"גאולה עמיר מסכנה. אף אמא לא רוצה שהבן שלה ירצח"
כ-20 שנה לאחר תפקידה הקודם, השחקנית החוזרת בתשובה ענת רבינצקי מגלמת את גאולה עמיר ב"ימים נוראים". בריאיון ל-ynet היא מדברת על האתגר בגילום הדמות ("לא שיחקתי אמא של רוצח, שיחקתי אמא"), על ההכנות לתפקיד ועל הסיכוי להגיע לאוסקר: "הלוואי. אם נהיה מועמדים, זו אמירה"
ב"ימים נוראים", סרטו של ירון זילברמן שיוצא השבוע לאקרנים ומציג את האירועים שקדמו לרצח רבין מנקודת מבטו של מי שלחץ על ההדק, היא מגלמת את אחת הדמויות שנחשבת עד היום למרתקות, המורכבות והשנויות במחלוקת בפרשה. מי שהייתה גננת מוערכת, שהורים רבים - חילונים ודתיים כאחד - עמדו בתור לגן הילדים שלה, כונתה לאחר הרצח בידי לא מעט אנשים מפלצת. רבים האשימו אותה במעשה בנה, והזדעזעו כאשר המשיכה לתמוך בו ולהגיע אליו לביקורים, דבר שהיא עושה עד היום.
זילברמן, שכתב את התסריט ביחד עם רון לשם אחרי עבודת תחקיר מעמיקה, גייס לסרט שחקנים לא מאוד מוכרים. ביניהם גם ענת רבניצקי בת ה-52. בצעירותה היא הייתה שחקנית בתיאטרון חיפה, אבל כאשר חזרה בתשובה ויתרה על הבמה והתמקדה באספקט הטיפולי של מקצוע המשחק ובטיפוח משפחתה וארבעת ילדיה. את שיחת הטלפון המפתיעה שהזמינה אותה לאודישן היא קיבלה בתזמון משמיים אחרי שמחשבות על חזרה לעולם המשחק החלו לקנן בה.
מי שהמליץ עליה היה השחקן אמיתי יעיש בן אזולאי שמגלם את שלמה, בעלה. השניים שיחקו יחד בקבוצת תיאטרון כשהיו צעירים ואפילו שהקשר נותק הוא לא נשכח. כאשר המלהקת שאלה את יעיש אם הוא מכיר מישהי שתתאים לתפקיד גאולה, רבניצקי היה השם היחיד והראשון שקפץ לו לראש. הוא אפילו לא ידע להגיד אם היא עדיין עובדת בתחום.
"כמה שבועות לפני, אמרתי לקדוש ברוך הוא שאני רוצה לחזור לשחק. זה שקר לא להיות בנקודה הזאת 24 שנים". היא אומרת בריאיון ל-ynet. "פתאום בעלי אמר לי שאיזו מלהקת חיפשה אותי. איך ששלחו לי את הטקסט הוא זרם לי. ישר קראתי אותו בח' וע' מה שאני לא עושה בדרך כלל. לא ידעתי שזה סרט על יגאל עמיר, הכל היה חסוי ואמרו לי שזו דרמה פוליטית", היא מספרת. לאודישן היא הגיעה בלי ציפיות רבות, אחרי הכל הניסיון המקצועי שלה לא כלל סרטי קולנוע ובכל זאת זה עבד. "הייתי מאוד רגועה, כן כן, לא לא. ירון הבמאי ישב מולי וזה זרם מהתחלה. הרגשתי שזה משמיים".
איך הסובבים הגיבו כשסיפרת שאת הולכת לגלם את גאולה?
"כולם אמרו לי 'וואו. רגע, את בטוחה? את יודעת שאת חייה בתוך הסקטור של הציונות הדתית'. אז קודם כל הבהרתי שאין לי שום עניין פוליטי בזה. לא תרצח זה לא תרצח, ולא משנה מי. דבר שני, ידעתי שיש כאן אמא, ושאני הולכת לחפש בתוכי את האמא הזאת. התימניה החמה הזאת, כי אני תימניה חמה. עניין אותי המקום האתני - להתחבר לשורש ולראות מה הוא יוליד".
רבניצקי, כמו רבים בחברה הישראלית, הגיעה לדמות של גאולה עם לא מעט ביקורת, שבהמשך הפכה למשהו אחר. "באחת הפגישות הראשונות שלי ושל ירון דיברנו עליה, ובאתי מהמקום הביקורתי. אבל בעצם הבנתי שהיא הייתה פורצת דרך מבחינה עדתית ומגדרית, היא הייתה אהובה על ידי אשכנזים, ספרדים וחילונים. היה תור לגן הילדים שלה. מבחינתה יגאל היה ממשיך דרכה, הוא למד משפטים, היה אהוב והייתה לו חברה אשכנזיה, וכשהוא נפגע גם היא נפגעת ולא מוכנה לקבל את ההשפלה שלו".
איך התכוננת לתפקיד?
"ישבתי עם כל קטעי הארכיון שיכולתי למצוא. אבל כל הדברים שראיתי צולמו ונכתבו אחרי הרצח, בעוד שאני הייתי צריכה להבין את האישיות שלה לפני. מצאתי אישה מאוד דומיננטית וחזקה, עם דעה מוצקה, אבל גם מאוד חמה. יש קטע בריאיון עם גיל ריבה שהיא הזילה דמעה ואמרה 'עזוב, עזוב, אני לא רוצה לדבר על זה'. הקשבתי המון לתוכן כדי ללמוד את המקום שממנו היא מדברת. וקלטתי שהיא אמא, היא לא פוליטיקאית. היא אמא שכל מה שרצתה ושאפה שהילדים שלה יהיו המוצלחים ביותר. ה'ביותר' פה זו הנקודה הבעייתית".
לאורך כל הסרט הדומיננטיות של האם מול בנה בולטת, במיוחד לאור דמותו של אביו שלמה, סופר סת"ם מתון, שמזדעזע מהטבח במערת המכפלה ואפילו תומך בהסכמי אוסלו. לפי כל התחקירים שנעשו אחרי הרצח, גאולה טיפחה את יגאל וייעדה אותו לגדולות. הוא היה הבן המועדף עליה, והקשר ביניהם היה מאוד חזק. כשהייתה בהיריון היא הייתה בטוחה שתקרא לו אוהד, אבל במהלך הברית אחד הנוכחים הציע שיקראו לילד יגאל. שילוב שמו של העולל יחד שמות הוריו יצר משפט עם הבטחה לייעוד גדול יותר - יגאל גאולה שלמה. מי ידע אז שהפרשנות של עמיר לגאולת העם היהודי בישראל, תכלול שלוש יריות קטלניות בגבו של ראש הממשלה.
"היא כל הזמן הרימה אותו למקום הזה ואמרה לו שיש לו ייעוד. אבל לא הייתה לה כוונה שהוא יהיה רוצח. גם היום אני חושבת ככה - אף אמא לא רוצה שהבן שלה ירצח. בעיני היא אישה מאוד מסכנה ששני הבנים שלה ישבו בכלא ואחד מהם לא ייצא משם לעולם. זה אסון נורא. באחד הראיונות שהיא נתנה היא פרצה בבכי ואמרה שהוא יצא מהרשות שלה, שהוא לא הבן שלה. לא כי היא מוותרת עליו, אלא כי הוא הפך עכשיו למה שעם ישראל חושב שהוא. היא כבר לא יכולה לעזור לו, הוא לא ברשותה".
עד כמה היה קשה לחזור ולהגיד שוב ושוב "יגאל גאולה שלמה"?
"אני חייבת להגיד שלא היה לי קשה. כל הזמן שואלים אותי אם היה לי קשה לגלם את התפקיד. מבחינתי גילמתי אמא, שחצי מעריצה חצי מאוהבת בבן שלה. הבנתי שאני חייבת לאהוב אותה וגם ירון אמר לי - רק לאהוב אותה. אומרים לי שזה תפקיד מצמרר, שזיעזעתי אותם. הרבה שואלים איך יכולתי לשחק אותה. אני אומרת להם, 'תבינו, לא שיחקתי אמא של רוצח, שיחקתי אמא".
באחת הסצנות המטלטלות בסרט, גאולה רואה שבנה מדוכדך אחרי שנאווה, חברתו האשכנזיה, נפרדה ממנו בין השאר בגלל מוצאו ותגובת משפחתה אליו. האם מתקרבת אליו, מרימה את סנטרו, מזכירה לו מי הוא ומבטיחה שהוא נועד לגדולות. "תרים את הסנטר למעלה", היא אומרת לו ברגע הזה, בקטע שבצדק נבחר להופיע בטריילר ושקשה להתעלם מעוצמתו.
