בזוגיות כמו במדינה - העם רוצה אחדות

פריידי מרגלית וזוגתה(צילום: מילי סדנאות השראה צילום)

האמת? הפעם כבר לא חיכיתי לתוצאות. הלכתי לישון מתוך ידיעה שהן בטוח יספיקו להתחלף עוד 17 פעמים עד הבוקר, אז למה לבזבז שעות שינה? בכל מערכות הבחירות האחרונות הלכנו לישון עם תוצאה אחת וקמנו עם אחרת. הפעם החלטתי להמתין בסבלנות לבוקר, אלא שגם הוא לא הביא איתו תוצאה חד-משמעית, ואולי דווקא כן? להערכתי ולדעת פרשנים פוליטיים רבים, תוצאות הבחירות הבהירו מעל לכל ספק - העם רוצה אחדות.

• לכל הטורים של פריידי מרגלית
  

איש חכם אחד אמר ש"מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (שלמה המלך, קהלת). כמו בתודעה, כך גם בחיינו - שום דבר חיצוני לא באמת ישנה וישפיע, אף אחד לא יכול להציל אותנו מעצמנו ומהשחזור האובססיבי אליו מכוון מוחנו. השינוי יכול לבוא אך ורק מבפנים, מתוכנו. הבחירות, שנדמה שהפכו לסוג של תחביב לאומי, הן לא פחות משיקוף פנימי של כולנו. הרכבת ממשלה דומה למשבר זוגי מאתגר ובשני המקרים, הדרך להצלחה עוברת בקבלת האחר ונתינת מקום לשונה מאתנו. אם נפסיק להילחם בבני הזוג שלנו ונחתור להשיג שלום בעולמנו הפנימי, יש מצב ששלום במזרח התיכון, החלום הגדול של מלכות היופי, אכן יהפוך למציאות בת קיימא.

אם תתבוננו מקרוב, תגלו שרוב המלחמות, גם המדיניות וגם הזוגיות, הן על מקום ואנרגיה. תחשבו רגע כמה פעמים יצא לכם לחוש שאין לכם מקום, שלא רואים או מעריכים אתכם, שלא שמים לב אליכם או אל הרעיונות שלכם? העניין הוא שגם מקום וגם אנרגיה זמינים לנו בחופשיות נטולת הגבלה. מקום אינו אלא ZONE תודעתי, מצב מנטאלי שבו אנחנו נינוחים, בטוחים ומרגישים ראויים. מקום הוא גם ערך, כי הידיעה שיש לנו מקום עוברת בידיעה שיש לנו תרומה וערך ממשי, אם זה בזוגיות, בבית, בחברה ובחיים בכלל. מה שמדהים הוא שמרגע שאנחנו מבינים שיש לנו מקום, מיד אנו מרגישים שיש לנו גם הרבה מקום להציע לאחר. ככל שאנחנו מלאי בטחון, כך אנחנו יכולים לקבל את האחר והשונה, אפילו את מי שהפוך מאיתנו, ללא כל חשש לערעור מקומנו.

אני זוכרת איך בריבים הראשונים עם זוגתי הייתי ממש מבוהלת. בתחילת דרכנו המשותפת לא הצלחתי להבין איך היא לא מבינה את מה שאני מבינה. איך יכול להיות שהיא רואה בדיוק הפוך ממני את אותה סיטואציה? איך יכול להיות שככה היא מפרשת את הדברים? גם עצם הריב שלנו היה שונה מאוד - אני בפאסיב-אגרסיב פולני טיפוסי והיא בצעקות ורגשות כאילו אין מחר. מי רב ככה בימינו?!

זה לקח זמן, וגם לא מעט דמעות, עד שהצלחתי להבין שזה בסדר שהיא לא רואה את הדברים כמוני. שזה בסדר שיש לה דעה אחרת, כן, גם אם מנוגדת. שזה בסדר שהיא תהיה היא ואני - אני. גם ככה אחת כמוני זה מספיק והותר. זה גם היה הרגע בו הבנתי את היופי של הספקטרום - כמו קשת צבעים שמאפשרת מקום לכל הגוונים כולם. הדעות המנוגדות שלנו לא מפריעות, או לא אמורות להפריע לנו להתאחד, כי יחד אנחנו הופכות למשהו גדול ועצמתי יותר, כשסך השלם שלנו לגמרי עולה על כל חלקיו.

קשת של צבעים ושחר של יום חדש

חברים, אחדות היא ההזדמנות הנקראת כרגע לפתחינו. אם נבין שהקריאה היא לאחד את כל הרצונות, את כל הצבעים, את כל הקולות, ושהאיחוד הזה הוא לא פחות ממקודש ויכול לפרוץ את לופ האין-מוצא שנקלענו אליו, משהו גדול מתמיד יקרה למציאות החיים שלנו. כל החיים אנחנו מספרים לעצמנו שאנחנו במלחמת קיום, שאין ברירה, שהצד השני בוגד ושקרן, או גזען ומושחת. שכל הגברים הם אגרסיביים, וכל הנשים הן פתייניות. כל צד משוכנע שהוא הצודק, שהוא הנבחר, שהאמת שלו היא בלעדית ומיוחדת. רק תחשבו מה יקרה אם נאחד כוחות. אני יכולה לספר לכם מה זה עשה לי ולאשתי, לזוגיות שלנו, ולכלל קהילת התלמידים שלנו שנהנית מסך הניגודים שיש לנו להציע. ומה שעובד במיקרו, תהיו בטוחים שעובד גם במאקרו.

רק אתמול חגגנו את יום השוויון הסתווי, נקודה אופקית בה היום והלילה זהים באורכם, וכחוקרת תודעה, אני לא יכולה שלא לראות איך האור והצל זהים במשקלם, כמו מרמזים לנו לקחת בעלות על כלל החלקים בתוכנו, ולהפסיק להילחם בחלקים המוצלים שלנו עצמנו.

תראו, פוליטיקה מעולם לא עניינה אותי, אבל שלום זו השליחות שלי בקיום הזה. שלום שמתחיל בתוכנו, עם החלקים הפחות סקסיים באישיותנו. רק כך נוכל לשבת בממשלה מאוחדת ולחיות במדינה המחבקת את כל יושביה באהבת אם. ממש כמו אם המסרבת לתעדף בן אחד על פני האחר, ומתעקשת לאהוב במידה שווה את ילדיה מכל המינים, הצבעים והמגזרים. לכולם יש מקום ברחמה, לכולם יש מקום במיטתה ובארצה הקטנטונת.

פריידי מרגלית היא מייסדת תפישת המטאיזם ועומדת בראשה של קהילת מרחב מודעות.