כל הטעויות שעשתה סלקום בדרך לתוכנית ההתייעלות הדרמטית
סלקום מגיעה למשבר החריף ביותר שידע ענף התקשורת במצב הפיננסי המאתגר ביותר. האחריות מוטלת ברובה על נוחי דנקנר שחלב ממנה דיבידנדים כשהיה צריך לעצור והיו"ר עמי אראל שלא הוביל אותה לגיוס הון בזמן
מקובל להתייחס למשבר בשוק התקשורת כגזרת גורל שנחתה בהפתעה על חברות הסלולר. נוחי דנקנר, בעל השליטה הקודם בסלקום, כינה אז את הרפורמה בסלולר כאירוע בלתי צפוי שנחת על החברה. למרות קורטוב האמת בטענות הללו, תהיה זו טעות להטיל את מלוא האחריות על הרגולציה. גם לחברות הסלולר עצמן יש אחריות לא מבוטלת למצבן הרעוע.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
המשבר בסלולר: "אחרי החגים - לרבים מעובדי סלקום לא יהיה לאן לחזור"
שביתת פתע בסלקום: "מלחמה על הבית"
בפלאפון ממשיכים בעיצומים: השירות במתכונת מצומצמת
יו"ר ההסתדרות: "פיטורים לא יפתרו את הכשלים בענף הסלולר"
1. אוכלות את הדייסה שבישלו
הרפורמה בשוק הסלולר לא נולדה בחלל ריק. הצורך בהכנסת מתחרים חדשים ובהידוק הפיקוח על החברות הגיע בעקבות התנהלות שערורייתית של שלוש חברות הסלולר הוותיקות - פלאפון, סלקום ופרטנר (אז תחת המותג אורנג'). כבר במרץ 2010 פרסם משרד התקשורת את מסמך "16 הכשלים בענף הסלולר", שנכתב בעקבות שורת ליקויים צרכניים שנחשפו באמצעות פיקוח ואכיפה שביצע המשרד ודרך פניות הציבור.
הכשלים שפורטו במסמך חושפים התנהלות בעייתית של חברות הסלולר הגובלת בהתעללות בלקוחותיהן. הם כללו בין היתר הסכמי התקשרות שקשה להבין את משמעותם, חיוב לקוחות בתשלום עבור שירותים שלא ביקשו לקבל, פרסום מידע חלקי על תוכניות באתרי האינטרנט של חברות הסלולר וחיוב חשבון הבנק או כרטיס האשראי של המנוי גם אחרי שנשלח אליו חשבון סופי. אז אם הרגולציה באמת "חנקה" את חברות הסלולר, אפשר לומר שהתנהלותן ערב הרפורמה היא זאת שהזמינה אותה.
2. התנהלות שאננה וחלשה
המשקיעים בשוק ההון קיבלו את הדיווח על תוכנית הבראה מקיפה בסלקום בקול תרועה. המניה של החברה זינקה ב-14% ואגרות החוב שלה טיפסו ביותר מ-5%. ככה זה בשוק ההון, כשהחברות מפטרות, המסכים ירוקים.
התוכנית שסלקום הציגה מבוססת על פנייה לרוב בעלי העניין בחברה. החל מהעובדים, דרך הספקים, ועד לבעלי המניות. אף גורם לא נשכח וכולם יידרשו לתת כתף להצלת החברה. התוכנית נראית כל כך אטרקטיבית, שמיד עולה השאלה, למה רק עכשיו? זה לא שלאורך השנים האחרונות הנהלת סלקום לא נקטה באמצעים מגוונים כדי לצמצם הוצאות.
אלא שנדמה כי מהלכי ההתייעלות האלה היו מעטים ומאוחרים מדי. רק לפני שנה מחיר המניה של סלקום היה גבוה ב-70% ממחירה הנוכחי, וכמובן שאם גיוס ההון היה נעשה מוקדם יותר, החברה הייתה מגייסת יותר כסף תמורת פחות מניות. בדיעבד, לנוכח התגברות התחרות גם בשנים האחרונות, הנהלת סלקום הייתה צריכה לנקוט במהלכים אגרסיביים יותר, עם סכין בין השיניים וגרזן ביד.
3. מדיניות מופקרת לחלוקת דיבידנד
הביטוי המובהק להתנהלות השאננה של סלקום ביחס להשלכות השליליות של הרפורמה ניכר במדיניות חלוקת הדיבידנד של החברה. בסוף 2010, ערב הרפורמה של כחלון, החוב של סלקום ופרטנר היה זהה: כ-3.3 מיליארד שקל. שמונה שנים וחצי לאחר מכן, החוב הפיננסי נטו של סלקום מסתכם ב-2.2 מיליארד שקל, בעוד שזה של פרטנר עומד על 965 מיליון שקל.
אחד הגורמים המרכזיים לכך הוא מדיניות חלוקת הדיבידנד: בשנים שלפני הרפורמה חברות התקשורת נחשבו לפרות מזומנים ונקטו במדיניות חלוקת דיבידנדים אגרסיבית במטרה לשרת את החוב של בעלי השליטה בהן דאז, נוחי דנקנר בסלקום ואילן בן דב בפרטנר. ההבדל הוא שמשנת 2011 דירקטוריון סלקום אישר חלוקת דיבידנדים בהיקף מצטבר של 1.3 מיליארד שקל, בזמן שבפרטנר הסתפקו בחלוקה של 810 מיליון שקל. צחוק הגורל הוא שלפי תוכנית ההבראה שפורסמה, סלקום מתכוונת לגייס מבעלי המניות שלה הון בהיקף של 400 מיליון שקל, סכום הקרוב לדיבידנד העודף שחילקה.
לפנייה לכתב/ת 
