מאלביס פרסלי ועד אד שירן: למה הלהיטים הגדולים קצרים?
ב-70 השנים האחרונות המוזיקה הפופולרית השתנתה ללא היכר, אבל דבר אחד נשאר זהה - אורכו של להיט הפופ הסטנדרטי שעומד על 3 דקות ו-20 שניות. האם הסיבה טכנית, אולי בכלל פסיכולוגית? יצאנו לבדוק. צפו
הסיבה הראשונה לאורך הלכאורה אקראי היא טכנית: התקליטים הראשונים שנמכרו לציבור הכילו עד 4 דקות בכל צד. אמן שביקש להקליט קטעים ארוכים יותר נאלץ לוותר על החלום או לפרוס אותו על גבי כמה תקליטים. סימפוניות קלאסיות ארוכות, לדוגמה, פוצלו למספר תקליטים ונמכרו כאלבום תקליטים שצריך לדפדף בו, בדומה לאלבום תמונות. אגב, מכאן גם נגזר השם אלבום לאוסף שירים.
עוד בערוץ המוזיקה:
עדיין רץ: ברוס ספרינגסטין חוגג 70
הכוכבת האמיתית במופע המחווה לאריס סאן
פילוני: "על שב"ק ס אמרו שאנחנו מרביצים לערבים"
לשדרנים שקבעו את טעם הקהל ברדיו בשנות ה-50 וה-60 היה נוח עם שירים קצרים. "ברדיו יש אינטרס להכניס פרסומות, דברי קריינות, חדשות או עדכוני מזג אוויר. אתה לא רוצה שיר ארוך מדי - כי אז תוכל להכניס פחות פרסומות", מסביר ד"ר נדב אפל, חוקר מוזיקה פופולרית. באותה תקופה הרדיו אמנם היה כוח עצום שלא ניתן להתעלם ממנו, אבל היו מי שניסו לשבור את הכללים. פיל ספקטור, המפיק המוזיקלי המהפכן, הקליט בשנת 1965 את השיר You've Lost that Lovin' Feelin של The Righteous Brothers ובמקום לכתוב את אורכו האמיתי על התקליט (קרוב ל-4 דקות) הדפיס את המספר 3:05. לא רק שהשיר הושמע ברדיו - הוא זינק למקום הראשון במצעדים.
גם כשתעשיית המוזיקה השתחררה מהמגבלות הטכניות שלה, האורך של שיר הפופ הישן והטוב לא השתנה. בשנות ה-80 וה-90 הקומפקט דיסק החליף את התקליט עם 70 דקות רצופות של מוזיקה. האלבומים התארכו וכך גם הסינגלים - כחלק מהפריחה הכלכלית של תעשיית המוזיקה. "דיסקים היו זולים יותר לייצור מתקליטים, נמכרו במחיר גבוה יותר כיוון שהיו פורמט חדש, נוח, ולכאורה ללא שריטות וקפיצות, ואנשים רכשו יותר מוזיקה מאי פעם. חברות התקליטים כאילו באו ואמרו 'הנה, במקום לקנות תקליטון של 3 דקות, קבל סינגל של 5 דקות. קיבלת עוד 2 דקות של מוזיקה, עלינו, תעשה חיים'", מסביר אפל.
קחו לדוגמה את השיר המושמע ביותר בספוטיפיי, Shape of You של אד שירן, קצת פחות מארבע דקות. תוך 10 שניות הבית הראשון של השיר מתחיל ולאחר 30 שניות שיר אנחנו כבר בפזמון. "אפשר לומר בפרספקטיבה צינית מסחרית, שעדיף לך להוציא הרבה שירים קצרים שהמאזין ישמע לפחות חצי דקה מתוכם, יסתיימו אחרי שתי דקות ויעברו לשיר הבא שלך. השעון יתקתק והתשלום הבא יתחיל לפעול", טוען אפל.
נשמע מופרך? קחו דוגמה נוספת מהלהיט הגדול ביותר של השנה Old Town Road של הראפר ליל נאז אקס שצעד במקום הראשון במצעד האמריקני במשך 19 שבועות רצופים - שיא של כל הזמנים. האורך שלו? דקה ו-53 שניות.
"אף אחד לא יושב עם סטופר ואומר: 'עכשיו אכתוב שיר וכשיגיעו 3 דקות אפסיק'. כותבי שירי פופ כותבים מה שבא להם לראש, מה שנשמע להם טבעי, מה שמזכיר להם אמנים שהם אוהבים, ובאופן אורגני פעם אחר פעם זה יוצר שירים סביב אותו פרק זמן". או בקיצור: אנחנו אוהבים את מה שאנחנו מכירים ורגילים אליו, ואם זה עובד, אז למה לשנות?
