עולם מושלם ומוזר. שיחקנו ב"קונטרול"
המשחק החדש של Remedy הוא אחד הטובים של השנה, למרות שכל העלילה מתרחשת בבניין משרדים אחד. נשמע משעמם? בדיוק ההפך
כן, בניין. אחד. כי מה שטוב לשניים מסרטי האקשן המגניבים של העשור האחרון ("הפשיטה" האינדונזי ו"השופט דרד"), טוב גם למשחקים של Remedy. רק שבניגוד לדוגמאות הקולנועיות שהזכרנו, הבניין של קונטרול מעט מרמה. מבחוץ הוא אמנם נראה כמו סתם עוד בניין משרדים, ועוד כזה שקשה עד בלתי אפשרי לשים לב אליו אם אתם לא יודעים על קיומו, אבל בפנים מדובר בסוג של מיני-יקום על-טבעי בשם "הבית העתיק ביותר", שמהווה את המטה של סוכנות ממשלתית חשאית.
אם נספר הרבה יותר מזה על עלילת המשחק נהרוס לכם אותה, כי קונטרול מנסה להפתיע ולסקרן אתכם כבר מרגעיו הראשונים, שבהם גיבורת המשחק מבטיחה ש"זה יהיה מוזר יותר מבדרך כלל. אי אפשר להימנע מכך". הגיבורה, ג'סי פיידן, מתחילה את המשחק כשהיא נכנסת ללובי של הבית העתיק ומגלה אותו ריק. למה היא שם? אל דאגה, המשחק יספר לכם, בבוא הזמן. מה מתרחש? גם את זה תדעו. בערך.
חשוב להבין שבניית העולם של קונטרול לא מוגבלת לעלילה שלו. זה מסוג המשחקים בהם תמצאו מגוון רחב של מסמכים, הקלטות אודיו וסרטונים שיספרו לכם על המתרחש. ובניגוד למשחקים שבהם אפשר בקלות לוותר על אלה ולהסתפק בעלילה, כאן מדובר בפריטי חובה אם אתם באמת רוצים לקבל את מלוא החוויה. תסריטאי קונטרול הצליחו לשלב בצורה מעוררת השתאות בין אווירה משרדית ביורוקרטית ומציקה, לבין העל-טבעי.
בבסיסו, קונטרול הוא משחק פעולה בגוף שלישי (אתם רואים את הדמות מהצד), אבל האקשן זה החלק הכי פחות מלהיב בו. לג'סי יש אקדח שיכול לשנות צורה וכוחות-על כמו היכולת להזיז דברים בכוח המחשבה, כשמולה ניצבים מספר סוגי אויבים אנושיים יותר ופחות. וזה לא שהירי לא טוב, או שהכוחות לא כיפיים, אבל הקרבות הרבה פעמים מרגישים רפטטיביים ויש כמה סוגי אויבים מציקים שפגיעה בהם היא עניין של מזל יותר מכל דבר אחר.
סצינת אקשן לפנתיאון
כן יש בקונטרול כמה קטעי קרב שבהם הוא מתעלה על עצמו, ומצליח להפוך את האקשן למלהיב יותר. סצינה אחת ספציפית ראויה להיכנס לפנתיאון סצינות האקשן הטובות ביותר במשחקים, אבל קשה להגיד יותר מזה בלי להרוס אותה. נאמר רק שמדובר בשילוב מושלם בין מוזיקה למשחקיות.בנוסף, חייבים לציין לטובה את האפקטים הפיזיקליים. קונטרול מתרחש בסביבה משרדית, ולכוחות העל שלכם, כמו גם לאקדח, יכולה להיות השפעה די מרהיבה על הפריטים. פריטי עץ נשברים בצורה בערך-מציאותית, מחשבים מתעופפים באוויר, ואפשר לבלות דקות ארוכות בזריעת הרס ברחבי המשרד - זה לא מפסיק להיות כיף.
אך גדולתו של המשחק היא, כאמור, בבניית העולם שלו - הן מבחינה פיזית והן בכל הקשור לסיפור. הבניין שבו קונטרול מתרחש אמנם נראה מבפנים אפור וברוטליסטי, אבל די מהר האסתטיקה הזו מתחילה לעבוד לטובתו. היא גם יוצרת שילוב מרתק בין המוזר ליום-יומי, ונותנת למקום תחושה של משהו כמעט-אמיתי. עוד חייבים לציין לטובה את השילוט ברחבי הבניין. יש במשחק מפה שתוכלו לפתוח בלחיצת כפתור אבל היא כללית מאוד, ולא מכוונת אתכם כיצד להגיע למקום שאליו אתם הולכים. וזה לגמרי לא משנה, כי יש במשחק מספיק שילוט פנימי שיגרום לכם להבין איך מגיעים ממקום למקום.
הסיפור של קונטרול, שמועבר לכם דרך שיחות עם דמויות ותכנים שתמצאו ברחבי השלבים, הולך לכיוונים לא צפויים ומצליח להתאפק מלספר לכם הכל. כשכתוביות הסיום מתחילות לרוץ, יהיו לכם תשובות מלאות לכמה מהשאלות ותשובות חלקיות לשאלות אחרות, אבל זה לא משנה - מדובר בעולם שבנוי להיות מסתורי ולא מאוד מובן, זה מה שהופך אותו למעניין כל כך.
הוא גם בנוי להיות מאוד יפה. אפילו שרוב המשחק מתרחש בסביבה משרדית, יש בקונטרול את אחת הדוגמאות הטובות ביותר לטכנולוגיית מעקב קרניים (ray tracing), שמאפשרת לייצר תאורה והשתקפויות ריאליסטיים יותר. כשג'סי צופה בסרטון וידיאו על גבי מסך ואתם יכולים לראות את ההשתקפות שלה במסך הזה, זה מרשים. כשאלפי פריטים מתעופפים ברחבי החדר ומטילים צל ריאליסטי, זה ממש מרשים. אבל החלק הכי מרשים הוא איך כל החלקים האלה ביחד שוברים עוד מחסום בדרך ליצירת חוויות שנראות אמיתיות.
רק שכדי ליהנות מכל זה, תצטרכו מחשב עם מפרט עדכני חזק וכרטיס מסך חזק-יחסית של Nvidia, וגם אז המשחק יזכיר לכם לפעמים כמה מעקב קרניים הוא עסק תובעני מבחינת כוח עיבוד. בקונסולות המשחק עדיין נראה מרשים, אבל פחות - ויש ברשת לא מעט דיווחים על בעיות שחווים מי שמשחקים בו דרך הגרסה הרגילה של פלייסטיישן 4.
יש כל כך הרבה סיבות להמליץ על קונטרול: העולם, העלילה, הדמויות, הגרפיקה. יש גם כמה שלא הזכרנו כי הן מהוות ספוילר בפני עצמן. אז אפילו שהאקשן לפעמים לוקה בחסר, עדיין מדובר במשחק שלא כדאי לכם לוותר עליו.
