הנתונים נחשפים: כמה דו"חות משטרה ובאילו כבישים
באיזה כביש אכיפת המהירות מוגברת, היכן גדולים הסיכויים להיתקל ברכב שעוקף שלא כחוק ואיפה כדאי להיזהר במיוחד מנהגים שיכורים ומסוממים? ynet והתנועה לחופש המידע חושפים את הנתונים - ומזכירים: עד כמה הדו"חות באמת תואמים לסיבות לתאונות שכבר גבו את חייהם של כמעט 34 אלף בני אדם?
בכביש 65 ניתנו הכי הרבה דו"חות על מהירות בשמונה השנים האחרונות, על כביש 4 נתפסו הכי הרבה נהגים שיכורים ומסוממים ובכביש 60 נתפסו הכי הרבה נהגים שנוהגים למרות שהם בפסילה. כך עולה מנתונים שנחשפים היום (שלישי) לראשונה על ידי ynet והתנועה לחופש המידע - לאחר שהתקבלו ממשטרת התנועה. במדינה שקברה כבר כמעט 34 אלף בני אדם בשל תאונות דרכים - יותר מכל מלחמות ישראל גם יחד - אלו נתונים מדאיגים מאוד.
לחצו כאן לצפייה בקובץ הנתונים המלא שהתקבל
רק השנה, לפי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, נהרגו עד היום 238 בני אדם - החמרה קיצונית של 15% לעומת מספר ההרוגים בתקופה המקבילה אשתקד. ולא נראה כי יש שיפור כלשהו באופק.
תאונת דרכים נוספת לרשימה:
מה הסיכוי שלכם לקבל דו"ח משטרתי בעיר מגוריכם
עבירת התנועה הכי קטלנית: אי מתן זכות קדימה
הסיבות לתאונות הדרכים מורכבות כמובן, וחקירתן היא מהפעולות היותר מורכבות של צוותי המשטרה והרשויות. על רובן ניתן כמובן לומר שהתרחשו בשל הגורם האנושי - וכך גם מעדיפים לקבוע כמעט באופן מיידי אנשי משטרה בדרגים שונים, לרבות שרי תחבורה לדורותיהם. זה פשוט, קל, ונשמע כמובן הגיוני. אלא שקביעה כי האוחז בהגה הוא האחראי לתאונה - או האשם בה - אינה מסייעת בדבר.
בני אדם אינם רובוטים ולכן ברור כי טעויות קרו, קורות ויקרו על הכביש. לעיתים עקב חוסר תשומת לב, בפעמים אחרות עקב התעלמות מהחוק ובמקרים מסוימים בגלל שורת גורמים שאין לנהג השפעה עליהם - מזג אוויר קשה, תשתית לקויה, תאורה בעייתית, תקלה טכנית - הרשימה ארוכה. כל אלה אינם מופיעים - או מוזכרים לעיתים רחוקות בלבד - בדו"חות משטרתיים, המתמקדים באופן טבעי בעבירות שקל יותר לזהות.
הנתונים ששוחררו מתייחסים לשמונה השנים האחרונות, מ-2011 ועד 2018, והם מלמדים הרבה על דפוסי הנהיגה והעבירה על החוק של הנהג הישראלי. אולם, כדי להכניס את הנתונים לפרופורציה, יש להציג לצדם גם את הסיבות שהובילו לתאונות דרכים - לפי נתוני המשטרה הרשמיים. אחרי הכל, אך הגיוני שהמשטרה תמקד את פעולות האכיפה בסיבות האמיתיות לתאונות דרכים, כדי לנסות ולמנוע אותן מראש. ומנתונים אלו עולה כי נכון לשנת 2017 - עבירת התנועה שגורמת להכי הרבה תאונות קטלניות היא אי מתן זכות קדימה להולכי רגל. במקום השני אי ציות לתמרור או רמזור, במקום השלישי סטייה מנתיב - ורק במקום הרביעי מהירות מופרזת. וכיצד נתונים רשמיים אלה מתבטאים בדו"חות שכן חילקה המשטרה?
מהירות, הכי קל
למהירות הרכב בזמן תאונה השפעה גדולה על חומרתה. עניין של פיזיקה פשוטה. לאורך השנים הובהר פעם אחר פעם כי זו העבירה שאותה אוכפת משטרת ישראל באדיקות ראויה לציון, בין היתר מכיוון שהיא אחת העבירות היותר-קלות לאכיפה. כדאי להזכיר כי כבישים טובים יותר, תשתית מודרנית וכלי רכב מתקדמים אחראים לעובדה שנהיגה מהירה הפכה לפחות מסוכנת. כדאי בהקשר זה גם לזכור כי במהלך השנה האחרונה, בעת שמשטרת ישראל השביתה את מערך מצלמות המהירות המתקדמות וממילא חילקה פחות דו"חות על מהירות מופרזת, נרשמה דווקא ירידה במספר תאונות הדרכים.
