תיאטרון הבלהות: מנצ'סטר יונייטד כבר לא רלוונטית
השדים האדומים דועכים מהרגע שאלכס פרגוסון פרש. הבעלים, משפחת גלייזר האמריקנית, לא ממש עוזרת כשהיא שואבת את קופת המועדון בסכומים אדירים ולא מחזקת את הקבוצה. לאוהדים נמאס, אבל התקווה לא נראית באופק
ביום שלישי התכנסו בעלי המניות של מנצ'סטר יונייטד ושמעו את סגן היו"ר אד וודוורד מכריז על ההצלחה הגדולה של המועדון: הכנסות של 615 מיליון פאונד בשנה החולפת, שיא חדש. וודוורד, שמחויב בראש ובראשונה לבעלי המועדון, משפחת גלייזר האמריקנית, אמר: "ההתקדמות המרשימה שעשינו במישור הכלכלי מוכיחה את ההשקעה המתמשכת שלנו במישור הספורטיבי".
כן, מנצ'סטר יונייטד יודעת לעשות כסף, יותר מהשכנה העירונית מנצ'סטר סיטי, שהיא אומנם אלופת אנגליה, אבל בטבלת ההכנסות נמצאת מתחת לשדים האדומים. הנתונים לשנה האחרונה עדיין לא התפרסמו, אבל בשנה שעברה יונייטד הוליכה עם 590 מיליון פאונד, לפני סיטי עם 581 מיליון. ליברפול בכלל נמצאת מאחור עם 455 מיליון.
רק שאוהדי הקבוצה, ומדובר בעשרות מיליונים בכל רחבי העולם, לא ידעו אם לצחוק או לבכות. עם כל הכבוד לכסף שהגלייזרים מרוויחים מהפרוייקט שנקרא מנצ'סטר יונייטד, הם רואים את הקבוצה, שעד לא מזמן הייתה הכי טובה באנגליה, רק הולכת ומידרדרת.
סולשיאר איבד את הבושה
מאז שוודוורד מונה לתפקיד ב-2013, יונייטד נמצאת באופן קבוע בראש טבלת ההכנסות - אבל מסיימת את הליגה בפער ממוצע של 21.5 נקודות מהמקום הראשון. בשבת, יונייטד החלשה עד אימה הפסידה 2:0 לווסטהאם וירדה למקום השמיני, מרחק עשר נקודות מהמוליכה ליברפול, וביום רביעי היא התקשתה בגביע הליגה מול רוצ'דייל מתחתית הליגה השלישית, וניצחה אותה רק בדו-קרה פנדלים, אחרי 1:1 מביש בתום הזמן החוקי באולד טראפורד.
נכון שהמאמן אולה גונאר סולשיאר העלה הרכב צעיר עם הרבה מאוד מחליפים, ועדיין זה היה משחק נפל נוסף. תגובות האוהדים ברשתות החברתיות היו בהתאם: "מביך", "בושה", "קטסטרופה". מייסון גרינווד בן ה-17 העלה את יונייטד ליתרון לפני שלוק מאת'סון, תלמיד בית-ספר בן 16, הישווה עבור רוצ'דייל. ומה היה לסולשיאר להגיד בסיום? "אני מאוד מרוצה מהביטחון העצמי של השחקנים שבעטו את הפנדלים. אתם יודעים שאנחנו טובים יותר בפנדלים מאשר במשחקים עצמם". אפילו את הבושה הוא איבד.
שש שנים עברו מאז שסר אלכס פרגוסון פרש. בעונה האחרונה של פרגי יונייטד זכתה באליפות האחרונה שלה. מאז היא רק נכשלת, ולא משנה מי מאמן אותה. דייויד מויס ניסה ונכשל, לואי ואן חאל שיפר במעט את המצב ועדיין היה רחוק מהצמרת הגבוהה, ז'וזה מוריניו אמנם שיפר את התוצאות והקבוצה אפילו סיימה כסגנית, אבל הכדורגל שיונייטד שיחקה בתקופתו היה איום ונורא ולא תאם את האתוס ההתקפי והמלהיב של המועדון.
כשסולשיאר מונה ב-19 בדצמבר למאמן זמני, אחרי שמוריניו פוטר, אוהדי יונייטד היו חלוקים. רבים אהבו את המינוי של אחד מכוכבי הקבוצה בשנות ה-90, ומי שהבקיע את השער הכי מפורסם בתולדות המועדון, שער הניצחון בגמר ליגת האלופות 1999. מצד שני, אחרים אמרו שעם כל הכבוד למה שסולשיאר עשה כשחקן, אין לו את הרקורד המתאים להצליח בתפקיד כל כך מלחיץ ותובעני.
