"קיים דמיון נוראי בין עליית הפשיזם בשנות ה-30 למה שקורה היום"
יוצר הסדרה "כנופיית בירמינגהם" למד איך עושים דרמה על סט השעשועון "מי רוצה להיות מיליונר?". בריאיון ל-ynet מספר סטיבן נייט על החיילים מאפגניסטן שראיין לקראת התוכנית ושברו את ליבו, על הילדות שלו כצועני, מדוע הוא לא רואה טלוויזיה וגם על המפגש עם המעריץ סנופ דוג
לפני עשרים ואחת שנים הגיח למרקע הבריטי שעשועון הטריוויה "מי רוצה להיות מיליונר?", שבו על המתחרה לבחור תשובה נכונה מתוך ארבע אפשרויות. המשחק הטלוויזיוני הפך להצלחה חובקת עולם, וזכה לגרסאות מקומיות ב-150 ארצות, כולל בישראל. על הפורמט היו חתומים שלושה יוצרים – אחד מהם הוא סטיבן נייט, שהפך מאז לבמאי ולתסריטאי מוערך, וחוגג השנה יום הולדת 60. "ההתנסות של 'מי רוצה להיות מיליונר?' תרמה לי רבות כשעברתי בהמשך ליצור דרמות", התוודה בפניי נייט כשנפגשנו לאחרונה בפסטיבל קאן סדרות. "למדתי בזכות השעשועון מהי דרמה. בטעות, באמת שלא במתכוון, 'מי רוצה להיות מיליונר?' הפך לדרמה".
"זה היה מזל, באמת, כי כשעבדנו על הפורמט, השתדלנו לשמור אותו פשוט ככל האפשר. העיקרון היה להכפיל את הכסף כשהשאלות הופכות להיות קשות יותר, זה הכול. הבעיה הייתה שאנשים לקחו את הכסף שצברו ופרשו. הם לא רצו לסכן את הסכום שצברו בשאלה הבאה, כך שהיינו חייבים למצוא פתרונות איך להשאיר אותם בתוך המשחק - כמו להציע חבר טלפוני".
"מי רוצה להיות מיליונר?" הפכה את נייט למיליונר, אבל הוא לא שוכח לרגע את הרקע ממנו בא: הוא בן זקונים למשפחה ברוכת ילדים, שבעה במספר ליתר דיוק. "אבא שלי היה נפח ואבא שלו הגיע משושלת ארוכה של צוענים שתמיד עבדו עם סוסים. כשהייתי ילד והייתי קם לבית הספר, אבא היה שואל: 'רוצה ללכת לבית ספר או לבוא איתי?' וברור שהעדפתי ללכת איתו. היינו הולכים לחצר ושם אני והאחים שלי טיפלנו בסוסים. אהבנו גם ללכת למגרשי גרוטאות ולשווקי סוסים. כשאתה מתרועע עם צוענים, אתה פוגש אנשים שונים מהטיפוסים הרגילים שאתה רואה סביבך, וכך נחשפתי לעולם קצת אחר".
הרקע האישי של נייט שימש לו השראה כשהוא יצר את הסדרה "כנופיית ברמינגהם". "הסדרה הזאת ינקה מצד אחד ממערבונים ומצד שני מהילדות שלי. גדלתי באנגליה אחרת, הרבה יותר מעניינת, לדעתי, מזו שמוצגת תמיד בסרטים ובסדרות. גם ההומור השחור של הסדרה מושפע מההומור עליו גדלתי. לעונה החדשה הכנסתי שיחה ששמעתי באחד הבילויים שלי במגרש גרוטאות. מישהו אמר לאבא שלי: 'הדברים במגרש הזה, הם גנובים?' והוא אמר: 'צ׳ארלי בעל המגרש לא גונב דברים, הוא מוצא אותם לפני שהם אובדים'. אי אפשר להמציא פנינים כאלה".
"כנופיית ברמינגהם" שעלתה לפני שש שנים, מתרחשת בשנת 1919 בעיר השנייה בגודלה בממלכה המאוחדת. צעירי העיר ששבו משדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה מנסים להתאושש מהטראומה, וצריכים להתמודד עם אבטלה ומצוקה כלכלית. ברקע, הקומוניסטים מנסים לחולל מהפכה. השחקן קיליאן מרפי ("התחלה", "באטמן מתחיל") מגלם בחור שחזר מהמלחמה ומנהיג את ה"פיקי בליינדרז" (השם המקורי של הסדרה), כנופיה משפחתית שבין היתר מתעסקת בתחום הימורי מרוצי הסוסים, וסימן ההיכר שלה הוא כובעי קסקט המעוטרים בסכיני גילוח, המהווים נשק קטלני.
מה סוד ההצלחה של הסדרה?
"בהתחלה לא חשבתי שהיא תחזיק מעבר לשלוש עונות. לאט לאט היא צמחה עוד ועוד והפכה לפופולרית מסביב לעולם. צופים בה בכל מקום - בארה"ב, ברוסיה, בישראל, בטורקיה ועוד. יש בה אנרגיה. אפשר לייחס את ההצלחה לעובדה שהסדרה עוסקת במשפחה - הצופים יכולים להזדהות עם הדינמיקה המשפחתית".
נייט חושב ומוסיף: "סיבה נוספת להצלחה - כבר מהעונה הראשונה הכנסנו הרבה חידושים, למשל שימוש במוזיקה מודרנית ולא תקופתית, קצב מהיר וגם האופן שבו התמודדנו עם סוגיית מעמד הפועלים - כל אלה היו שונים מהמצופה, אבל הקהל זרם עם זה. כשאתה מבין שהקהל מוכן לקבל דברים שונים, אתה יכול להתחיל לנסות דברים נוספים".
במהלך העבודה על "כנופיית ברמינגהם", נייט נפגש עם חיילים בריטיים ששבו מהחזית במזרח התיכון, כדי שיוכל לכתוב באופן מדויק את הדמויות שחזרו מהתופת של מלחמת העולם הראשונה. "האנשים שפגשתי היו מפקדים בצי המלכותי שלחמו באפגניסטן ועיראק וראו דברים נוראיים", מגלה נייט. "כנראה שהם גם עשו דברים נוראיים, וקרו להם דברים נוראיים. הם חזרו לא מוכנים. כלומר, הם לא חזרו - הם לא אותם אנשים שעזבו לקרב. כשהם שבו הביתה, גם אם הייתה להם עבודה שחיכתה להם, הם לא יכלו ללכת למקום באותו המסלול מדי יום, הם היו חייבים לשנות אותו כי הם חשבו שמישהו רודף אחריהם. הם חשו נרדפים ולרוב זה לווה בהתפוצצות אלימה".
נייט טולטל במיוחד מאחד החיילים שראיין. "הוא סיפר לי שבמהלך בילוי בפאב הוא שתה קצת ופתאום גילה שהוא מלא בדם. הוא חשב שחתך את עצמו אבל אז ראה מישהו מדמם על הרצפה – מסתבר שהוא תקף אותו מבלי לזכור זאת. לחיילים איתם נפגשתי לא יכולות להיות מערכות יחסים רגשיות עם אחרים. הם ראו אנשים מתפוצצים לחתיכות. מישהו אתו דיברו לפני דקה - הפך לשאריות. הם סגורים, אטומים ואי אפשר להיכנס אליהם, ואת זה רציתי להראות בסדרה".
יש שטוענים שהסדרה אלימה מדי ומדברת על גבריות רעילה.
"אם תסתכל על מה שקרה במלחמת העולם הראשונה ואחריה, תראה שהייתה הרבה אלימות והרבה אנשים אלימים. אם אתה רוצה לכתוב משהו על אנגליה של אחרי המלחמה ואתה תתאר את כולם כאנשים חביבים - זה יהיה דיוקן לא מדויק של המציאות. אני רק מקווה שגם הדמויות הנשיות החזקות בסדרה מאפיינות אותה לא פחות מהגבריות שבה. אני מגיע ממעמד הפועלים בו הנשים תמיד היו בראש. דמות האם החזקה מנהלת את המשפחה".
אתה חושב שהסידרה שינתה את האופן שבו מסתכלים על מעמד הפועלים באנגליה?
"זו תהיה הצהרה מאוד נועזת להגיד שכן. מה שבטוח, האופן שבו המדיה מציגה את מעמד הפועלים השתנה. בעבר, מעמד הפועלים היה מורכב מדמויות שצוחקים עליהן, שמרחמים עליהן, אבל אף פעם לא דמויות שאתה מרגיש שיש להן שליטה בגורלן, או כאלה שלא אכפת להן מה חושבים עליהן. מניסיון הילדות שלי, לאנשים האלו בהחלט יש שליטה על החיים שלהם. כמובן שיכולים לפטר אותם אבל הם שולטים על איך הם נראים, על מה הם לובשים וכו'. יש להם הרבה כבוד עצמי, אושר והנאה. רציתי לעשות צדק עם הסביבה הזאת, ולא רק לספר את ההיסטוריה הבריטית מהזווית של הלא אריסטוקרטים".
העונה החדשה והחמישית של "כנופיית ברמינגהם" מגיעה מחר (ו') לנטפליקס, וחברי מועדון המעריצים כבר לא יכולים לחכות. "אנחנו בתחילת שנות ה-30 עכשיו, שנות השפל הכללי הגדול. למרבה הצער, יש דמיון נוראי בין מה שקרה באותן שנים לבין מה שקורה היום. הדמויות נמצאות בסביבה בה הן צריכות להתעמת עם עליית הפשיזם", הוא נותן את הרקע לעונה החדשה. "כשקראתי על מה שקרה בשנות ה-30, מה אנשים ופוליטיקאים אמרו, זה נראה לא ייאמן. אנשים יחשבו שהמצאתי את זה, אבל זה מדויק. ככה עובד עולם בו הפשיזם מתעורר, ועל זה תהיה העונה החדשה של הסדרה".
זה מאוד מלחיץ לראות שההיסטוריה עלולה לחזור על עצמה.
"לא נעים לחשוב שההיסטוריה חוזרת על עצמה. בשנות ה-30 אף אחד לא חשב שזו בעיה ואפילו היו אנשים שאמרו שפשיזם זה טוב. אבל הרבה דברים כיום שונים לגמרי מאז, אז אולי שיש תקווה".
יש כבר צפי לסיום הסדרה?
"התוכנית כרגע היא להגיע לעונה שביעית, שתיקח אותנו לתחילת מלחמת העולם השנייה".
אחד המעריצים המושבעים של "כנופיית בירמינגהם" הוא הראפר סנופ דוג, "שהגיע ללונדון ורצה להיפגש איתי כדי לדבר על הסדרה ועל איך היא הזכירה לו את האופן בו הוא נכנס לראשונה לתוך תרבות הכנופיות".
איך התרשמת ממנו?
"זאת הייתה פגישה ארוכה ומעניינת. סנופ דוג הוא אחלה, באמת, ממש נחמד ורהוט. סיפור החיים שלו מדהים".
מה אתה אוהב לראות כיום בטלוויזיה?
"אם להיות כן, אני בקושי צופה. אם להיות כן עוד יותר, אז אני צופה בסדרת הילדים Peppa Pig או במשחקי מחשב. הילדים שלי שולטים בטלוויזיה בבית אני בקושי יושב וצופה במשהו. זה גם במכוון, אני לא רוצה להיות מושפע. לפעמים אתה רואה משהו וחושב: 'וואו, זה מבריק. למה אני לא יכול לעשות את זה?' ולפעמים אני רואה משהו ולא אוהב אותו. כך או כך הפסדת".
