פייסבוק בדו-קרב מול הדמוקרטיה

ההקלטות שפורסמו מצביעות על כך שמארק צוקרברג מכין את הגייסות של המעצמה חסרת התקדים שבנה לקראת התערבות בבחירות 2020 בארה"ב

עינב שיףפורסם: 03.10.19 , 13:15

מארק צוקרברג(צילום: AFP)

לא בכל יום נחשפת פרסונה בסדר הגודל של מארק צוקרברג בציבור הרחב בלי פילטרים של יח"צ ותנאים והגבלות וכדומה. כשזה נוגע לתדמית שלו ושל החברה, המייסד והמנכ"ל של פייסבוק הוא לא בדיוק טיפוס שמשאיר יותר מדי מרחב לתמרון. כל זה היה נכון גם כשפייסבוק הייתה הילד המועדף של תעשיית הטכנולוגיה, בתור נושאת הדגל של שחרור השיח והגשר שמחבר בין אנשים בכל רחבי העולם. זה בוודאי נכון כשפייסבוק נתפסת בעיני רבים כסכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה כמו שהכרנו אותה (או לפחות חשבנו שאנחנו מכירים).

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אבל שלשום פירסם האתר The Verge הקלטות די מדהימות מתוך מפגש סגור (אבל באמת, לא כמו בדיווחים הנפוצים מדי במחוזותינו) של צוקרברג עם עובדיו. הוא דיבר שם על מגוון רחב של נושאים, מתחרות עם האפליקציה "טיק טוק" ועד מטבעות מבוזרים. אבל הכותרת הדרמטית היא הנכונות להילחם בממשל האמריקני, אם זה יעז לנסות ולהצר את צעדיה של האימפריה מעמק הסיליקון.

במיוחד כוונו דבריו לסנאטורית אליזבת וורן, מועמדת מובילה לזכות במועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית, לקראת המרוץ ב-2020. "אם היא תיבחר לנשיאות, אני מתערב שיהיה לנו אתגר משפטי ואני מתערב שאנחנו ננצח באתגר המשפטי", אמר צוקרברג. "האם זה עדיין מבאס עבורנו? כן... אני לא רוצה שתהיה לנו תביעה ענקית נגד הממשלה שלנו... אם מישהו עומד לאיים משהו שהוא קיומי, אז אתה הולך למזרן ונלחם".

קשה להפחית בחשיבות הדברים: בניסוח הישיר, בטון התוקפני, וגם בשאלות המטרידות שמתעוררות. צוקרברג מדבר כמי שמכין את הגייסות של המעצמה חסרת התקדים שבנה לקראת מערכה שיש לה מנקודת מבטו מנהיגה ספציפית. אמנם, הטקסט שלו מתייחס אך ורק לזווית המשפטית, אולם בהינתן שפייסבוק היא חשודה מתבקשת בכל הנוגע להתערבות בבחירות ‑ פוסט טראומה של 2016 ‑ מי מבטיח שהסיפור ייעצר ברמת התביעות והתצהירים?

הרי צוקרברג, שבתגובה לפרסום הפתיע והזמין את הגולשים לקרוא את התמלילים כדי להבין מה הוא חושב, מכריז בפירוש: האינטרס של פייסבוק הוא שאליזבת וורן לא תיכנס לבית הלבן. אבל מלבד סוללת פרקליטים בשווי תקציב הביטחון של ישראל יש לו אמצעים אדירים להשפיע על כך. הרקורד העגום של פייסבוק ‑ ובראשו פרשת קיימברידג' אנליטיקה, אבל לא חסרות דוגמאות נוספות ‑ לא מאפשר להתייחס לכך בביטול.

צוקרברג מסביר לבני ולבנות שיחו שהדימוי הדמוני של פייסבוק הוא תולדה של תנועת מטוטלת ביחס לענקיות הטק ("בעשר השנים הראשונות של החברה קיבלנו יותר תקשורת מפנקת ממה שמגיע לכל חברה"). אבל "לפרק אותן, בין אם זו פייסבוק, גוגל או אמזון, לא באמת יפתור את הבעיות".

ובכן, ייתכן שגם בדל"ת אמות צוקרברג מתאמן לקראת המשחקים האולימפיים בקטגוריית גלגול עיניים. ה"בעיות" נובעות בין השאר מהעובדה שמספר זעום של תאגידים חולשים על כל כך הרבה שליטה, עד שאין אלא לחשוד בהם ובמניעים שלהם. החרדה מפני חיסול סופי של הפרטיות, וכמובן זיהום הבחירות, היא לא בגלל שצוקרברג בהכרח אדם רע ‑ שמשפחתו וסביבתו הקרובה יכריעו בסוגיה - אלא כי כוח מוחלט משחית באופן מוחלט.

ופייסבוק, למרות סימנים של התפכחות גלובלית, עדיין קרובה להדאיג לאוליגרכיה מסוג חדש. לכן עצם קריאת התיגר של וורן והפופולריות של הצעותיה גורמים לצוקרברג להזניק את כוחותיו לעמדות. ומאותה סיבה לא מיותר לתהות בקול רם: אם יום הדין מתקרב, באילו מבין עשרות התותחים שיש באמתחתו הוא מתכוון לירות כדי לבלום את האיום?

עכשיו, כשהתגלו חורי הצצה גם בתוך הקירות של ביתו, ספק אם נדע את התשובה.