"חשוב שנוציא את הראש מהתחת וננקוט עמדה"
הסדרה "הפוליטיקאי" מציגה שלל דמויות להט"ביות שאינן מוגדרות על פי הנטייה שלהן, ועבור השחקנית לורה דרייפוס -זה יתרון גדול. "זה העתיד שאני רוצה לראות". בריאיון ל-ynet היא מספרת על העבודה עם ריאן מרפי ("הוא נותן לכולם קול, אף אחד לא שקוף אצלו"), למה צעירים ברחבי העולם יוצאים במחאה לרחובות ולמה היא עוף קצת מוזר בהוליווד
העונה האחרונה של הסדרה "גלי" הכירה לצופים את לורה דרייפוס (22) שגילמה בה את מדיסון מקארת'י, חצי מצמד התאומים המעודדים. משם היא עשתה דרכה לברודווי ולתפקיד ראשי לצדו של בן פלאט במחזמר עטור השבחים "אוון הנסן היקר", שעוסק במחלות נפש והתאבדות בקרב בני נוער. בימים אלה, פלאט ודרייפוס משתפים פעולה שוב, לצד שרשרת כוכבים דוגמת ג'סיקה לאנג, גווינת' פלטרו ולוסי בוינטון ("רפסודיה בוהמית"), הפעם בסדרה החדשה והמדוברת של נטפליקס, "הפוליטיקאי", מבית מדרשו של ריאן מרפי.
"כשקיבלתי את התסריט, הכתיבה שלו פשוט העיפה אותי והיה לי ברור שלא ראיתי שום דבר שדומה לזה בטלוויזיה", אומרת לורה כשאנחנו נפגשות לשיחה בלונדון. "אני חושבת שראיין מרפי כל כך חכם וכל מה שהוא כותב פשוט מעיף לי את המוח. יש לו יכולת מדהימה לחזות את העתיד, מה שהופך את העבודה איתו לסופר רלוונטית וגורמת לנו לגעת בנושאים שנמצאים על סדר היום, אז כשקראתי את התסריט הרגשתי שאני חלק ממשהו שהוא הרבה יותר גדול. החלק הכי טוב בסיפור הוא שהוא יכול להפוך דברים רציניים מאוד למצחיקים".
"מרפי נותן לכולם קול. אם אתה להט"ב, אם אתה טרנס, אם אתה אישה, הוא הופך את כולם לנראים. אף אחד לא שקוף אצלו, לכולם יש מעמד, חשיבות וקול. אנשים מזהים בכתיבה שלו את עצמם, הם מרגישים מיוצגים. להיות אישה שכותבים בשבילה ככה ונותנים לה קול חזק ורב ממדי, זה חלום".
הקול שמרפי נתן למק'אפי, הדמות אותה היא מגלמת, הוא שכבש את ליבה וגרם לה ממש לרצות לעשות את התפקיד. "ידעתי מיד מי זו הנערה הזו. אהבתי מאוד את העובדה שהיא בת 17 ויש לה ראש של בת 55, שהיא עושה תכניות לטווח הארוך ומתכננת כל נתיב וכל פנייה בחייה. שהיא מרגישה כל כך בנוח בעור שלה, לא מסבירה לאף אחד את הסקסואליות שלה, לא מסבירה שום דבר בנוגע לעצמה, היא פשוט קיימת וזה דבר נהדר. היא כל כך חזקה, חכמה, מצחיקה וקולית ואפשר להיות כל הדברים האלה כאישה. זו דמות שמאוד כיף לשחק אותה".
"יש רגע מדהים בשלב יותר מתקדם בסדרה, שאני חושבת שאני יכולה לדבר עליו כי הוא לא מכיל אף ספויילר, כשהיא אומרת 'אני לא יודעת מה גורם לפייטון לפעול, אבל כל בוקר הוא מתעורר וחושב כיצד הוא יכול להפוך את העולם למקום טוב יותר'. אני אוהבת שזה מה שהיא אוהבת בו ושזו הסיבה שהיא מאחוריו, כי היא מאמינה בו וביכולת שלו לגרום שינוי".
דרייפוס נולדה וגדלה בניו ג'רזי למשפחה עם שורשים יהודיים אך אוצר המילים שלה בעברית מסתכם ב"שלום". מגיל צעיר היה לה ברור שהעתיד שלה הוא על הבמה והיא למדה במגמת תיאטרון ואומנות בתיכון ומשם המשיכה לקונסרבטוריון של בוסטון. דרייפוס אומרת שהיא יכולה להזדהות עם הרגשת הייעוד שיש לדמות של פייטון, אם כי לא עם האכזריות שלה, וקצת פחות עם השאפתנות האינטנסיבית שלו ושל הסביבה, אך גם זו מוכרת לה.