בכל מקרה סולשיאר הוחתם רק עד סוף העונה והתכנון היה שבקיץ יחזור לקבוצה אותה אימן עד אז, מולדה הנורבגית. בתכל'ס הוא היה על תקן של מאמן מושאל. המשחק הראשון של המאמן הטרי הסתיים בניצחון 1:5 על קארדיף. זו הייתה הפעם הראשונה שיונייטד הבקיעה חמישה שערים במשחק ליגה מאז ימיו של פרגוסון. מזל של מתחילים? ממש לא. סולשיאר ניצח גם בארבעת משחקי הליגה הבאים. מאז 1946 לא קרה שמאמן של יונייטד ניצח בחמשת משחקי הליגה הראשונים שלו, ולמאמן אז קראו מאט באזבי.
סולשיאר זכה בתואר מנג'ר חודש ינואר בפרמייר-ליג, רק שהשיא היה עדיין לפניו. בפברואר יונייטד הפסידה 2:0 באולד טראפורד לפריז סן ז'רמן האימתנית בליגת האלופות, אבל אז הגיע הגומלין בצרפת. עם הרכב חסר ועם כמה שחקנים צעירים וחסרי ניסיון, יונייטד ניצחה את פ.ס.ז' 1:3 בדרמה אדירה והעפילה לרבע גמר הצ'מפיונס. זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות ליגת האלופות שקבוצה שהפסידה בהפרש של שני שערים בבית, עשתה מהפך בגומלין בחוץ, ניצחה והעפילה לשלב הבא.
10 הפסדים ב-19 משחקים
עם מאזן מדהים של 14 ניצחונות ב-19 משחקים, סולשיאר הפך לקונצנזוס. אד וודוורד ויתר חברי ההנהלה החליטו שלא לחכות לסוף העונה וב-28 במארס החתימו את המאמן הנורבגי על חוזה לשלוש שנים. בדיעבד, חצי שנה לאחר מכן, זו כנראה הייתה טעות. וודוורד ועמיתיו הסתנוורו מהתוצאות המרשימות, מהסנסציה בצ'מפיונס, ולא הייתה להם את הסבלנות להמתין לסוף העונה כדי לבחון את המצב באופן רגוע ושקול. הם לא הבינו שזה היה בסך הכל "ירח דבש", תקופה שבה האמוציות, הרומנטיקה וההתלהבות הראשונית מסתירים את הבעיות.
עובדה. הניצחון ב-6 במרץ בפריז היה ניצחון החוץ האחרון של הקבוצה. ב-12 המשחקים מאותו רגע ועד סוף העונה יונייטד קרסה. היא ניצחה רק פעמיים והפסידה 8 פעמים. אם נכניס למאזן גם את המשחקים מתחילת העונה הנוכחית, אנחנו מדברים על 10 הפסדים ב-19 משחקים. במקום להתמודד על מקום בליגת האלופות שוב נאלצה יונייטד להסתפק בליגה האירופית, מפעל שלא באמת מעניין את האוהדים שלה.
אבל להאשים רק את סולשיאר במצב המביך זה יהיה חטא לאמת. לוודוורד ולהנהלה יש אשמה גדולה הרבה יותר. כי אותם מעניינת ההצלחה הכלכלית יותר מאשר ההצלחה על המגרש. וזה בא לידי ביטוי בלא מעט נושאים. כמעט כל שחקני הרכש היקרים שהגיעו בשנים האחרונות, אחרי תום עידן פרגוסון והמנכ"ל הקודם דייויד גיל, נכשלו באופן מחפיר: אנחל די מריה, בסטיאן שויינשטייגר, רדאמל פלקאו, ממפיס דפאי, אלכסיס סאנצ'ס. ברור שכל נושא הסקאוטינג ומדיניות הרכש לוקה בחסר ומאות מיליונים בוזבזו על שחקנים טובים, אבל לא מתאימים.
אחרי פיטוריו של מוריניו הגיעו בהנהלה למסקנה שהגיע הזמן שגם למנצ'סטר יונייטד יהיה מנהל מקצועי, כזה שיהיה אחראי על מערך הרכש, הסקאוטינג והניתוחים המקצועיים, כמו שקורה במרבית המועדונים הגדולים בעולם. כמו שליברפול ומנצ'סטר סיטי עושות בהצלחה גדולה. גם וודוורד אמר שזה צעד מתבקש, ואפילו אמר שנבחנו כמה מועמדים, אבל הזמן עבר וליונייטד אין עדיין מנהל מקצועי.
בקיץ האחרון נרכשו שחקנים חדשים ב-150 מיליון פאונד, כולל בלם נבחרת אנגליה הארי מגווייר ב-80 מיליון, אבל לא נרכש אף חלוץ, למרות שרומלו לוקאקו נמכר לאינטר. הסגל הוא אפור ובינוני. למעט פול פוגבה אין לקבוצה אף כוכב ברמה עולמית, וגם פוגבה מחפש את הדרך לעזוב לקבוצה איכותית יותר. וגם כאן האשמה היא בעיקר של ההנהלה.
