"בישראל היו 14 מפעלי אבן ואנחנו נשארנו האחרונים"
מערת המכפלה, כנסיית הקבר, רחבת הכותל, בית המשפט העליון, משרד החוץ, מוזיאון המטרופולין בניו־יורק, מגדל טראמפ בשיקגו ועוד שלל אתרים יוקרתיים - בכולם נמצאת האבן הירושלמית של "שיש ירושלים", עסק שעובר כבר שלושה דורות. ולמרות ההצלחה, העתיד לא ברור. "בארץ אין העדפה למוצרים כחול־לבן. בפרויקטים הגדולים מעדיפים להשתמש בייבוא", מספרים בצער הבעלים
בשיתוף התאחדות התעשיינים
צילום: חגי דקל, עריכה: גיא פוקס, הפקה: דולב לשם, תחקיר: שביט חילו.
הסבא של אריק וחנן גרבלסקי, שהקים את מפעל "שיש ירושלים" לפני 100 שנה, כנראה לא העלה על דעתו שבשנת 2019 האבנים שלו יחפו מאות בניינים בארץ וברחבי העולם. בכלל, הרעיון להרים את האבנים העצומות על מנוף, להעלות אותן על קונטיינרים ולשלוח אותן באנייה לחו"ל נשמע עד לפני כמה שנים כרעיון מופרך, אבל זו המציאות העכשווית במפעל, ששוכן דווקא בבית־שמש, באזור התעשייה הר־טוב. צפו בווידיאו בראש הכתבה.
"סבא שלי, אהרון גרבלסקי ז"ל, נולד בעיירה קטנה ליד אוקראינה. הוא עלה לישראל בשנת 1920, הגיע לירושלים, ראה את האבנים, התאהב, והחליט לפתוח באמצע שכונת רחביה בירושלים מפעל אבן יהודי ראשון, 2,000 שנה אחרי הורדוס", מספר אריק גרבלסקי, מנכ"ל משותף של חברת "שיש ירושלים".
המפעל הקטן הפך עם השנים לשם דבר בתחום. לקוחות רבים עשו איתו עסקים, וכיום אין כמעט אתר היסטורי שלא מחופה באבן הירושלמית, שהפכה כל כך מזוהה עם ארץ ישראל.
"סבא שלי תפס כזאתי מקצוענות עד שבאו אליו מהוואקף המוסלמי מחברון וביקשו ממנו לעשות את מערת המכפלה. אני חושב שהוא היהודי היחיד שהיה שם במאה ה־20", מספר אריק, "ולאחר מכן הוא גם בנה את העמודים בכנסיית הקבר בירושלים".
אהרון גרבלסקי נפטר בגיל צעיר בעקבות פציעה קשה במלחמת העצמאות. המפעל "נפל" על בנו, יחיאל גרבלסקי ז"ל, שהיה רק בן 23., "כולם אמרו 'הילד הזה לא יצליח', אבל למרות שהיה צעיר הוא היה מוכשר ועקשן והפך את 'שיש ירושלים' למפעל הכי גדול בארץ", מספר אריק. את מסורתו של אהרון המשיך יחיאל בכבוד עם רשימת פרויקטים יוקרתיים שכוללת את רחבת הכותל, בית המשפט העליון, משרד החוץ, בית כנסת החורבה ופרויקטים רבים נוספים בארץ. "יש לנו תמונה מאוד יפה שרואים בה את הסתתים של החברה עובדים ברחבה של הכותל המערבי ב־1967 אחרי שחרור ירושלים", מספר אריק בגאווה.
שני האחים, חנן ואריק גרבלסקי, נולדו לתוך משפחה של תעשיינים והחליטו להמשיך את המורשת המשפחתית. בשנות ה־90 הם קיבלו על עצמם את ניהול המפעל. "חנן ואני נכנסו לנעליים גדולות, ומה שאנחנו הרמנו זה את הדגל של הייצוא", מספר אריק עם ניצוץ בעיניים, "הרבה אנשים לא האמינו שאפשר לקחת אבנים, לשים על קונטיינרים ולייצא לשווקים בחו"ל. זה באמת נשמע לא הגיוני. אבל הצלחנו. זה קרה במיוחד בזכות מיתוג נכון: קראנו לאבן ג'רוזלם סטון".