"ידעתי שאני רוצה להיות שחקנית מגיל 6 אז מהבחינה הזו אני מבינה את פייטון לגמרי. זו זכות לדעת מה את רוצה לעשות מגיל צעיר כל כך, אבל זה יוצר המון לחץ במערכת כי אם לא משיגים את המטרה, אז מה יש לך? כל יום אני שואלת את עצמי 'מה יקרה אם זה לא יעבוד?'. אפילו עכשיו. אף פעם לא יודעים מה יקרה וזו הסיבה שצריך להעריך את מה שיש בהווה. אני מרגישה מאוד בנוח עם מי שאני כאדם ואני מרגישה שאני יכולה למצוא הנאה ושמחה בהרבה דברים, אז הלחץ הזה לא כל כך עובד עליי כבר, כי אני יודעת שהמשחק הוא לא הדבר היחיד שיביא לי שמחה".
הבחירה בבית ספר תיכון כרקע להתרחשויות נתפסת אצל דרייפוס כגאונית. לדעתה, וכפי שהוכח ב"גלי", קהל הצופים, לא רק בדמוגרפיית הגיל של בני נוער, מתחברים לתיכון, כי כולם בעצם היו שם וחוו את זה. תיכון הוא מקום בו הסיכונים גבוהים, רגשות בני הנוער חשופים והפרספקטיבה שלהם על החיים עדיין מצומצמת. "הנושאים אמיתיים אבל הדרך בה בני נוער מגיבים אליהם היא מאוד קיצונית, אז זה עושה את זה יותר מצחיק ונותן לקהל אפשרות לראות את הסיטואציות דרך עדשה קומית".
דיברת על כך שהדמות של בן יכולה להיות אכזרית ורומסת. האם אי פעם רצית משהו כל כך שהיית מוכנה לעשות הכל כדי להשיג אותו?
"לא. אכפת לי מאוד מהאנשים שסביבי וחשוב לי לתת להם להרגיש טוב. אמא שלי לימדה אותי שאדיבות היא המעלה החשובה ביותר ואם אין לך אותה אז אין לך שום דבר. אם עבורך המטרה מקדשת את האמצעים ולא אכפת לך מאנשים אחרים, את עלולה לגמור בסוף היום כאדם בודד מאוד, לעמוד לבד בפסגת ההר? אני לא יכולה לתאר לעצמי שזה ימלא אותך באושר".
זו גישה מעט נאיבית במקום כמו הוליווד, לא?
"אני מאמינה שיש אנשים טובים בכל מקום, בעיקר עם הצוות של הסדרה הזו. אנחנו באמת ובתמים אוהבים אחד את השני ורוצים שכולנו נהיה הגרסה הכי טובה של עצמנו. וכשאת נמצאת בסביבת עבודה תומכת אז אפשר להוציא את התוצאות הכי טובות. אני חושבת שזה עובר כשרואים את התכנית. אני מקווה שאנשים ייקחו מ"הפוליטיקאי" את הלקח שזה לא משנה מה אנשים אמרו או עשו, מה שמשנה זה איך הם גרמו לך להרגיש. אז אם נתרכז באיך אנחנו גורמים לאנשים להרגיש, ככה יזכרו אותנו".
"הפוליטיקאי" נוגעת בדרכה המיוחדת בנושאים שנמצאים באג'נדה היומית. דרייפוס מקווה שהסדרה תהפוך את הפוליטיקה והשיח הפוליטי לדבר יותר מעניין ומגניב שיגרום לאנשים הצעירים לרצות להיות מעורבים בו. "האנשים שמצביעים הכי פחות באמריקה הם בני 18 עד 21. אני מקווה שהסדרה שלנו תעזור לשנות את הנתון הזה. השראה היא דבר חשוב ולריאן מרפי יש כשרון ליצור אותה. עם 'גלי', הוא הפך את התיאטרון, שתמיד נחשב לדבר חנוני, למשהו מגניב. בתיכונים האמריקנים תיאטרון היה משהו שנרשמו אליו בעיקר מוקצים חברתית, אבל ריאן הפך אותו למשהו נחשק ואנשים הרגישו פתאום בנוח להירשם אליו. אני מקווה שזה יעורר את אותו הרגש כלפי פוליטיקה, שצעירים ירגישו שהם רוצים להיות מעורבים כי אנחנו מאוד צריכים אותם".
למה בעצם לדעתך הצעירים לא כל כך מעורבים?
"אני חושבת שזה משתנה, בעיקר בעקבות הדיון הנרחב על שינוי האקלים. הצעירים מבינים שאנחנו נהיה אלה שנושפע מהחלטות שגויות ומפעולות שהממשל ובעלי הממון לוקחים. בנוגע לאקלים, אפשר כבר לראות שינוי מהותי, אפשר לראות התערבות של הצעירים שיוצאים לרחובות וצועקים את דעתנו. אנחנו מבינים שחשוב שנוציא את הראש מהתחת של עצמנו וננקוט עמדה. אנשים מתחילים לראות שיש דברים שהם משמעותיים עבורנו, דברים ששווה וצריך להילחם עבורם".