במחזור הפתיחה של הפרמייר-ליג יונייטד הביסה את צ'לסי 0:4, אבל האמת שהתוצאה הזו משקרת. עובדה: מאז ב-7 משחקי ליגה כבשה הקבוצה 4 שערים בלבד. בתקופת "ירח הדבש" של סולשיאר, יונייטד הבקיעה 39 שערים ב-17 משחקים (ממוצע של 2.8 שערים למשחק). אבל מאז הניצחון ההיסטורי בפריז, יונייטד כבשה רק 17 שערים ב-19 משחקים (0.9 למשחק).
אלגרי יגיע?
אחרי ההפסד לווסטהאם סולשיאר התייצב בפני התקשורת ואמר: "אמרתי את זה הרבה פעמים, העבודה שלנו היא לבנות את הקבוצה מחדש והשחקנים עובדים הכי קשה שהם יכולים. וברור שבדרך יהיו מכשולים ומהמורות". במהלך המשחק בשבת קלטה המצלמה את פיל ג'ונס, שלא היה בסגל, ממלמל יחד עם אוהדי ווסטהאם את השיר "יפוטר בבוקר". אד וודוורד ששמע את הדברים הסתובב ואמר לג'ונס "מצלמים אותנו. תפסיק". טוב, אז כרגע אין תכניות לפטר את סולשיאר, למרות שזה לא תסריט דמיוני. אגב, השם החם כרגע בקרב הפרשנים הוא מסימיליאנו אלגרי האיטלקי, מי שהוליך את יובנטוס לארבע אליפויות רצופות ולשני גמרים של ליגת האלופות, לפני שיצא בסיום העונה שעברה לשנת שבתון.
אבל כפי שכבר אפשר היה להבין, הגלייזרים ואד וודוורד מסתכלים על הסיטואציה באופן שונה מאשר האוהדים והפרשנים. על פי מה שפורסם בימים האחרונים, משפחת גלייזר אכן נותנת לסולשיאר את הזמן לבנות את הקבוצה, ומדובר בתוכנית לטווח של שלוש שנים. במילים אחרות, אף אחד לא מצפה מיונייטד שתהיה פקטור במאבק האליפות עד 2022. כולם מבינים שהפער האיכותי שליברפול ומנצ'סטר סיטי פתחו לעומת כל יתר הקבוצות הוא גדול מדי ולא יהיה ניתן לסגור אותו בשנה או בשנתיים הקרובות. אוהדי יונייטד יתקשו לקבל תחזית שכזו, סוג של הרמת ידיים מראש, אבל זו כנראה המציאות המרה. עובדה, זה מה שאמר וודוורד השבוע אם כי במילים מכובסות.
"ההשקעות שעשינו, יחד עם המחויבות שלנו לסולשיאר ולצוות שלו, הציבו אותנו על אדני הזינוק לקראת ההצלחה" אמר וודוורד. "אנחנו משוכנעים שההשקעה הזו תניב פירות, אבל אנחנו חייבים להתאזר בסבלנות כאשר אולה ואנשיו בונים למען העתיד. אנחנו נמשיך להתמקד באסטרטגיה לטווח ארוך ולא נהיה מושפעים מהסחות דעת זמניות". אין ספק, מילים כדורבנות. אבל השאלה כמה סבלנות תהיה לאוהדים, שגם כך בזים לוודוורד ובעיקר למשפחת גלייזר.
אף אחד לא שכח את הדרך בה הגלייזרים רכשו את יונייטד ב-2005. את מרבית הכסף, 800 מיליון פאונד, גייסה המשפחה באמצעות הלוואות ששועבדו כנגד נכנסי המועדון. ואת הריבית על ההלוואות שילמו למעשה אוהדי הקבוצה. לפני שנה דיווח 'גרדיאן' כי במהלך 13 השנים מאז הרכישה, הגלייזרים שאבו יותר ממיליארד פאונד מכספי המועדון, ועדיין החוב לא סולק במלואו. נתוני הרבעון האחרון מורים שסך החובות לבנקים עומדים על 301.7 מיליון ליש"ט.
אוהדי יונייטד ממשיכים להיות מתוסכלים. הקבוצה שלהם היא עדיין שיאנית הזכיות באנגליה עם 20 אליפויות, אבל בהווה היא הפכה לכמעט לא רלוונטית. ביום שני (22:00) יונייטד תארח את ארסנל, שהמנג'ר שלה לשעבר ארסן ונגר רמז שהוא ישמח לאמן את הקבוצה. זה לא יקרה כנראה, אולם אוהדי יונייטד מתגעגעים לימים הגדולים של משחקי העונה מול התותחנים, שגם הם כבר מזמן לא בצמרת האנגלית. המשחק מול ארסנל יעורר הרבה מאוד זיכרונות, אולם גם יהיה מראה אמיתית למצבה הנוכחי של קבוצה מאוד עשירה, אבל ממש לא מסעירה.
לפנייה לכתב/ת 
