גונדר: מרעידים את הקירות בתפילת "לשנה הבאה בירושלים"
7,500 צאצאי יהודי אתיופיה ממתינים לעלייה, אך ההכנות לקראת יום כיפור תופסות את מלוא תשומת ליבם: מכבסים את הטליתות, משננים את ההלכות ועורכים פדיון כפרות. התפילות משלבות אמהרית ועברית והן ארוכות במיוחד, אבל כל אנשי הקהילה מגיעים - חלקם צועדים מרחקים ארוכים
2,500 אנשים - נשים, גברים וילדים - יערכו את תפילות יום הכיפורים בבית הכנסת האורתודוכסי "תקווה" שנמצא, באופן אירוני למדי, במחנות העולים בגונדר.
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. היכנסו >>
קצת רקע: בשנת 2015 קיבלה ממשלת נתניהו את ההחלטה להעלות את שארית יהדות אתיופיה לישראל, אך החלטה זו לא בוצעה במלואה. בשנת 2017, ביקר הרב הראשי ליהדות אתיופיה, ראובן וובשת, בקהילת הממתינים - ופרסם בחוות הדעת שלו כי "כל אלו ממתינים לעלייה בקהילות באדיס אבבה ובגונדר, וחברים בקהילות בהן מתקיימים חיים יהודיים כהלכה עם בתי כנסיות, מקוואות, שמירת שבת ומועד, שיעורי יהדות ועברית".
.jpg "( )")
תפילות באמהרית ובעברית
רבות ההכנות בקהילה לפני יום כיפור: נוהגים לכבס את כל הטליתות בבית הכנסת בעשרת ימי תשובה, מעבירים שיעורים על הלכות הצום לקהילה - צעירים ומבוגרים כאחד. בשנים האחרונות, ביוזמת הצעירים, החלו לבצע את מנהג הכפרות באמצעות פדיון כסף – איש כפי יכולתו – במקום התרנגולות.
התפילות שאותן מתפללים במהלך הצום ארוכות במיוחד, מכיוון שהן משלבות אמהרית וחלקים בעברית. כל אנשי הקהילה מגיעים לתפילות - מבוגרים וילדים כאחד. חלקם מקדימים להגיע, וחלקם אף צועדים מרחקים ארוכים במיוחד כדי להיות נוכחים באירוע המרגש.
אסטוול אגנ' (35) הוא חזן הקהילה. הוא נמצא לגונדר בגפו כשכל משפחתו בישראל, והוא מדבר על תחושות מעורבות: מצד אחד, הגעגועים גורמים לסבל רב ולקרע עמוק. מהצד האחר ישנה התפילה המשותפת, שמחזקת ומחברת את הקהילה. "זו זכות גדולה להוביל את התפילה ולזכות את מי שמגיע להתפלל", הוא אומר.
החזן בייה טספה מבית הכנסת באדיס אבבה, "תקוות ציון", מוסיף כי "זו זכות מיוחדת להיות חזן של הקהילה שלי ולהיות הקול שלהם, כך שהקהילה תעביר את עתירותיהם לקב"ה ביום הדין, ותביע את הכרת התודה העמוקה שלהם לאלוהים".
כשהם מתפללים, בית הכנסת רועד
לבית הכנסת "תקווה" זורמים המתפללים והמתפללות לבושי לבן. ביום הכיפורים עמוס בית הכנסת עד אפס מקום. אנג' מספר כי כל תפילה חגיגית בקהילה מסתיימת בשירת "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" - אך ביום כיפור שבו נפתחים שערי שמים, בתפילת "נעילה", רגע לפני הסוף – יש משמעות וחשיבות אחרת לפסוק הזה עבור הממתינות והממתינים.
התקווה שהשנה יזכו סוף-סוף לראות את ירושלים מפעמת בלבבותיהם, ולאחר התקיעה בשופר המתפללים שרים בקולי-קולות "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" עד שמבנה בית הכנסת רועד, ורוקדים בהתלהבות במשך זמן רב.
אליסה בדנר, פעילה עלייה, מוסיפה כי "המציאות של יום כיפור בקהילה היהודית באתיופיה מורכבת מאוד. מצד אחד, קיימת התקווה שאולי השנה יזכו בני הקהילה לעלות לארץ ישראל ולהתאחד עם יקיריהם, ומצד שני, מכה בהם המציאות הקשה שמדינת ישראל הפקירה אותם ואת ההבטחות שלה".
יום כיפור בערוץ היהדות :
לפנייה לכתב/ת 