מנתוני המשטרה עולה כי ב-15 כבישים שנחשבו לבעייתיים ביותר חולקו יחדיו כ-758 אלף דו"חות מהירות בשמונה השנים האמורות. הכביש שבו חולק המספר הגבוה ביותר של דו"חות מהירות היה כביש 65 - כביש ואדי ערה. בכביש זה, שאורכו 90 ק"מ ונמתח בחלקה הצפוני של המדינה, חולקו במהלך השנים 120,266 דו"חות על מהירות. זהו גם הכביש שמשטרת ישראל בחרה להתמקד בו, משום שהזינוק במספר דו"חות המהירות בו עצום. בשנת 2017 חולקו בו כ-44 אלף דו"חות מהירות אך ב-2016 היו אלה רק כחמשת אלפים.
כביש 4, שנחשב לאחד הכבישים הארוכים בישראל ומשתרע על פני 201 ק"מ, ניצב שני בעמודת המהירות ובו חולקו כ-105 אלף דו"חות מהירות. כביש 40 שחוצה גם את מצפה רמון ומכתש רמון ניצב במקום השלישי בקטגוריית דו"חות המהירות, עם כ-89 אלף שחולקו בו.
אחרי כביש 40 ובפער ניכר אפשר למצוא את כביש 90 הידוע לשמצה - הכביש הארוך בישראל ואחד המסוכנים, שבו נהרגו בין 2016 ל-2018 לא פחות מ-37 בני אדם. בשמונה שנים חולקו בו רק כ-65 אלף דו"חות מהירות - מספר זהה לכמות הדו"חות שחולקה בכביש 2 (כביש החוף) הרחב והרב-מסלולי.
באיילון לא מצייתים לתמרורים
כביש 20 (נתיבי איילון) מוביל בכמות הדו"חות שניתנו לנהגים על אי-ציות לתמרורים עם כ-60 אלף דו"חות - יותר מפי שניים מאשר בכביש 1 (כביש ירושלים-תל אביב) שמדורג במקום השני עם כ-25 אלף דו"חות.
במקום השלישי מדורג כביש 4 עם כמעט 23 אלף דו"חות על אי-ציות לתמרורים. אולם, כאשר מדובר על דו"חות לנהגים שלא צייתו לרמזורים - כביש 4 "מככב" במקום הראשון עם כ-18 אלף דו"חות. אחריו כביש 40 עם קרוב ל-17 אלף דו"חות.
כביש 4 ניצב במקום הראשון גם מבחינת כמות עבירות הסטיות מנתיבים - עם כ-41 אלף דו"חות בנידון. במקום השני כביש 60 עם כ-30 אלף דו"חות.
שכרות, סמים
אשתקד עסקה התקשורת לא מעט בשתי תאונות דרכים קטלניות שבהן נהרגו שני הצעירים אילון שלו אמסלם וארי נשר, עקב מה שנתפס כנהיגה בשכרות. הנתונים הנחשפים כעת מגלים כי מדובר בתופעה הרבה יותר רחבה מכפי שנדמה לרוב הציבור.
כמות הדו"חות הגדולה ביותר לנהגים שיכורים או מסוממים חולקה בכביש 4, שבו נתפסו כ-3,000 נהגים כשהם תחת השפעת סם או משקה אלכוהולי. הכביש הבא ברשימה זו הוא כביש 20 (נתיבי איילון) הנוח עבור בלייני הפריפריה, עם קצת יותר מ-2,000 נהגים שיכורים. כ-1,700 נהגים נתפסו על עבירה זו בכביש 2 (כביש החוף), וכ-1,600 בכביש 90.
ומה עם נהגים תחת פסילה? על פי הנתונים, מרבית הנהגים שנתפסו על עבירה זו נסעו בכביש 60, הידוע בכינויו "דרך האבות". לא פחות מ-2,867 דוחות ניתנו בכביש זה בשנים אלה. כביש 35 (חוצה יהודה) "מככב" במקום השני.
בכביש 1 נתפסו במהלך שמונה השנים 481 פסולי נהיגה. כביש 60 בולט לרעה גם בקטגוריית העקיפות הלא חוקיות. בשנים שנבדקו נתפסו בו כ-14 אלף נהגים עבריינים, פי שלושה ממספר הנהגים שנתפסו בכביש 90 (4,729) ובכביש 4 (3,751).
הבקשה לחשיפת הנתונים שבידי המשטרה הוגשה על ידי סהר אלגאוי הלומדת בקליניקה לחופש המידע בבית הספר למשפטים שבמכללה למינהל. מנחה הקליניקה הוא עו"ד אור סדן, היועץ המשפטי של התנועה לחופש המידע.
עו"ד סדן מסר כי "לפרסומו של המידע חשיבות בכמה רבדים, ונראה כי גם למשטרת ישראל יש אינטרס שמידע זה יפורסם ואף באופן יזום. המידע מלמד על הרגלי האכיפה של משטרת התנועה, והן המשטרה והן הציבור יכולים בעזרתו לבחון את השפעת האכיפה על כמות תאונות הדרכים, למשל".
הוא הוסיף: "עם חשיפת המידע, ניתן לבחון לא רק אם האכיפה תורמת להפחתת התאונות - אלא גם אם היא מתבצעת באופן אחיד בכבישים השונים וכן ללמוד ממנו על דרכי פעולה שיוכלו, אולי, להפחית תאונות בעתיד. קיום שיח ציבורי המבוסס נתונים על נושאים אלו לבטח עשוי לתרום לכל, וכן להרתיע נוהגים בכבישי ישראל מלבצע עבירות תנועה בעתיד".
לפנייה לכתב/ת 