רבניצקי, ששומרת נגיעה, חושפת שהמגע הזה לא תוכנן מראש ושאפילו היא הופתעה מעצמה. "בתסריט היה כתוב שהוא אמור לשבת בזרועותיי ולמרגלותי. אמרתי לירון, 'לא זרועתי ולא מרגלותי וכשנגיע לגשר נחצה אותו'. כשהגענו לצילומים אף אחד לא ידע מה הולך לקרות. פתאום היד שלי התרוממה והנשימה נעצרה לכולם. אחרי שזה נגמר כולם נשמו לרווחה. יהודה היה בשוק כי הוא לא דמיין שאני אגע בו, גם הוא שמר נגיעה ארבעה חודשים בשביל התפקיד. אבל באמת, הגעתי לנקודה שראיתי בו את הבן שלי".
את חושבת שגאולה תראה את הסרט?
"אני מאמינה שכן. הבנתי שהיא מכירה מישהי שעבדה על הסרט והיא אמרה לה שהיא רוצה לראות אותו"
מה היא תחשוב עלייך?
"המשחק שלי הוא לא שיפוטי. הוא מאוד רגשי ומאוד ענייני. אני לא חושבת שאני מוציאה אותה רע, שהיא איזו דמות של עריצה, מכוח אהבתה היא מניעה. אני מקווה שהיא תאהב כי הרצון שלי היה להביא את הפן האנושי. נכון, יש שם פוליטיקה אבל בתכלס אני לוקחת את הצד החברתי. כולנו בני אנוש, הרוצח הקטן הזה נמצא בכל אחד מאיתנו, אז בואו נבדוק מה אנחנו עושים עם זה, לאן אנחנו מפנים את האנרגיות. כשיצאתי מהסרט הבנתי חד משמעית - מי הכניס לנו לראש שאנחנו שונים? מי אמר שאי אפשר לקיים הידברות?"
את מתכוונת מבחינה פוליטית?
"אני כאדם דתי אמורה להיות ימנית ואני קולטת שאני ממש לא. ארץ ישראל השלמה זה דבר שחשוב ויקר לי, אבל אני אומרת, וגם הרב עובדיה יוסף אמר - אם זה חיי אדם מול שטח, אז יש לבחור את חיי האדם. יש את הקדוש ברוך הוא וזה לא בידיים שלי. בידיים שלי זה להיות אדם טוב. להיות אדם שמקבל ומכיל כל מיני צורות. אני לא יכולה להתחבר לכל דבר אבל לפחות להקשיב ולהבין שיש זכות קיום לכל צורה".
איך את חושבת שהמגזר הדתי יקבל את הסרט?
"אני מקווה שהם יסתכלו על הפן החברתי. בתכלס הסרט הזה הוא שיקוף, הוא לא תופס עמדה. הוא מראה מציאות ואתה לא יכול להגיד שזה לא קרה. לשמוע את הדברים שהרבנים אמרו זה מאוד קשה, אבל אתה חלק מהדבר הזה. בצד החברתי יש לנו הרבה עבודה, לפחות בין השמאל והימין. אתה יכול לשנוא מישהו בלי שבכלל ראית אותו".
"הסרט הזה יכול לפתוח דיונים חבל על הזמן. אחרי שהוא יעבור כברת דרך צריך להכניס אותו לתיכונים. הדבר העיקרי הוא ואהבך לרעתך כמוך. קודם כל תכבד את מי שעומד מולך והתורה מדברת על זה הרבה. מי שלמעלה עושה את הבלאגן בעוד שהעם רוצה שקט. חוויתי את כל הפחד ואת כל המלחמות, אני לא רוצה את זה יותר. אף אמא לא רוצה לאבד את הילד שלה, אז בואו ננסה לחיות ביחד".
איפה את היית ברצח רבין?
"זה היה שלושה ימים לפני החתונה שלי. היינו בשבת חתן ובאנו למפגש כזה, עם מלא שירה מקודשת ואווירה רוחנית. פתאום נכנס מישהו בצרחות: 'רבין נרצח, רבין נרצח'. היינו במעגל קרוב ל-250 איש, ותוך שנייה כולם נעלמו. כמו נמלים שבורחות מאש".
"אחר כך ישבנו בסלון אצל בעלי ולא ידענו אם נתחתן כי אמרו שיהיו שלושה ימי אבל לאומיים. בסוף זה היה יומיים והחתונה ביום השלישי. אבל באותה תקופה עברנו לצפת והיינו בסרט אחר לחלוטין. אז כל מה שקרה אחרי זה, הראיונות עם גאולה למשל, לא ראיתי. גם לא הייתה לנו טלוויזיה אז היינו מנותקים. אז גם זו סגירת מעגל".
