"חוששת מהמבטים": ארוחת חג ראשונה כגרושה
ארוחת חג מסמלת מפגש חגיגי שבו כל בני המשפחה מתכנסים יחד כדי להרגיש שייכות. הבעיה היא שמפגש זה קשה ומכביד על אחת כמה וכמה עבור הגרוש הטרי, המגיע לארוחה בפעם הראשונה בהרכב חסר. ייעוץ זוגי
עדי (השם האמיתי שמור במערכת), היא אם לשני ילדים בסוף שנות השלושים לחייה, שהתגרשה בשנה האחרונה. על פי ההסכם שחתמה עם הגרוש שלה, הילדים יבלו עמו את החג הקרוב, בזמן שהיא תיאלץ לראשונה בחייה לחגוג בגפה את ארוחת החג. "אני מוזמנת להוריי, ויהיה זה המפגש המשפחתי הראשון שאליו אגיע בלי הילדים ובן זוג", אמרה לי מודאגת. "אני לא יודעת איך אוכל לשרוד אותו. כולם מגיעים עם בני הזוג והילדים ורק איאלץ להגיע לבד. אני לא אוכל לשאת את נעיצת המבטים בי, ובטח שלא את מבול השאלות והחקירות. מה את ממליצה לי לעשות?"
ארוחת חג מסמלת מפגש חגיגי שבו כל בני המשפחה מתכנסים יחד כדי להרגיש שייכות. למרות זאת, היא מהווה עבור בני משפחה רבים מפגש מעיק ולא נעים, שבו עולות מתיחויות והתחשבנויות ישנות. חרף התחושות הקשות, מעטים מאוד האנשים שמעזים להפר את הצו המשפחתי ולהיעדר מהארוחה. הבעיה היא שמפגש זה קשה ומכביד על אחת כמה וכמה עבור הגרוש הטרי, המגיע לארוחה בפעם הראשונה בהרכב חסר. המפגש מעצים את הכאב מאחר שהוא מדגיש את השונות בינו ובין יתר בני המשפחה, ומציב מראה לשונות שלו בהשוואה למפגשים הקודמים שבהם לא הגיע לבד.
הגרוש הטרי, עדיין נסער וכואב, מאוד פגיע ורגיש, וצריך לחנוק את הדמעות בגרונו ולהעמיד פנים שהכול בסדר, בעוד שאר המסובים בוחנים אותו. עדי אחוזת פאניקה ומרגישה שהיא נמצאת במצב מאוים. היא מתמודדת לראשונה עם משפחתה המורחבת, עוד טרם הספיקה להסתגל לשינויים החדשים בחייה. לדבריה, היא מרגישה כישלון. אחיה הגדיל את משפחתו, האח השני עבר לדירה גדולה יותר, הם מצליחים וטוב להם בחיים, בזמן שהיא מרגישה שהיא נסוגה לאחור ורואה רק את ההפסד שלה.
הבנת השינוי
התגובה הראשונית בתחושת מצוקה היא "הלחם או ברח", כלומר תתמודד ותלחם במצב החדש, או שתימנע מהסיטואציה. עדי נוטה לברוח, אבל אופציה זו אינה אפשרית במשפחתה כי הוריה לא יתנו לה להיעדר מהאירוע. מצד שני, היא חשה שאין ביכולתה להתמודד עם המבטים המרחמים והחוקרים של המשפחה.
חשוב להבין כי התקופה הראשונה לאחר הגירושים מאופיינת ברגישות מוגזמת ומלווה במצבי רוח משתנים, ותחושת אשמה, בושה ובלבול. פירוק התא המשפחתי דורש מהגרוש הטרי שינוי גדול ביותר בכל הרמות, החל מדאגה לצרכים הפיזיים וכלה בבניית זהות עצמית חדשה שבה יגדיר אחרת את האני שלו מהאני הזוגי. תקופה זו מלווה בחוסר יציבות ובחוסר ודאות גדול, כך שלא ניתן להעמיד פנים שהכול בסדר. עדי צריכה לתת לעצמה זמן לעכל את השינויים ולפתח יכולת לעמוד מול האחר, ומרגישה שהיא עדיין לא בשלה להתמודד עם הסטטוס החדש שלה מול הסביבה.
במהלך המפגשים שקיימנו, חשבנו יחד על שני פתרונות אפשריים: הפתרון הראשון הוא מעין פשרה, לפיה עדי תחגוג עם המשפחה רק את החלק הראשון של הערב, ובכך תצמצם את הזמן המשפחתי ואת המבטים המרחמים, ובהמשך הערב תארגן לעצמה מפגש עם חברים במצבה. הצעתי גם שבשאר ימי החג היא תבחר לעשות דברים שמטיבים עמה. האפשרות השנייה שעלתה היא להקשיב לצו ליבה ולוותר על הארוחה המשפחתית שעלולה לגזול ממנה כוחות מיותרים. באפשרות הראשונה עדי בעצם ממשיכה לרצות את הסביבה, חרף רצונה ותחושותיה. האפשרות השנייה, לעומת זאת, מעידה על החלטה אמיצה שיש בה להעיד על שינוי אמתי שעדי עברה, מאחר שהיא נאמנה לתחושותיה וראויה לעצמה.
עדי החליטה ללכת בדרך הקשה, להתייצב מול בני משפחתה ולהודיע כי השנה, בשל מצבה המיוחד, היא לא תוכל לקחת חלק באירוע המשפחתי, בתקווה שבשנה הבאה הילדים כבר יהיו אתה, ואז היא תוכל לחגוג איתם ועם המשפחה המורחבת בלב שלם. הזכרתי לעדי שארוחת ראש השנה הראשונה כגרושה מהווה עדות לכאב הפרידה והשינוי במצב המשפחתי, אך זהו מצב זמני שיחלוף, ובהמשך חג זה עוד יסמל עבורה את ראשית ההתחדשות ויציאה לעתיד טוב יותר.
חג שמח!
רונית כהן זמורה היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת
