לראות מבעד לכעסים שמחבלים לנו בקשר
פעמים רבות אנחנו פועלים בצורה הפוכה מאינטימיות – לא אומרים הכל, לא קשובים לגוף שלנו ולגוף של האחר וחווים נתק מהלב. למה זה קורה וכיצד נוכל להתחבר לעצמנו ולזוגיות שלנו מחדש?
כל מי שהתנסה במערכת יחסים יודע שמגיעה נקודה שבה אנחנו מתחילים "ללחוץ האחד לשנייה על הכפתורים". מדובר בכפתורים רגשיים שמעוררים תחושות גופניות לא פשוטות כמו כיווץ, מתח ומחנק. לא פעם הדבר מוביל לדרמות רגשיות, מאבקי כוח, קונפליקטים וריחוק. בחקירה שלי לתוך יחסים זוגיים, מצאתי שכדי לעבור את שלב הקונפליקטים בצורה מיטיבה וחיובית חשוב להבין מדוע הם קורים, מה הם משרתים ואיך אפשר לחוות אותם מבלי להגיע למצבים קיצוניים של ביטויים אלימים או פרידה.
רובנו מגיעים לקשרים אינטימיים עם מעט ניסיון בהתבוננות רגשית עמוקה. אנחנו חיים את החיים, פוגשים אדם שמרגיש לנו מתאים ושלם וטוב, ומתחילים לנוע צעד-צעד לעבר חיבור ומימוש הקשר. הכמיהה לאינטימיות מובילה אותנו פנימה לעבר התמסרות, תשוקה מינית, ביטויים חבריים והעמקה הולכת וגדלה של תקשורת אוהבת. אלא שלצד הכמיהה לאינטימיות, שהיא טבעית לנו ומאפשרת לנו להיות חשופים, פגיעים ואוהבים, קיימות בתוכנו גם הגנות פסיכולוגיות רבות עוצמה, שהן תוצאה של כל הפעמים שבהן נחשפנו ונפגענו. כלומר, בכל מערכת יחסים פועלים לפחות שני כוחות סותרים - האחד רוצה שנתקרב ונהיה אותנטיים ופתוחים כפי שאנחנו, והכוח השני מושך לעבר הסתתרות, תוקפנות, התגוננות ופחד.
פעמים רבות אנחנו פועלים בצורה הפוכה מאינטימיות – לא אומרים הכל, לא קשובים לגוף שלנו ולגוף של האחר וחווים נתק מהלב. ברור ששחזור החוויה הזו בסופו של דבר מוביל לירידה בתשוקה המינית, התרחקות ביחסים וכעסים שמבעבעים מתחת ומעל פני השטח. לפעמים אנחנו יוצאים לדייט זוגי, לוקחים בייביסיטר, מתאמצים שיהיה לנו זמן לבד, אולי אפילו בצימר, אי שם במקום קסום בטבע. אך בגלל שישנם שני כוחות סותרים שפועלים בתוכנו, למרות שכל מה שבא לי הוא להתכרבל בתוכה ולבקש ממנה ללטף לי את הראש, אני עשוי למצוא את עצמי רב איתה על כל מיני דברים, "סוגר חשבונות" ומונע מעצמי את האהבה שאני כל כך אוהב לתת ולקבל.
לא פשוט לראות את שני הכוחות הללו שפועלים בתוכנו, ובעיקר לא פשוט להבין מה עושים עם המורכבות הזאת. הרי לכולנו יש פצעים רגשיים, ולמרות שכולנו רוצים לאהוב ולהיות אהובים, יש לנו נטייה להכשיל את עצמנו שוב ושוב במסע הזה.
מתלות רגשית לעצמאות רגשית
המפתח לריפוי הלב ולהעמקת היכולת להיות באינטימיות ובקרבה נמצא במוכנות להכיר באחריות המלאה שלי על הרגשות שלי. כילדים, התרגלנו להשליך כל תחושה לא נעימה על ההורים שלנו ולצפות שהם יפתרו לנו את הקשיים שאנחנו נתקלים בהם. החיבור להורה הוא צורך קיומי-הישרדותי עבור הילד. הוא לא יכול אחרת. אלא שאז אנחנו מתבגרים, ואם ההורים שלנו בעצמם לא יודעים מהי אחריות רגשית מלאה, סביר להניח שנמשיך לצפות מהם גם בגילאי העשרה והעשרים שימשיכו לספק מענה לצרכים הרגשיים שלנו.
לא פעם גם ההורים מצפים מילדיהם שיספקו מענה לצרכים הרגשיים שלהם. לקשרים מהסוג הזה אפשר לקרוא – תלות רגשית. זה אומר שהמצב הרגשי שלי תלוי במה שקיבלתי או לא קיבלתי מהצד השני. למשל, אם את באה לארוחת שישי - אני שמחה, ואם את לא באה - אני עצובה; או אם תאהבי גבר ותתחתני איתו - אהיה מרוצה, ואם חלילה תבחרי לאהוב אישה או לחיות לבדך - אהיה מודאגת, חרדה וחסרת שקט. המניפולציות הרגשיות שפועלות בין הורים לילדים הן ברובן לא מודעות, אף על פי שהן בהחלט מקובלות תרבותית, ועם זאת הן מונעות מאיתנו את השיעור החשוב כל כך של עצמאות רגשית, או קבלת אחריות רגשית מלאה.
קשר זוגי יכול להיות שער לגילוי של התבגרות רגשית אמיתית, התבגרות שעוברת דרך ההסכמה להפסיק להשליך את הרגשות והתחושות שלי על הצד השני, להפסיק להאשים אותו שלבי סגור, לוותר על הכעס עליו שהוא לא שוכב איתי מספיק ולהימנע מהתלונה החוזרת ונשנית שהיא לא מעריכה אותי בכלל. התבגרות רגשית משמעותה להכיר בכך שכל מה שאני חשה ומרגישה ברגע זה, הוא שלי ובאחריותי.
ברור שנסיבות החיים הזוגיות "לוחצות על כל הכפתורים", אולם אני יכולה להעניק למצב הזה משמעות התפתחותית ולהשתמש בכל הזדמנות כזו על מנת להכיר את עצמי ועל מנת להתחיל לגלות שכאשר אני חווה כעס או תסכול או כל תחושה מכווצת אחרת, יש ביכולתי להכיל אותה, להיות איתה ולהפסיק לצפות שמישהו אחר ישפר את הרגשתי.
להיות עם עצמי, לחוש את מה שאני חשה, לנשום לתוך הגוף ולהסכים להישאר עם מה שיש זה בהחלט תרגול מאתגר. האתגר הגדול הוא לשחרר את האמונה שאני אמורה להרגיש כל הזמן תחושות נעימות, ושאם אני לא חשה תחושות נעימות, אזי "משהו לא בסדר". בלי האמונה שהחיים אמורים להיות מרחב נעים כל הזמן, אהיה חופשיה להרגיש את מה שיש, ולגלות את כל השכבות הרגשיות והתחושתיות שמסתתרות במעמקי הכיווץ. רק כך אוכל לגלות שהרגשות והתחושות קיימים בי באופן עצמאי, ונסיבות החיים שעוררו אותם רק לחצו על הכפתור אך בטח שלא יצרו אותם.
צלילה רגשית
צלילה רגשית היא כלי תרפויטי שפיתחתי אחרי אינספור כלים אחרים שלמדתי. היא מאפשרת כניסה פנימה לתוך כל רגש, תחושה, טראומה, אמונה, תפישה, זיכרון וחלום. כל רסיס של מודעות יכול להיות שער לרמת מודעות רחבה יותר. במעמקי הצלילה לכל רגש או תחושה, אחרי שעוברים את השכבות המכווצות, באופן מפתיע ומעניין מופיעות שכבות תודעתיות רחבות לאין שיעור שמתאפיינות בשקט, שלווה, חוכמה ואהבה. זה קסם בעיניי – איך הדבר הכי כואב יכול להפוך לתחושה אחרת כל כך.
להבנתי, הקסם הזה של מעבר מכיווץ להתרחבות הוא מבנה התודעה, מבנה פלאי ומיסתורי שמציע לנו להיכנס עמוק פנימה, ולגלות שאי שם, מעבר לכל הרגשות המכווצים, שוכן כלום והכלום הזה הוא אנחנו. הכלום הזה הוא שקט והכלום הזה הוא אהבה.
דורית בר – טיפול זוגי הוליסיטי, ייעוץ מיני. מרצה ומנחה קורסים לתקשורת אינטימית ומינית לנשים ולגברים.