לפני שרבניצקי חזרה בתשובה היא הייתה במסלול המוכר של מי שבונה על קריירה בתחום המשחק. בנעוריה לקחה חלק בלהקת נוער בפתח תקווה, אחר כך שירתה בלהקה צבאית, למדה משחק בניסן נתיב והתקבלה לתיאטרון חיפה. "שיחקתי בחיפה עם חיים טופול, יוסף מילוא, זו הייתה תקופה מדהימה של שלוש שנים, אבל במהלכן גם התחלתי את התהליך של החזרה בתשובה", היא מספרת, "בהצגה האחרונה קלטתי שקשה לי עם המקום הזה של שחקן, שכל הזמן צריך שיגידו לו מה הוא ומי הוא ומה הוא שווה. כל הלחץ הזה של 'מה התפקיד הבא ומה יכתבו עליי', הרגשתי שזה לא עושה לי טוב".
לאט-לאט ובמקביל להתחזקות היא זלגה החוצה מקדמת הבמה, התחילה לביים, המשיכה ללימודי תרפייה באמצעות תיאטרון ועבדה עם נערות במצוקה. היום היא מנחה כמה קבוצות במקלט לנשים מוכות - מקום המרוחק שנות אור זרקורים, מהשטיח האדום בטורונטו. "זה היה מדהים. חוויה חזקה לכולנו. הרגשתי שאני יכולה לשמור על מי שאני וגם להיות שם בסצנה ההוליוודית".
וכשהיא אומרת "לשמור על מי שאני" היא מתכוונת בדיוק לרגע שהבינה שהפריימרה הבינלאומית מתקיימת בשבת וכדי להספיק להגיע לאירוע שכל כך חיכתה לו, עליה ללכת ברגל מהמלון 40 דקות. "לפני שנסעתי ישבתי עם בעלי עם מפות ובנינו מסלול הליכה מהמלון לאולם. כולם היו בלחץ אבל הרגעתי אותם ואמרתי שאספיק להגיע. כדי להיות בטוחה, ביום שבת בבוקר עשיתי את ההליכה הלוך-חזור כדי לראות שאני במסלול הנכון".
איך היו התגובות שם?
"חזקות מאוד, אנשים יצאו נסערים מההקרנה. שאלו שאלות ודיברו. הם תפסו את הדמות של האמא כמסיתה. מאוד הופתעתי מזה כי לא עבדתי על מסיתה".
מה יקרה עכשיו? תחזרי למשחק?
"אני הולכת לאודישנים. לא לכל דבר אני מתחברת. נגיד אם יש נגיעה או דיבור לא נקי זה לא מתאים. אני רוצה לשחק, אבל אני צריכה שזה יהיה משהו מכבד. אני לא יכולה לשחק בסדרה עם עירום. אבל אני אומרת לעצמי 'מה ששלך שלך'. אם יזדמן לי עוד תפקיד אני אשמח".
אחרי הזכייה בפרסי אופיר אולי תגיעו גם לאוסקר.
"הלוואי. אפילו אם נהיה מועמדים בחמישייה זו אמירה שכל העולם יראה שיש חשיבות לדבר הזה. גזענות ואפליה יש בכל העולם. בכל מקום יש בו את המסיתים שלו ואת הבעייתים שלו ואלה שכן לוחצים על ההדק. חייבים להגיע למקום של די, כמה סבל יש בעולם. זוכרת את רצח רחל הלר? כל העם עמד הרגליים. היום כל רגע דבר כזה קורה, אתה נהיה מחוספס, אתה לא יכול להכיל את כל הדרמות של החיים".
יוצא לך לחשוב על גאולה הרבה?
"כן, האמת שכן. זה מדהים. מישהי אמרה לי השבוע שהיא באמת אומללה. מה נפל עליה? וכשראיתי את כל התיעוד שלה כל כך הזדהיתי עם הכאב שלה. היא איבדה בן. בסופו של דבר היא איבדה אותו. אמנם היא מבקרת אותו בכלא, אבל אין לה את האפשרות לפתח מערכת יחסים ולראות את הבן שלה צומח וגדל. הכל קורה לה דרך קיר וזה לא באשמתה".
.
