומטמים".
"תמונת עולם עיתונאית מעוותת"
גם בתוך המצוקה וההרס שהיא חווה בימים אלה, עידן לא מאבדת את האמונה בחשיבותה של תקשורת חרדית פתוחה: "כל אדם שדואג לעתידה של מדינת ישראל, ויודע שכרבע מתלמידי כיתות א' הם חרדים, צריך להבין שחייבים עיתונות חרדית שיכולה להביא קו אחר. שעיתון לא נמדד רק בגודל, אלא גם בהשפעה וביכולת לייצר סדר יום חדש. אז אולי קונה עתידי לא ירצה אותו בשביל לעשות כסף, אבל מי שרוצה לעשות - שינוי זה המקום".
מה את מצפה שיקרה עכשיו?
"שהעיתון ימשיך. בלעדיי, לדעתי. לי מאוד חשוב שהתהליך הערכי שעשינו ימשיך. אם מישהו יבקש ממני להישאר, לא אגיד לא. התקשורת החרדית היא בעייתית ואינטרסנטית. למדתי שמוכנים ללכלך ולהרוס, העיקר הכסף.
"זו תקשורת מגויסת, לכל מפלגה יש עיתון שמסקר את הפוליטיקאים שלה, כשמקביל יש מפלגות שלא יוזכרו – או יוזכרו כ'עוכרי ישראל'. אני חושבת שכאשר אברך קורא רק תקשורת חרדית, הוא מקבל נכון לעכשיו תמונת עולם מעוותת. אז הנה, יש גורם אחד שמעז להביא את התמונה המלאה.
"בחודש שעבר נתנו במה לפוליטיקאית אישה. זה דבר שלא קיים בשום עיתון חרדי. אפשר להבין את האמת על העולם מעבר למה שמטיפים, לדבר על ערכים - דבר שבעיניי הפוליטיקאים החרדים מאוד מסוכן. האמת מסוכנת. נוח להם לספר סיפורים, לספר מה יקרה אם הם לא יהיו בכנסת. כשאני נכנסתי לעיתון, גיליתי שיש 'רשימה שחורה' של רבנים - חלקם של ש"ס - שאסור לראיין. אני שואלת אותך בכנות, מי מנהל את ש"ס - הרבנים או הפוליטיקאים?"
הן תנועת ש"ס והן אריה דרעי סירבו להגיב לטענות.
- סייע בהכנת הכתבה: קובי נחשוני