במפעל אפשר לראות סתתים שחוצבים באבן באותן שיטות מסורתיות שבהן חצבו לפני 2,000 שנה, אך לצידם עומדות מכונות חדשניות שחותכות ומשייפות את אבני הענק. "יש קסם בתעשייה שלנו כי אנחנו מייצרים את אותו מוצר בדיוק שיצרו לפני אלפי שנה, אבל למרות שאנחנו התעשייה המסורתית בעולם אנחנו עושים את זה באמצעות טכנולוגיות ייצור מאוד מתקדמות. זה המוצר הכי לואו־טק בעולם והתהליך כולו היי־טק" מסביר אריק.
אחיו, חנן, גם הוא מנכ"ל משותף בחברה, מצטרף לשיחה ומספר על הפרויקט שעליו הם עמלים במרץ בימים אלו. "הפרויקט המרכזי שעליו אנחנו עובדים היום, ואני מאמין שהרבה עוד ישמעו עליו, זה פרויקט הספרייה הלאומית בירושלים", אומר חנן, "זה עומד להיות סוג של אייקון ארכיטקטוני. אנשים יבואו לראות את הבניין הזה מכל רחבי העולם. זה פרויקט שנעשה על ידי אדריכלי־על".
הייחוד של הבניין החדש של הספרייה הלאומית הוא שמדובר בבניין שלא תהיה בו חתיכה אחת מרובעת. כל האבנים יהיו בצורת עיגול. "זה בניין שלא נעשה כמותו בעולם. לצורך ייצור האבן לפרויקט רכשנו מכונה מתוחכמת, שכוללת רובוטיקה שהיא מהמתקדמות בתעשייה", מסביר חנן.
למרות העשייה המרובה, שני האחים מספרים על לא מעט אתגרים. "אין לנו שום סיכוי להתחרות מול מדינות כמו מצרים, סין, טורקיה. עלויות השכר, עלויות האדמה, כל העלויות שם כל כך נמוכות, שכמה שלא נהיה יעילים לא נוכל להתחרות על המחיר", אומר חנן.
אריק מוסיף: "לצערי, התעשייה הישראלית - במיוחד בענף שלנו, ענף הבנייה - נמצאת במצב מאוד מאתגר. המדינה מייבאת מוצרים במחיר היצע וזה מביא לקריסה של כל התעשייה המקומית. בישראל היו 14 מפעלי אבן ואנחנו נשארנו האחרונים. כל תעשיית הקרמיקה בישראל נמחקה. ככה זה ממשיך אחד אחרי השני. אנחנו נקום יום אחד ולא תהיה כאן יותר תעשייה מסורתית. וביום הזה, שנקום בבוקר לשברים, יבכו ויסתכלו אחורה ויגידו 'איך נתנו למצב כזה לקרות'".
את "שיש ירושלים" מחזיק כיום הייצוא. "בארץ אין העדפה למוצרים כחול־לבן. בפרויקטים הגדולים מעדיפים להשתמש בייבוא", אומר אריק בצער, "דווקא בחוץ לארץ יש ביקוש גדול לאבן שלנו, שמגיעה מישראל הקטנה".
השניים נשארים אופטימיים. האהבה והגאווה למסורת המשפחתית מדביקה את כל באי המפעל והלקוחות. במפעל יש אווירה משפחתית ושמחה, עובדים בו אנשים מכל מגוון החברה הישראלית. יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, עולים חדשים ועולים ותיקים, כולם עובדים בהרמוניה למען מטרה משותפת.
"זו גאווה עצומה לעמוד במנהטן, להסתכל למעלה ולראות בניין שמחופה כולו באבן ירושלמית, לעמוד בבית המשפט העליון ולראות את אחד הבניינים הכי יפים בעולם מחופה באבן שאנחנו עשינו בידיים שלנו, ועוד דברים דומים", אומר אריק, "על זה גדלתי, זו המסורת והגאווה של המשפחה שלנו, עם זה אנחנו קמים בבוקר והולכים עם אנרגיה לעבודה".
בשיתוף התאחדות התעשיינים
לפנייה לכתב/ת 
